Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שישי, 17 באוקטובר 2014

פרשת בראשית - פרו ורבו

פרו ורבו


בראשית (א,כח): "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ".

צדקה ונרות שבת תפילין אלו מצוות, אבל פרו ורבו?! מי היה מאמין שתהיה מצווה כזאת?

פרו ורבו זאת המצווה הכי לא מצוותית שיש. לא רוחני ולא אצילי אלא מעשה יצרי, שנובע מהדחפים הכי בסיסיים שלנו!

אבל פרו ורבו זאת מצווה, ועוד איך!

למה זו מצוה מיוחדת?

זאת המצווה היחידה שקיבלנו עוד לפני חטא האכילה מעץ הדעת, ולכן היא טבעית לנו לחלוטין.

לפני החטא, הגוף שיקף את הנשמה ולא היה שום מתח ביניהם, כל מה שטוב לנשמה התאים לגוף. בעולם עוד לא היה רע, וכל מצווה היתה כל כך תפורה עלינו עד שהתחשק לנו לקיים אותה ממש כמו תאווה.

לכן פרו ורבו היא מצווה שמרגשת את הנשמה והגוף שלנו גם יחד!

המצווה הראשונה מלמדת אותנו גם על אלה שבאות אחריה. כל מצווה נחשקת ומעוררת את התיאבון של הנשמה.

עכשיו הגוף שלנו לא שותף לחגיגה, אבל לאחר שחטא עץ הדעת יתוקן, הגוף והנשמה יחזרו לפעול בהתאמה מלאה ואנחנו נרגיש רעב וצמא ממשיים לצרכים רוחניים.

אבל המצווה הזאת גם מאוד מסוכנת! יש לה תוצאות מאוד מאוד משמעותיות בעולם!

בראשית (ד,יט): "וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה".

רש"י: "שתי נשים. כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר, ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה... עדה. היא של פריה ורביה, ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו, עדה תרגום של סורה: צלה. היא של תשמיש, על שם שיושבת תמיד בצלו".
אח"כ כתוב "וצלה גם היא ילדה" למרות הכוס של העיקרין.

איזה ילדים יוצאים מכל אחת?

לעדה נולדו שני ילדים טובים, שמועילים ונותנים לציבור- האחד רועה צאן והשני מוזיקאי.

ואילו לצילה נולד תובל-קין שעבד בתעשיית הברזל ורש"י מפרש שהיה ממשיך דרכו של קין בכך שייצר חרבות וכלי נשק[1], ולכן נקרא תובל-קין.

כאן רואים מה קורה כשמתחתנים לשם שמים - מוסיפים חיים לעולם. וכשמתחתנים לא לשם שמים ולא לשם הוספת חיים לעולם- נולדים ילדים גסים ומזיקים המפסיקים חיים בעולם.

בשכונת מוסררה שבירושלים, בשנת תש"ן (1990), ארע מעשה נורא. בחור בן עשרים ואחד ניסה לתלוש שרשרת מצוארה של אשה בשנות החמישים וגרם למותה. הבן הוזמן למשפט ועמו הופיעו בני משפחתו. השופט דפק על השולחן והחל במשפט. ביום... בשעה... נהרגה הגברת... כאשר שמעה אמו של הבחור את שם ההרוגה התעלפה.
לאחר ששבה להכרתה בקשה את רשות הדיבור וספרה: לפני עשרים ושתים שנים הלכתי לטבול. הבלנית כבר עמדה בחוץ עם המפתחות בידה, כדי לנסוע ברכב לחתונה. התחננתי, בכיתי, אמרתי שבעלי לא ימתין יום נוסף. אך היא בפנים קשוחות סרבה והלכה. את אשר יגורתי בא לי ובאותו לילה הריתי בבן זה שירד לפשע והגיע לשפל כזה. בשמעי את שם ההרוגה הזדעזעתי עד עמקי נפשי, הלא היא אותה הבלנית שבעטיה נולד בן זה.

זוהר הקדוש: כפי הכוונה שיכוין המזריע, כך יהיה בזרע הנפש, אם יחשוב מחשבות רעות ומזוהמות, יהיה בו נפש טמאה, ואם יחשוב מחשבות טהורות וקדושות, יהיה בו נפש קדושה. צא ולמד מבניו של הצדיק המופלא חזקיהו המלך ע״ה שנשא את בתו של ישעיהו הנביא, ובגלל שחשבה בעבדיו של המלך הגוי ׳בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן׳ שבאותו יום ביקרו אצל בעלה חזקיהו המלך, המשיכה נפש רעה לשני בניה, ויצאו רשעים עובדי עבודה זרה[2].

למה הקדושה והמחשבות כ"כ משפיעות? בגלל שזו ההתחלה! מה שקורה בהתחלה משפיע על כל החיים ברמות מאוד גבוהות!


אנחנו עכשיו מתחילים את השבת הראשונה!

הרבי מחב"ד: "שבת בראשית, השבת הראשונה לאחר החגים ובה קוראים את הפרשה הראשונה בתורה. הנהגת שבת זו, תשפיע על מצבנו כל השנה".




