שמחה מאהבה
חג
סוכות חג שמחתנו הוא החג היחידי (בכל מועד יש עניין לשמוח "ושמחתם לפני ה'
אלוקיכם") שהתורה מדגישה שזה זמן שמחתנו ושצריך לשמוח. למה?
ידוע שיש יראה
ואהבה, היראה מתחלקת לשתיים: יראת העונש (לעמי ארצות, ולניסיונות שבהם אתה
צריך את זה) ויראת הרוממות (אדם שמכיר בערכו של המלך ומתוך זה עושה).
האהבה גם מתחלקת
לשתיים: אהבה של ריחוק שאוהבים משהו לא מושג אבל שואפים אליו מאוד והלב בוער להגיע
לזה שזאת אהבה שמשולה לאש ועליה כתוב "רשפיה רשפי אש", והאהבה
השנייה זו אהבה של קירוב של בן שפוגש את אביו לאחר שנים ארוכות וזו לא אהבה של אש
אלא אהבה שמשלימה אחד את השני בצורה עמוקה! והיא משולה למים, כשמים מתאחדים
אי אפשר להפריד ביניהם מרוב התאחדות.
יש בסוכות מצוות ניסוך
המים על גבי המזבח ששמחו בה מאוד ומי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה
מימיו, מה עם כל הקורבנות של השנה למה לא שמחו בהם כ"כ??? הרבה יותר יפה
לראות שכל העוונות שלנו נמחלים ושהלשון צמר בצבע שני נהפכת ללבן??? ולמה משם
שואבים רוח הקודש??? למה לא מניסוך היין? למה דוקא בסוכות???
מה העניין של שמיני
עצרת?
אין ציווי מפורש מה לעשות ולמה אלא רק 'עצרת תהיה לכם' מה הכוונה של החג הזה חוץ
מהמדרש המפורסם?
רה"ש
ויוה"כ זה ימים מבהילים! ברה"ש רק ממליכים אותו יתב' ואפילו לא מבקשים
כפרת עוונות, ביוה"כ זה יום הדין הגדול ומבקשים מחילה על החטאים, וההרגשה
שעולה לנו בעקבות ימים אלו היא שאתה עומד מול בורא עולם שמולך על העולם ואתה מרגיש
ריחוק עצום וזה נותן לך יראת הרוממות שעטוף בה איזה אהבה אבל זאת אהבה בלי ביטול
זה מקום שהאבא בודק אותי לפרטי פרטים, כמו אבא שאוהב אבל הרגע קיבל את התעודה
שלי... אהבה של ריחוק ואש.
אחרי יוה"כ כשה'
אומר סלחתי כדבריך ויודעים שיצאנו זכאים בדין, מגיעים הימים הנפלאים של סוכות.
עכשיו מגיעים לסוכות
שזאת שמחה של אהבה שבינינו לבין ה' לא כתוצאה מריחוק כמו עבדים אלא ממקום של
התאחדות בלי שום דבר שמבדיל כמו בנים, כמו המים שההתאחדות שלהם היא גמורה, ורק
אחרי התבטלות גמורה אפשר להגיע לשמחה.
כל השנה שוכחים את ה' מרוב
עוה"ז ויש ריחוק ומרגישים את הפער העצום בינינו לבינו יתב' ורוצים ומשתוקקים
להתקרב והמזבח שורף קורבנות והכל עם אש
ותבערה, אבל פעם בשנה אחרי יוה"כ מנסחים מים להראות באופן סמלי שזכינו להגיע
לאהבה של בנים ושל מאוחדים עם ה'. ולכן משם שאבו רוח הקודש ולכן זה זמן שמחתנו
ולכן אנו מאושרים.
ישנם שלושה סוגי
ביטולים:
1. יש לך מהות ואתה
יודע את מקומך אבל מתבטל כמו חפ"ש ליד רמטכ"ל.
2. ביטול במציאות -
ילד קטן שמביאים לו דמות אדירה, ונוזל לו ריר.
3. אין עוד מלבדו-
אין ביטול אלא אין בכלל מציאות אין עוד כלום וזה יהיה לעתיד לבוא.
הזמן היחידי של זה
הוא בשמיני עצרת ובסוכות.
אחרי שהורדנו חטאים
ושאבנו אהבה ושמחה ואז יש חיבוק אדיר של היו לאחד עם ה' יתברך!
