שמיטת עבירות במוצאי שמיטה
הרב אבינדב אבוקרט (מעובד
ע"פ נחל קדומים לחיד"א פרשת בהר וכן לקוטי שיחות א, עמ' 158 וכן לקוטי
שיחות ב עמ' 626):
על הציווי "אם כסף תלווה את עמי" אומרים
חז"ל, שזו חובה ולא רשות. לאמור: מצווה על יהודי להלוות כסף לנזקק.
מכאן שאף הקב"ה עצמו מקיים ציווי זה, שהרי על הפסוק
"מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל", אמרו חז"ל, "מה
שהקב"ה מצווה לישראל לעשות - הוא עושה". עלינו לומר אפוא, שהקב"ה
מקיים גם את הציווי "אם כסף תלווה את עמי".
מהותה של הלוואה היא, שנותנים לאדם כסף אף-על-פי שלא מגיע
לו, ואף כי הלה אינו נותן דבר בתמורה. עם זאת, אין זו מתנה והמקבל חייב להחזיר את
ההלוואה בבוא הזמן.
זה עניינה של ה'הלוואה' אצל הקב"ה - הוא נותן
לעם-ישראל שפע של ברכה וכוחות, אף-על-פי שעם-ישראל אינו זכאי להם.
עם זאת, הקב"ה דורש שה'הלוואה' תוחזר לו, על-ידי שמירת חוקיו ומשפטיו. השפע שניתן מהקב"ה נקרא 'הלוואה'
ולא 'השאלה', משום שבהשאלה חייבים להחזיר את עצם החפץ שהושאל, ואילו הלוואה ניתנת
כדי להוציאה, אלא שהלווה חייב להחזיר כסף אחר במקומה.
כך גם הכוחות הניתנים
מהקב"ה מיועדים לשימוש, ויהודי רשאי להשתמש בהם אפילו לעניינים פחותים, אבל
מחובתו להחזיר לקב"ה את התמורה של תורה ומצוות...
האדם מקבל את הפרנסה והשפע בכדי לנצלו וליהנות ממנו, אך עליו
לזכור כי הלוואה היא זו ויש לפרוע למלווה את הלוואתו.
פירעון זה מבקש הקב"ה באופן המתאים
לתוכנה של כל הלוואה: על הבנים שאדם מקבל מאת הקב"ה עליו
להשיב בכך שהוא מחנכם בדרך התורה והמצווה, על שנות חיים שאדם "לווה" מאיתו ית' עליו לפרוע בכך שכל יום ויום לא יהא יום "בטל" אלא
יהיה מלא בתוכנו הרצוי על פי הוראות השי"ת בתורתו, ועל פרנסתו
אשר מקבל מלמעלה עליו להחזיר ע"י נתינה לצדקה של חלק העשירי או חומש מהכנסותיו.
אך מה יעשה האדם שחיסר בעבודתו
את קונו, ולא השיגה ידו לפרוע את מלוא ההלוואה שקיבל מאיתו ית' בבני חיי
ומזוני רוויחי? הנה, זהו ענין שנת השמיטה, בה משמט הקב"ה את
החובות שצבר האדם, ומכאן
ואילך יתחיל חשבון חדש, ומכיוון שהושמטו כל החובות, ממשיך הקב"ה "להלוות" וליתן
לו שפע פרנסה בריאות ובנים.
ואף שעל האדם להתאמץ לשלם חובותיו, ו"המחזיר
חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו", שאל לו לאדם להסתמך
על שמיטת כספים אלא להשלים עבודתו אשר החסיר ולהשיב ההלוואה, מכל מקום
הנה אם לא השיגה ידו ועדיין בחובו עומד, משמטת השביעית את חובותיו.
אנחנו מתפללים שהקב"ה לא יחתום
על פרוזבול ולא ימסור את שטרותיו לבית דין אלא ישמוט לנו את כל החובות וניכנס זכים
וטהורים ליום הדין.
כפי שכתב הנשר הגדול משה בן
מימון – "וכשתשקע חמה בלילי ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב".
אז אחורה הכל בסדר אנחנו מסודרים...
אז אם אין חזרה בתשובה מה נשאר לנו לעשות?
רגילים הבריות לתפוס את התשובה, כתיקון של העבר. חרטה ווידוי דברים, חטאנו עוינו פשענו, צער גדול, ומאמץ לתקן את מה
שעיוות. אמנם ידוע כי נדרשת גם התחייבות שלא ישוב על חטאיו בעתיד, אך זו נתפסת,
כלא יותר מאשר הוכחת רצינות שאכן שב החוטא מחטאי העבר. ולא כך הוא.
הרב קוק (אורות התשובה יג,ט*):
"יסוד התשובה צריך לעולם להיות מונח על התיקון של להבא. ובתחילה לא ישים כל
כך לעיקר מעכב על דבר העבר, כי אם יבוא מיד לעסוק בתקון העבר, ימצא מניעות רבות,
ויהיו דרכי התשובה וקרבת ד' קשים לפניו. אבל בהיותו עסוק באמת לתקן את מעשיו, הדבר
מובטח שאז יעזרוהו מן השמים גם כן על תקנת
העבר".
השנה יש לנו עזרה גדולה מן השמים!
הרב יאיר פרנק: מקובלים אנו כי
אליהו הנביא יושב בכל מוצאי שבת תחת עץ החיים וכותב זכויותיהם של ישראל. והרי, זה
אך יצאה עתה שנת שבת הארץ, ואם כן עומדים אנו בראש השנה בבחינה של מוצאי שבת קודש.
יקום אם כן אליהו, ועימו כל הצדיקים, ויכתבו זכויותיהם של ישראל רחומיך, היושבים
בארצנו הקדושה, ובכל אתר ואתר. יכתבו וימנו לפניך את טוב ליבם של בניך, והשתדלותם
המרובה לקיים כל מצוותיך, על אף כל הניסיונות והקשיים.
ועוד זאת, יבוא התשבי, וישיב לב אבות על בנים, ולב בנים על
אבותם, וישכנו השלום והאהבה בינותינו, ונעשה כולנו אגודה אחת ממש לעשות רצונך בלבב
שלם. ונשב מייד יחד בשמחה לסעודת מלווה מלכה, סעודת דוד משיח צדקך. במהרה בימינו,
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!