שמיני עצרת - שמחת תורה - שמחתנו בה' ובתורה

שמחתנו בה' ובתורה

מנהג ישראל לסיים את התורה בשמיני עצרת, ולעשות בו שמחה לגמרה של תורה, ונקרא "שמחת תורה".

אבל למה קבעו חז"ל לשמוח בשמחת התורה בשמיני עצרת? האם יש קשר בין יו"ט זה לשמחת התורה הרי זה יום שאנו שמחים בקב"ה אחרי כל סוכות שהיה לאומות העולם חלק איתנו ולכן הקרבנו 70 פרים עכשיו רק אנחנו וה' ית' למה לערב שמחה בשמחה?

כותב המדרש ילקוט שמעוני (פנחס בסוף רמז תשפ"ב): "אמר רבי אלכסנדרי: משל למלך שבאה לו שמחה כל שבעת ימי המשתה והיה בנו של המלך טורח עם האורחים, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה אמר המלך לבנו: יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טורח עם האורחים, עכשיו אני ואתה נשמח יום אחד... כך כל שבעת ימי החג ישראל עסוקים בקרבנותיהן של אומות העולם... וכיון שיצאו שבעת ימי החג אמר הקב"ה לישראל: עכשיו אני ואתם נשמח יחד... כיון ששמעו ישראל כך התחילו מקלסין להקב"ה ואומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, אמר ר' אבין: אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה? בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, בך בתורתך, בך בישועתך, אמר רבי יצחק: בך בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורתך ב' תרי ך' עשרים".

נראה מהמדרש, שבכל החגים אנו מדגישים את הניסים שנעשו לנו ע"י הקב"ה, וזו היא השמחה של אותו החג: בפסח זמן חירותנו - הודיה על גאולתנו מעבדות לחרות עולם, בשבועות זמן מתן תורתנו - הודיה על קבלת התורה, שהיא חמדה גנוזה אצל הקב"ה, שהעדיף אותנו על כל העמים, ואף על מלאכי השרת, וחיי עולם נטע בתוכנו. ובסוכות זמן שמחתנו - הודיה על שהושיבנו בסוכות, בענני הכבוד, שהגנו עלינו מחום וממטר, ומפני האויבים.

אבל שמיני עצרת - שהוא חג בפני עצמו, ולא יושבים בסוכה, על מה אנחנו מודים בו?

אלא אנחנו לא שמחים עכשיו על נס מסוים, אלא בקב"ה עצמו שאמר "עכשיו אני ואתם נשמח ביחד".

אז מה התורה קשורה?

מסיים המדרש: "בך- בתורתך, בך- בכ"ב אותיות שבתורה". משום ש "קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא" , (זהר הק' אחרי מות עג. הובא נפש החיים שער ד' פרק יא') והשמחה בתורה היא שמחה בקב"ה עצמו.

התורה היא דבר ה', וכל הלומד התורה מתחבר לקב"ה.

הרב בעל התניא מדמה את מי שעושה מצוה ל"מחבק את המלך בלבושיו", ומי שלומד תורה ממש מארח את הקב"ה בתוך תוכו כי הוא מבין בתוך השכל את דבר ה'! ברור שככל שהאדם לומד יותר, וככל שהשגתו בתורה גדולה יותר, כך החיבור שלו לקב"ה גדול יותר.

היום כל מי שישמח בקב"ה ובתורה הקב"ה דואג לו אישית לחתימה מוצלחת ושנה של דבקות בה' בגשמיות וברוחניות ובע"ה שנה של משיח וגאולה!

כתוב בספרים שהקפות זה מלשון 'הקפה' כמו במכולת שקונים בהקפה! שהקב"ה משפיע עלינו אפילו שלא מגיע לנו!

אבל זה לא מובן הרי זאת לא מתנה אלא 'הקפה' כשהחנווני מציע לנו לקנות בהקפה זה כמו מלכודת שגם כשאין לך מה לשלם ולא בטוח שיהיה לך בעתיד תקנה אפי' שאתה נכנס לחובות, זה מה שה' עושה לנו? מכניס אותנו למלכודת תקחו תקחו אח"כ אני אתחשבן איתכם?

אלא כל אחד יודע שיש קבלות שהוא יכול לקבל ולעמוד בזה ויש קבלות שיהיה לו קשה מאוד לעמוד בהם ויש קבלות בלתי אפשריות... והקב"ה אומר לנו בעצם תקבלו עליכם גם דברים יותר קשים מהרגיל שלכם כדי שיהיו לכם כלים כמה שיותר גדולים לקבל שפע ואני אדאג שתוכלו לעמוד בזה...

השמחה עצמה מביאה לשלמות ולהשראת השכינה!

כתוב בזהר הק' שמי שלא זכה בדין של ר"ה ולא ביוה"כ יכול לזכות בדין בזכות שמחת החג.

רבי אהרן הגדול מקרלין זצ"ל (תלמיד המגיד הגדול ממזריטש) אמר שהשמחה אינה מצוות עשה, אבל אין כמותה להביא לכל המצוות שבתורה! (והעצבות אינה עבירה אבל אין כמותה להביא לכל העבירות שבתורה).