זה רעיון יפה, אבל מה
זה אומר בחלק המעשי?
כתוב בירושלמי
"עבוד מאהבה עבוד מיראה, מאהבה - שאם באת לשנוא אין אוהב שונא, ומיראה - שאם
באת לבעוט אין ירא בועט".
ר"ת כותב בספר
הישר:
"אדם לא מסוגל לעבוד מפחד כל הזמן או לעבוד באהבה כל הזמן, אלא לפעמים מיראה
ולפעמים מאהבה, לפעמים כשהרגליים רצות לעבירה צריך יראה כדי לעצור, ולפעמים רוצים
לעשות דברים מהלב ואז משתמשים בלב".
אבל זה מהיר מידי כל התהליך של היראה
הפחד והאהבה בחודש אחד, איך עושים את הניגודים הללו בזמן כ"כ קצר? שיפרסו את
זה על כל השנה?
אלא זה לא הוראות כאן תבכה כאן תשמח
לפי איזה ספר, אלא מאגרים שתאסוף לכל השנה, לא לחינם בתשרי שזאת התחלת השנה
יש עומס של חגים, בחודש הזה בונים את כל השנה!
מרה"ש אוספים כח
להמליך את ה' כל השנה. מיוה"כ אוספים כח של תשובה לכל השנה. ומסוכות מקבלים
כח של שמחה לכל השנה! את כל זה מכניסים לקופסה לשמור לכל השנה, ולכן שמחים בתורה
כי היא כוללת הכל!
ובשמיני עצרת אוספים
את כל מה שעשינו במשך כל ה52 יום האלו! "מלאה הארץ קניינך" רק תרים
מהרצפה... ואפשר להגיע לכתר תורה משמיני עצרת...
וזה זמן חשוב וקריטי
לאדם שרוצה להתעלות בעבודת ה'!!!
כתוב בספרים שהקפות
זה מלשון 'הקפה' כמו במכולת שקונים בהקפה! שהקב"ה משפיע עלינו אפילו שלא
מגיע לנו!!!
אבל זה לא מובן הרי זאת לא מתנה אלא
'הקפה' כשהחנווני מציע לנו לקנות בהקפה זה כמו מלכודת שגם כשאין לך מה לשלם ולא
בטוח שיהיה לך בעתיד תקנה אפי' שאתה נכנס לחובות, זה מה שה' עושה לנו? מכניס אותנו
למלכודת תקחו תקחו אח"כ אני אתחשבן איתכם????
אלא כל אחד יודע שיש
קבלות שהוא יכול לקבל ולעמוד בזה ויש קבלות שיהיה לו קשה מאוד לעמוד בהם ויש קבלות
בלתי אפשריות... והקב"ה אומר לנו בעצם תקבלו עליכם גם דברים יותר קשים מהרגיל
שלכם כדי שיהיו לכם כלים כמה שיותר גדולים לקבל שפע ואני אדאג שתוכלו לעמוד בזה
אם רק תרצו...
למה החג לא נקרא שמחתנו
בתורה או שמחתנו עם התורה אלא שמחת תורה?
התורה שמחה להיכנס
לתוכנו!!!
וה' משפיע בזמן הזה לכל אחד את כל השקידה ההתמדה החזרה היגיעה ההבנה ההשגה את כל
מה שקשור לתורה של כל השנה! והתורה שמחה להיכנס...!!!
והריקודים זה כמו
לרקד את התבואה זה מוריד ממך את כל הפסולת ואתה יכול להיות כלי מושלם לקבל את
זה!!!
וצריך שכל אחד ידע
שזה שהוא פה עכשיו זה אומר שהתורה שמחה בו! כי אם היא לא הייתה
אז או שהיא לא הייתה פה (הפוך ממה שקורה פה שהיא הביאה עוד חברה) או שאתה לא היית
פה, כמו שכתוב 'ואני ברוב חסדך אבוא ביתך' שאין אדם שנכנס מעצמו לבית המדרש אלא
התורה הזמינה אותו למעלה לחגיגה שלה והוא הרגיש שהוא צריך לבוא בגלל זה!!!
ואנחנו מבקשים מה'
יתברך שנזכה להיות במצב הזה כל השנה בע"ה שאנחנו נשמח בתורה והיא תשמח בנו!!!
אמן!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!