סוכות - חג פליטתנו
זוה"ק (רעיא מהימנא
ח"ג צט:-קב): "יומא דראש השנה איהו יומא דדינא, ומלכא יתיב בכורסייא
דדינא, סנטירא קא אתי וחפי פתחא דמלכא, ותבע דינא, ואף על גב דקודשא בריך הוא רחים
ליה לדינא, כמה דאת אמר, (ישעיה סא ח) כי אני יהו"ה אוהב משפט, נצח רחימוי
דבנוי, לרחימו דדינא, ובשעתא דסנטירא קם למטען מלין עלייהו, פקיד למתקע בשופר,
בגין לאתערא רחמי מתתא לעילא...
ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק
אביו, ביומא דא, בחדוה ובברכאן עלאין, ועשו אחיו בא מצידו, טעין טועני מעובדי
דעלמא, ויעש גם הוא מטעמים, חדיד לישניה למטען טענות, אתקין סהדי, ויבא לאביו,
ויאמר יקום אבי, יתער בדינוי, ויאכל כמה עובדין בישין דכל עלמא דקא אשכחנא.
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, דהא לא
יכיל לאתפרשא מכללא דיעקב דאיהו בחדוה, ויאמר, מי איפה הוא הצד ציד, בכמה צלותין
ובעותין, ואוכל מכל בטרם תבא, ואברכהו, גם ברוך יהיה.
כשמוע עשו את דברי (יצחק) אביו, ויצעק
צעקה וגו', דחמי דהא צידו לא הוה כלום, עד לבתר אמר ליה, הנה משמני הארץ יהיה
וגו', אלין תקיפין ואוכלוסין דשאר עמין.
ודא קשיא ליה מכלא, וישטום עשו את יעקב,
למיזל אבתריה, ולקטרגא ליה תדיר.
ויעקב אזיל באינון יומין דבין ראש השנה
ליום הכפורים, עריק לאשתזבא מניה, תב בתיובתא, שוי גרמיה בתעניתא, עד דאתי ראש
השנה ויום הכפורים, כדין ידעי ישראל דעשו בא ועמו ארבע מאות איש, כלהו מקטרגי,
זמינין לקטרגא לון.
ויירא יעקב מאד ויצר לו, ואסגי בצלותין
ובעותין...
וכדין אהדר עשו אפטרופוסא דיעקב, ויעקב
לא בעא דובשיה ועוקציה, יעבר נא אדוני לפני עבדו, כדין וישב ביום ההוא עשו לדרכו,
אימתי בשעת נעילה, דהא אתפרש מעמא קדישא, וקודשא בריך הוא שביק לחוביהון, וכפר
עלייהו.
כיון דההוא
מקטרגא אזל בההוא דורונא, ואתפרש מנייהו, בעי קודשא בריך הוא למחדי בבנוי, מה
כתיב, ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וגו', על כן קרא שם המקום סכות, כיון דיתבו
בסכות, הא אשתזיבו מן מקטרגא, וקודשא בריך הוא חדי בבנוי, זכאה חולקיהון
בהאי עלמא ובעלמא דאתי".
אנחנו לא נכנסים
לסוכות, אנחנו נמלטים לסוכות...
חורף סוער במיוחד פקד את הכפר הפולני
הקטן. התושבים הסתגרו בבתיהם והדרכים היו ריקות מאדם.
בפונדק הקטן שבמרכז
הכפר ישב ברוּך היהודי, והביט בדאגה על הדרכים המושלגות. החורף הקשה השפיע לרעה על
הכנסותיו מהפונדק. שדות האיכרים לא נתנו יבול ולא היה להם כסף לקנות יין, וגם
אורחים לא פקדו את הפונדק בגלל השלג הכבד.