[1] ויקיפדיה – פרס נובל: חמשת הפרסים המקוריים המוענקים מקרן נובל ניתנים על פי צוואתו של אלפרד נובל, כימאי ותעשיין שהמציא את הדינמיט. פיתוחיו של נובל נגעו ישירות בפיתוח וייצור חומרי נפץ והוא חש אי נוחות גוברת לנוכח השימוש הצבאי בהמצאותיו. מסופר כי אחד הגורמים לצוואתו האחרונה היה ידיעה שפורסמה על מותו בעיתון צרפתי, זאת בטרם עת ובטעות, כאשר הלך לעולמו אחיו לודוויג. אותה ידיעה שגויה על מות נובל הופיעה תחת הכותרת "סוחר המוות מת" (צרפתית: Le marchand de la mort est mort‏). נובל ציווה 94% מכל רכושו, סך הכל 31 מיליון קרונות שבדיות, לייסוד קרן להענקת חמישה פרסים שנתיים".

[2] זוה"ק (ח"ב,פט.): "תָּא חֲזֵי, מִלָּה דָּא הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, וְלָא פְּרִישׁוּ מִלָּה. כֹה אָמַר יְיָ' לַסָּרִיסִים. מַאן סָרִיסִים. אִלֵּין אִינּוּן חַבְרַיָּיא, דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וּמְסָרְסֵי גַּרְמַיְיהוּ כָּל שִׁיתָא יוֹמִין דְּשַׁבְּתָא, וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, וּבְלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא מְזָרְזֵי גַּרְמַיְיהוּ בְּזִוּוּגָא דִּלְהוֹן, מִשּׁוּם דְּיַדְעֵי רָזָא עִלָּאָה, בְּשַׁעֲתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא אִזְדַּוְּוגַת בְּמַלְכָּא. וְאִינּוּן חַבְרַיָּיא דְּיַדְעִין רָזָא דָּא, מְכַוְּונִין לִבַּיְיהוּ לִמְהֵימָנוּתָא דְּמָארֵיהוֹן וּמִתְבָּרְכָאן בְּאִיבָּא דִּמְעֵיהוֹן בְּהַהוּא לֵילְיָא. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (בראשית לז) וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר. וְאִקְרוּן סָרִיסִים וַדַּאי, בְּגִין לְחַכָּאָה לְשַׁבְּתָא לְאַשְׁכְּחָא רַעֲוָא דְּמָארֵיהוֹן, דִּכְתִּיב ובְחָרוֹ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי. מַאי בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי. דָּא זִוּוּגָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי, כֹּלָּא חַד, בִּבְרִיתִי סְתָם. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמַאן דְּאִתְקַדָּשׁ בִּקְדוּשָׁה דָּא, וְיָדַע רָזָא דָּא. תָּא חֲזִי, כְּתִיב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל (דף פ''ט ע''ב) מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיְיָ' אֱלהֶיךָ וְגוֹ', כָּל מְלַאכְתֶּךָ, בְּאִינּוּן שִׁיתָא יוֹמֵי עֲבִידְתַּיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא וּבְגִין הַאי מִלָּה. לָא מִזְדַּוְּוגֵי חַבְרַיָּיא, בַּר בְּזִמְנָא דְּלָא יִשְׁתְּכַּח מֵעֲבִידְתַּיְיהוּ דִּבְנִי נָשָׁא, אֶלָּא עֲבִידְתֵּיה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמַאי עֲבִידְתֵּיה. זִוּוּגָא דְּמַטְרוֹנִיתָא, לְאַפָּקָא נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין לְעָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ, בְּהַאי לֵילְיָא חַבְרַיָּיא מִתְקַדְּשֵׁי בִּקְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהוֹן, וּמְכַוְּונֵי לִבַּיְיהוּ, וְנַפְקֵי בְּנֵי מַעֲלֵי, בְּנִין קַדִּישִׁין, דְּלָא סָטָאן לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא, בְּנִין דְּמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא. וְעַל אִלֵּין כְּתִיב, (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ' אֱלהֵיכֶם, לַיְיָ' אֱלֹהֵיכֶם וַדַּאי. בְּגִין דְּאִלֵּין אִקְרוּן בְּנִין דִּילֵיהּ, בְּנִין לְמַלְכָּא וּלְמָטְרוֹנִיתָא.  וְהָא דַּעְתַּיְיהוּ דְּחַבְרַיָּיא דְּיַדְעִין רָזָא דָּא, בְּדָא מִתְדַבְּקָן. וּבְגִין כַּךְ אִקְרוּן בְּנִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהָנִי אִינּוּן דְּעָלְמָא מִתְקַיְּימָא בְּגִינַיְיהוּ. וְכַד סָלִיק עָלְמָא בְּדִינָא, אִסְתָּכַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאִינּוּן בְּנוֹי, וּמְרַחֵם עַל עָלְמָא. וְעַל דָּא כְּתִיב (ירמיה ב) כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת. זֶרַע אֱמֶת וַדַּאי. מַהוּ אֱמֶת. עִזְקָא קַדִּישָׁא שְׁלֵימָתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מיכה ז) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב. (אמת דא קודשא בריך הוא) וְכֹלָּא חַד. וּבְגִינֵי כַּךְ, זֶרַע אֱמֶת וַדַּאי".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!