בכוחה של השמחה אפי' להביא להשראת השכינה, כמש"כ בתוס' (סוכה נ:): "חד תני שואבה - בירושלמי מפרש: שמשם שואבים רוח הקודש, שהשכינה שורה מתוך שמחה, דכתיב 'ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה' ", ומייתי עובדא דיונה בן אמיתי, שהיה מעולי רגלים ובשמחת בית השואבה שרתה עליו שכינה".

למה החג לא נקרא שמחתנו בתורה או שמחתנו עם התורה אלא שמחת תורה?

התורה שמחה להיכנס לתוכנו! וה' משפיע בזמן הזה לכל אחד את כל הקביעת עיתים לתורה השקידה ההתמדה החזרה היגיעה ההבנה ההשגה את כל מה שקשור לתורה של כל השנה! והתורה שמחה להיכנס...!

והריקודים זה כמו לרקד את התבואה זה מוריד ממך את כל הפסולת ואתה יכול להיות כלי מושלם לקבל את זה!

וצריך שכל אחד ידע שזה שהוא פה עכשיו זה אומר שהתורה שמחה בו! כי אם היא לא הייתה אז או שהיא לא הייתה פה או שאתה לא היית פה, כמו שכתוב 'ואני ברוב חסדך אבוא ביתך' שאין אדם שנכנס מעצמו לבית המדרש אלא התורה הזמינה אותו למעלה לחגיגה שלה והוא הרגיש שהוא צריך לבוא בגלל זה!

ואנחנו מבקשים מה' יתברך שבזכות השמחה בתורה עכשיו נזכה להיות במצב הזה כל השנה בע"ה שאנחנו נשמח בתורה והיא תשמח בנו! אמן!

קטע מתוק מתוק על התורה מהזוה"ק (בראשית ד:):

"בְּרֵאשִׁית רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח (ישעיה נא) וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ. כַּמָּה אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילְיָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא צַיִּית לְקָלְהוֹן דְּאִנּוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וּבְכָל מִלָּה דְאִתְחַדָּשׁ בְּאוֹרַיְיתָא עַל יְדָא דְהַהוּא דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא, עָבִיד רְקִיעָא חָדָא.

תְּנַן בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּמִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא אִתְחַדְּשַׁת מִפּוּמֵיהּ דְּבַר נָשׁ, הַהִיא מִלָּה סַלְקָא וְאִתְעַתְּדַת קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל לְהַהִיא מִלָּה וְנָשִׁיק לָהּ וְעַטַּר לָהּ בְּשִׁבְעִין עִטְרִין גְּלִיפִין וּמְחַקְּקָן. וּמִלָּה דְּחָכְמְתָא דְּאִתְחַדְּשָׁא, סַלְקָא וְיַתְבָא עַל רֵישָׁא דְּצַדִּיק חַי עַלְמִין. וְטָסָא מִתַּמָּן וְשָׁטָא בְּשִׁבְעִין אֶלֶף עַלְמִין וּסְלִיקַת לְגַבֵּי עַתִּיק יוֹמִין. וְכָל מִלִּין דְּעַתִּיק יוֹמִין מִלִּין דְּחָכְמְתָא אִנּוּן בְּרָזִין סְתִימִין עִלָּאִין.

וְהַהִיא מִלָּה סְתִימָא דְחָכְמְתָא דְּאִתְחַדְּשַׁת הָכָא כַּד סַלְקָא אִתְחַבְּרַת בְּאִנּוּן מִלִּין (דרזין) דְּעַתִּיק יוֹמִין וְסַלְקָא וְנַחְתָא בַּהֲדַיְיהוּ וְעָאלַת בְּתַמְנֵיסַר עָלְמִין גְּנִיזִין (ישעיה סד) דְּעַיִן לא רָאֲתָה אֱלהִים זוּלָתֶךָ. נַפְקֵי מִתַּמָּן וְשָׁטָאן וְאַתְיָין מְלֵיאָן וּשְׁלֵמִין וְאִתְעַתָּדוּ קַמֵּי עַתִּיק יוֹמִין.

בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אָרַח עַתִּיק יוֹמִין בְּהַאי מִלָּה וְנִיחָא קַמֵּיהּ מִכֹּלָא. נָטִיל לְהַהִיא מִלָּה וְאַעְטַר לָהּ (שמות י''ד) בִּתְלַת מְאָה וְשִׁבְעִין אֶלֶף עִטְרִין. הַהִיא מִלָּה טָסַת וְסַלְקָא וְנַחְתָא וְאִתְעֲבִידָא רְקִיעָא חָדָא. וְכֵן כָּל מִלָּה וּמִלָּה דְּחָכְמְתָא (ס''א אתעבדין) (ס''א רקיעין) קַיָּימִין בְּקִיּוּמָא שְׁלִים קַמֵּי עַתִּיק יוֹמִין. וְהוּא קָרֵי לוֹן שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, שָׁמַיִם מְחוּדָשִׁים, סְתִימִין דְּרָזִין דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. וְכָל אִנּוּן שְׁאָר מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא דְּמִתְחַדְּשִׁין קַיָּימִין קַמֵּי (דף ה ע''א) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְסָלְקִין וְאִתְעֲבִידוּ אַרְצוֹת הַחַיִּים. וְנַחְתִין וּמִתְעַטְּרִין לְגַבֵּי אֶרֶץ חַד, וְאִתְחַדַּשׁ וְאִתְעֲבִיד כֹּלָא אֶרֶץ חֲדָשָׁה מֵהַהִיא מִלָּה דְּאִתְחַדַּשׁ בְּאוֹרַיְיתָא.

וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיה סו) כִּי כַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה עוֹמְדִים לְפָנַי וְגו'. עָשִׂיתִי לָא כְּתִיב אֶלָּא עוֹשֶׂה, דְּעֲבִיד תָּדִיר מֵאִנּוּן חִדּוּשִׁין וְרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיה נא) וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ. הַשָּׁמַיִם לָא כְּתִיב אֶלָּא שָׁמָיִם".

תרגום: בְּרֵאשִׁית, רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (ישעיה נא) וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךְ. כַּמָּה יֵשׁ לָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא מַקְשִׁיב לְקוֹלוֹת אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה. וּבְכָל דָּבָר שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה עַל יְדֵי אוֹתוֹ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, עוֹשֶׂה רָקִיעַ אֶחָד.

שָׁנִינוּ, בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁדְּבַר תּוֹרָה מִתְחַדֵּשׁ מִפִּי אָדָם, הַדָּבָר הַהוּא עוֹלֶה וּמִזְדַּמֵּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נוֹטֵל אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר [תורה] וּמְנַשֵּׁק אוֹתוֹ, וּמְעַטֵּר אוֹתוֹ בְּשִׁבְעִים עֲטָרוֹת גְּלוּפוֹת וּמְחֻקָּקוֹת. וּדְבַר חָכְמָה שֶׁהִתְחַדֵּשׁ, עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הַצַּדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, וְטָס מִשָּׁם וּמְשׁוֹטֵט בְּשִׁבְעִים אֶלֶף עוֹלָמוֹת וְעוֹלֶה אֶל עַתִּיק הַיָּמִים. וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁל עַתִּיק הַיָּמִים, דִּבְרֵי חָכְמָה הֵם בְּסוֹדוֹת נִסְתָּרִים עֶלְיוֹנִים.

וְאוֹתוֹ הַדָּבָר הַנִּסְתָּר שֶׁל חָכְמָה שֶׁהִתְחַדֵּשׁ כָּאן, כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה, מִתְחַבֵּר עִם אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁל עַתִּיק הַיָּמִים, וְעוֹלֶה וְיוֹרֵד עִמָּהֶם וְנִכְנָס בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר עוֹלָמוֹת גְּנוּזִים שֶׁעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ (שם סד). יוֹצְאִים מִשָּׁם וּמְשׁוֹטְטִים וְהוֹלְכִים מְלֵאִים וּשְׁלֵמִים וּמִזְדַּמְּנִים לִפְנֵי עַתִּיק הַיָּמִים.

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה מֵרִיחַ עַתִּיק הַיָּמִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְזֶה נוֹחַ לְפָנָיו מִן הַכֹּל. נוֹטֵל אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר, וּמְעַטֵּר אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף עֲטָרוֹת. אוֹתוֹ הַדָּבָר טָס וְעוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְנַעֲשֶׂה רָקִיעַ אֶחָד. וְכֵן כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁל חָכְמָה (ס''א נעשים) (ס''א רקיעים) עוֹמְדִים בְּקִיּוּם שָׁלֵם לִפְנֵי עַתִּיק הַיָּמִים. וְהוּא קוֹרֵא לָהֶם שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, שָׁמַיִם מְחֻדָּשִׁים, נִסְתָּרִים שֶׁל סוֹדוֹת שֶׁל חָכְמָה עֶלְיוֹנָה. וְכָל אוֹתָם שְׁאָר דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁמִּתְחַדְּשִׁים, עוֹמְדִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְעוֹלִים וְנַעֲשִׂים אַרְצוֹת הַחַיִּים, וְיוֹרְדִים וּמִתְעַטְּרִים לְאֶרֶץ אַחַת, וּמִתְחַדֵּשׁ וְנַעֲשֶׂה הַכֹּל אֶרֶץ חֲדָשָׁה מֵאוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁהִתְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה.

וְעַל זֶה כָּתוּב (ישעיה סו) כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי וְגוֹ'. עָשִׂיתִי לֹא כָתוּב, אֶלָּא עוֹשֶׂה. שֶׁעוֹשֶׂה תָמִיד מֵאוֹתָם הַחִדּוּשִׁים וְהַסּוֹדוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה. וְעַל זֶה כָּתוּב (שם נא) וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךְ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךְ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ. לֹא כָתוּב הַשָּׁמַיִם, אֶלָּא שָׁמַיִם.