ברוך היה חוכר את
הפונדק מהפריץ המקומי, שהיה שונא יהודים ורודף בצע. בעוד שלושה שבועות עליו לשלם
את דמי החכירה השנתיים, ועדיין אין בידו אפילו חלק קטן מהסכום. אם יאחר בתשלום
אפילו יום אחד, הפריץ האכזר עלול להשליך אותו ואת כל משפחתו לבור הכלא.
כאשר עבר שבוע נוסף
ומזג האוויר לא השתפר, אזר ברוך אומץ והחליט לגשת אל הפריץ ולבקש ממנו אורכה.
הפריץ עלול לזעום ולהשליך אותו מביתו, אבל אולי יהיה לו בדיוק מצב רוח טוב, והוא
יסכים לבקשה. הפריץ קיבל את ברוך ושמע את דבריו. הוא עשה את עצמו כאילו מצבו של
היהודי נוגע לליבו, אבל בעיניו התנוצץ ניצוץ ערמומי של חמדנות. זו ההזדמנות לסחוט
את היהודי עד טיפת כספו האחרונה, חשב הפריץ בליבו. "ראה נא, ברוך," אמר
הפריץ, "אני מכיר אותך שנים רבות, ומעולם לא איחרת בתשלום דמי החכירה. אני
רוצה לעזור לך ולכן אני מוכן לדחות את התשלום בארבעה חודשים, אבל עליך לדעת שעל כל
חודש של איחור עליך לשלם לי ריבית של חמישים רובל". ברוך היה המום מהסכום
הגבוה שהפריץ דרש תמורת דחיית התשלום. זה היה עושק לאור היום, אבל לא הייתה לו
ברירה. אפילו אם הוא יחליט לנטוש את הפונדק ולברוח עם משפחתו מהכפר, הוא לא יוכל
לעשות זאת עכשיו, בימי החורף הקשה, כשהדרכים מלאות שלג והכפור מכסה את הארץ. בעוד
ארבעה חודשים כבר יבוא האביב, ואז יהיה קל יותר לברוח מהפריץ.
השבועות חלפו ומזג
האוויר השתפר. האיכרים ועוברי האורַח חזרו לפקוד את הפונדק. ברוך הצליח לצבור את
דמי החכירה שהוא היה חייב לפריץ, אבל את הריבית הרצחנית שהוא הטיל עליו תמורת
ארבעת חודשי האיחור, עוד מאתיים רובל, לא היה לו מאיפה להשיג.
כשהתקרב המועד האחרון
לתשלום, הבין ברוך שאין לו ברירה ועליו להימלט על נפשו לפני שהפריץ המרושע יעניש
אותו בחומרה. הוא הגיע אל הפריץ כמה ימים לפני הזמן ושילם לו את הסכום המקורי של
דמי החכירה. הפריץ שאל מיד היכן 200 הרובלים הנוספים, דמי הריבית, וברוך אמר לו
שהוא יביא את הסכום הזה בעוד שבוע, כאשר ארבעת החודשים יסתיימו.
למחרת בבוקר העמיס
ברוך את כל מיטלטליו על עגלתו, ויצא עם אשתו וילדיו אל הדרך המובילה אל העיר
הגדולה, הרחק משליטתו של הפריץ.
אך בעודו נוסע על
הכביש, הגיחה לפתע מולו עגלה מפוארת רתומה לארבעה סוסים אבירים. פניו של ברוך
החווירו כאשר הוא הבחין שזוהי כרכרתו של הפריץ. ליבו התמלא פחד. עכשיו הפריץ יגלה
שהוא בורח ממנו.
ברגע האחרון עלה
במוחו של ברוך רעיון מבריק. הוא נופף בידו אל הפריץ וקרא: "שלום לך אדוני
הפריץ הנכבד. אני נוסע העירה לחגוג את החג, כפי שמצווה אותנו תורתנו, ומיד כשאשוב
אכנס אליך ואסדיר את חובי".
