פרשת ראה - לא עונש, מציאות!!!

לא עונש, מציאות!!!

מדרש רבה הראשון על ראה: "רבנן אמרי אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות אלא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר מנין ממה שקרינן בענין ראה אנכי נותן לפניכם וגו'".

ובהמשך (פרשה ד פסקה ג): "דבר אחר: "ראה אנכי ... - אמר רבי אלעזר משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני באותה שעה (איכה ג) "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" - אלא מאיליה הרעה באה על עושי הרעה והטובה באה על עושי הטובה".

הגאון ר' יהודה צדקה זצוק"ל (קול יהודה): "...נראה בס"ד מה שהוצרך לומר ראה אנכי, מפני שמשה פחד שיתמהו עם ישראל עליו, כיצד מעז לקלל אותם כל כך קשות. לכן אמר להם משה ראו מי מדבר אליכם, ראה אנכי כי אתם מכירים אותי כמה שאני אוהב אתכם כמה מסרתי נפשי עליכם, ואם אני מקלל זאת לא קללה אלא זו מציאות, והקללה אם לא תשמעו. משל למה הדבר דומה, לאמא שאומרת לבנה הקטן הזהר בני שלא תגע בחוטי החשמל ואם תגע תמות. תמה הבן על אכזריות אמו ואמר מה חטאתי שאת מקללת אותי כל כך. אמרה לו אמו ראה בני מי מדבר עמך, אמא, שידוע לך כמה אני אוהבת תדע בני זה לא קללה בתור עונש, רק מציאות, לכן אמר ראה אנכי".

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל: פעם ערכתי חופה וקידושין בחתונה של אחינו האשכנזים, ובין הנוכחים היה אחד האדמור"ים, וזרקו שם חיטים על החתן והכלה וגם עלי זרקו, וחיטה אחת נפלה לתוך הכפלים שבכובע שעל ראשי, ומיד הוצאתי אותה. אמרתי לאדמו"ר שיזהר שלא יפלו חיטים לתוך הכובע שלו, ושבערב פסח יבדוק את השטריימל שלו מחמץ שמא נשארו בתוכו חיטים, אך הוא לא שמע לדברי.

בליל פסח בעודו יושב ליד השולחן ומתנענע ואומר "מה נשתנה הלילה הזה" וכו', והנה נופלת חיטה אחת על השולחן, אמר אותו אדמו"ר זוהי הקללה של הרב מרדכי אליהו שקילל אותי.

אני יושב בביתי, והנה באו חסידי אותו אדמו"ר ואמרו לי כך וכך אירע מהקללה שלי.

אמרתי להם אני חסיד של הבבא סאלי זיע"א והוא לימד אותי רק לברך ולא לקלל ואמר לי שאם אני לא אוהב מישהוא שלא אקלל אותו אלא אשתוק.

זו לא קללה אלא תוצאה של כך שהוא לא בדק...

רמח"ל (קנאת ה' צבאות ריש ח' א'): "כנגד כל הפעולות אשר הוא פועל בעולם, והחלקים אשר באדם (תרי"ג אברים), שהכל אחד, כך שם חוקים ומצוות (תרי"ג מצוות), ונתן אותם ביד האדם לעשותם. והוא רוצה להיות פועל לפי מעשה בני אדם, אשר כל מצוה שיעשה האדם, הנה הפעולה מפעולותיו אשר היא מקבלת למצוה ההיא, תימשך אל האדם ההוא לטובה, וזהו שכרו. ואם האדם יעבור על המצוה ההיא, הנה טוב הפעולה ההיא המקבלת אל המצוה - ימנע ממנו, או תהיה הפעולה לרעה אליו ח"ו, וזהו עונשה. וכל זה גם כן נמשך משייכות וקשר חלקי דמות האדם".

הרב קוק (אוה"ק ג עמ' סו): "תורת ישראל מבארת, איך קיום העולם והמוסר האנושי הם תלויים זה בזה, וממילא מובן, ששכלול העולם בשכלול המוסר גם הוא קשור קשר של קיימא, זאת היא עיקר דעת אלהים הישראלית. חטא האדם קלקל בכללו את מוסרו עד שמלאה הארץ חמס, השחית את דרכו, הרע את יצר מחשבות לבו. העולם מתקומם עליו, יורד מבול ומוחה את היקום כולו".

העמק דבר (ויקרא כו,ג): "..אלא הכונה דיש לדעת דשכר ועונש של המצות אינם כגזרת מלך שתלוי בדעתו ורצונו בכל שעה לעשות כמו שלבו חפץ אלא כדבר הרופא המזהיר את האדם ממאכלים אלו שיזיקו שאין הדבר תלוי ברצונו אלא מודיע מה שנעשה בבריאת הטבע. וכך המצות והעבירות כך נוסדו מהבורא ית' שיהא שכר ועונש תלוי בקיומן ובבטולן... שוב אין הקב"ה עושה כלום אלא המצות עושות שלהן והעבירות עושות שלהן שנאמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. וה"ז כמו שכר ועונש של הרופא שאין הרופא מעניש כלל בידיעתו שעבר האדם על אזהרתו אלא נענש מעצמו. ולא כעונש של המלך שאין העונש בא אלא בידיעה ופעולת המעניש".