"חג? איזה
חג?" תמה הפריץ. "אני מכיר את החגים היהודיים - פסח, שבועות וסוכות, אבל
אף אחד מהם לא חל בעונה הזו של השנה". "אתה צודק, אדוני הפריץ",
המציא ברוך תשובה בו-במקום, "החג הזה נקרא 'חג פלֵיטָתֵנו', והוא חג חשוב
מאוד אצלנו היהודים".
"'חג
פליטתנו'?" המהם הפריץ. "מעולם לא שמעתי על החג הזה. מכל מקום סע לשלום
ומיד לאחר החג אל תשכח להגיע אלי עם הכסף". ברוך הודה בליבו לקב"ה על
הרעיון הטוב שנתן בליבו כדי להיחלץ מהצרה, ומיהר להמשיך בדרכו ולהתרחק כמה שיותר
מהכפר ומשליטתו של הפריץ.
למחרת בבוקר נקלע
הפריץ לעיר הסמוכה, והופתע לראות שבתי המסחר של היהודים פתוחים כבכל יום. הוא ניגש
ליהודי הראשון שפגש ושאל: "אמור לי, הכיצד אתם עובדים כרגיל, למרות שהיום חג
אצלכם? "היהודי פער עיניים בתימהון: "חג? איזה חג היום?" אמר
הפריץ: "היהודי שחוכר ממני את בית המרזח אמר לי בפירוש שהוא נוסע לחגוג חג עם
אחיו היהודים".
היהודי החל להבין
שמאחורי ה"חג" מסתתר משהו אחר. "איזה חג אמר לך החוכר שהוא
חוגג?" שאל."הוא אמר שקוראים לזה 'חג פליטתנו'," אמר הפריץ.
היהודי הבין מיד
שהחוכר היה צריך להימלט מידו של הפריץ, וכדי להסביר את עצמו הוא המציא חג.
"אה, בוודאי, איך יכולתי לשכוח?" אמר היהודי. "'חג פליטתנו' זה חג
חשוב ביותר אצלנו".
"אז אם היום חג,
מדוע כל החנויות שלכם פתוחות?" שאל הפריץ בחשדנות.
"אסביר
לך," אמר היהודי הפיקח, "'חג פליטתנו' הוא לא כמו פסח וסוכות. אין לו
יום קבוע, אלא כל יהודי חוגג אותו כאשר מגיע זמנו...".
שם משמואל (חלק המועדים
- סוכות שנת תרע"ג): "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות,
על כן קרא שם המקום סוכות (בראשית ל"ג י"ז). ויש לדקדק למה לא
קרא שם המקום בית על שם הבית שבנה לנפשות שהם העיקר, אלא קרא סוכות על שם הסוכות
שעשה למקנה שהוא הטפל?
ונראה דהנה ברעיא
מהימנא (זוה"ק ח"ג ק' ע"ב) שהוא רמז על ישראל אחר
יוה"כ - מה כתיב ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית וגו' על כן קרא שם המקום
סוכות, כיון דיתבי בסוכות הא אשתזיבו מן מקטרגא, עכ"ל.
ונראה דהנה מה
שצריכין להגנה הוא לבעלי תשובה שהיתה מקודם לסט"א שליטה עלייהו וניצולו מידם,
ומ"מ כחות החיצונים רודפין להכניס בהם מחשבות והרהורים רעים ולקטרגא עלייהו,
וזה מבואר בלשון הרעיא מהימנא עיי"ש. אבל מי שלא הי' מעולם תחת שליטת
הסט"א אינו נצרך להגנה.
ובדוגמא זו הי' המקנה של יעקב אבינו
ע"ה, שהוציא מלבן את כל חלקי הקדושה שהיו תחת רשותו ושליטתו של לבן והכניסם
לקדושה. והנה סוכה היא לשון הגנה כדכתיב (תהלים ק"מ ח') סכותה לראשי ביום
נשק, ולמקנה היה צורך בהגנה. אבל הנפשות לא היו מעולם תחת רשותו ושליטתו של לבן,
ע"כ לא היו צריכין להגנה ולא הי' בזה נס ושבח כלל אלא למקנה. ע"כ לזכרון
הנס קרא סוכות.
והוא ממש כעין חג
הסוכות הגנה לבעלי תשובה, שנקרא החג על שם הסוכה, שכחות החיצונים רודפין אחריהם
כנ"ל והם נצולים במה שהש"י מכניסם תחת כנפיו כענין דכתיב
(שיה"ש א') הביאני המלך חדריו...
ובמדרש (שמו"ר
פ' כ"ז) משל לצייד שהי' צד צפרים ברחה הצפור וישבה לה על איקונין של מלך אמר
לה הצייד למקום יפה ברחת ונפלטת, עיי"ש... ".
היה
היה נגר מבוגר שהחליט לפרוש מעבדותו. הוא פנה למעסיק שלו, ותיאר תוכניותיו לפרוש
מעסקי בניית הבתים במטרה ליהנות ולבלות במחיצת אשתו ומשפחתו המורחבת.
למרות
הצער הכרוך בהפסד הכנסה, הוא הסביר כי זה הצעד הנכון עבורו.
המעסיק
שהצטער מאד למשמע בקשת העובד המצטיין שלו, ביקש ממנו כטובה אישית לבנות רק
עוד בית אחד נוסף.
הנגר
הסכים, אך לא היה קשה להבחין, שליבו יוצא אל החופש והוא לא מרוכז בעבודה.
הוא
השתמש בחומרים פשוטים והעבודה בכללותה הייתה באיכות נמוכה. זו בפירוש לא
הייתה הדרך לחתום קריירה של מצוינות.
כאשר
סיים הנגר את מלאכתו, הגיע המעסיק אל הבית, העניק לנגר מפתח לדלת הכניסה
ואמר: "זה הבית שלך, זו המתנה שאני נותן לך".
הנגר
המזועזע אמר בקול שקט: "לו רק הייתי יודע שהבית הזה מיועד לי, הייתי עושה הכל
בצורה אחרת".
לפעמים אנחנו ניגשים
למצוות בגישה של: 'זה מה שהקב"ה אמר אז אני עושה', ועושים את זה בחצי כח...
אנחנו צריכים להבין
שמכל חג אנחנו יוצאים עם שקים של דברים לכל השנה, כל חג ממלאים שק אחר...
בכל יו"ט
אנחנו אומרים בתפילה: "והשיאנו את ברכת מועדיך", מה זה 'והשיאנו'?
פירוש
ראשון זה מלשון 'משא' תעמיס אותנו בברכת מועדיך לכל השנה. פירוש שני זה מלשון 'משיאין
משואות' תדליק אותנו באש רוחנית מהחג הזה לכל השנה.
ברגע שנבין שזה
בשבילנו נתייחס להכל אחרת...
בסוכות חוץ משקים של שמחה, אתה אוסף שמירה לכל השנה!
הסוכה זה צלא דמיהמנותא! זאת הגנה לא
קונבנציונאלית!!! גם הסטטיסטיקה הרגילה לא תפעל עליך – אם סטטיסטית זה קורה 1 ל
4000 וח"ו ה' רוצה שזה יקרה לך אתה תהיה האחד אחוז הזה בכל המאה אחוז שלך!!!
ואם הוא לא רוצה אתה תהיה עם כל כולך ב0.0001 אחוז שניצלים מזה ותינצל לגמרי...
מי שיושב בסוכה יש לו סגולה לשמירה
עליונה!!!
אם אתה תשב שעה בסוכה מתוך השבוע של
סוכות - תהיה לך שמירה עליונה לשעה אחת בשבוע במשך השנה!
אם תשב יום שלם תהיה לך שמירה יום שלם
בשבוע במשך כל השנה!
אם תשב כל החג אין לך שום דבר לפחד ממנו
כל השנה!!!
כדברי השפת אמת (סוכות
תרל"ב): "ח' ימי החג נותנים חיים לכל ימי השנה".
מועדים לשמחה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!