פרשת נח - כוונה בתפילה ודאגה לדור

כוונה בתפילה ודאגה לדור

בראשית (ו,טז): "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה".

הבעש״ט: "הכוונה לתיבות שמוציא האדם מפיו בתפילה, ככל אשר יתן האדם נפשו בתפילה, ועל כל מילה בתפילה יתעכב ויכוין לפחות לפירוש הפשוט שלה, כך תאיר לו המילה כמ״ש ״בא אתה וכל ביתך אל התיבה״ כלומר בכל תיבה ותיבה להכניס את 'כל ביתך' - רמ״ח אברים ושס״ה גידים שלך. ועי״ז מצרה יהפך לצוהר - לאור גדול, ויוצאים מן הצרות ע״י כח התפילה כנודע".

כותב הזוה״ק שכאשר יצא נח מהתיבה וראה את השממון ואת כל מה שעשה המבול, היה בוכה ואומר רבש״ע מדוע כך והיה מתפלל להקב״ה. אמר לו הקב״ה, רעיא שטיה מדוע לא התפללת לפני כן, עכשיו אתה מתפלל, כמה הארכתי אתך בדיבור ולא בקשת ממני אפיי פעם אחת שאני ארחם על בני.

וידוע שכאשר פגש אברהם אבינו את נח וכן אליעזר את שם בן נח שאלו אותם, הרי שנים עשר חדשים הייתם בתיבה מה עשיתם שם כ״כ הרבה זמן? אמרו להם לא היתה לנו מנוחה כלל ועיקר, החיה הזאת אוכלת בשעה 12 בלילה וזה כך וכו׳.

אמר האברבנאל אם נח לא היה נח לפני כן, אלא היה מתרוצץ והולך מזה לזה להחזירם בתשובה, ומתפלל ומתחנן על דורו, לא היו לו את הצרות של התיבה. אבל מכיון שלא התפלל ולא טרח לפני כן, לכן היה צריך לטרוח בתיבה.

רואים שה' בא אליו בטענה למה לא התפלל – זה אומר שבכח התפילה יכל להציל את כל העולם!!!

מסופר מעשה נפלא על הצדיק רבי עקיבא איגר זיע״א שהנהגה יקרה היתה לו, לבקר את כל החולים בעיר.
מקפיד היה על כך, כרבי עקיבא התנא בשעתו - כך הוא. מנהגו של רבי עקיבא היה, לבקר חולים. ומסופר על רבי עקיבא שהלך לבקר אחד מתלמידיו ומצאו שכבר כמה ימים לא באו מים אל פיו, וביתו לא מאוורר, ואוכל אין בנמצא! והיה מנקה את הבית ומגיש לו לאכול ולשתות והצילו מרדת שחת. עד שקבע את ההלכה שכל מי שאינו מבקר חולים כאילו שופך דמים רח״ל.
והנה, רבי עקיבא איגר, גדול הדור, עושה אף הוא כן והולך בדרכי התנא הגדול. פעם, הגיע לבית חולה, והנה מצבו חמור ביותר. שאל לעצת הרופאים וכולם נואשו מחייו. אבל רבי עקיבא אינו מרפה.
בדק ומצא שבקרוב ממש מגיע לכאן רופא הקיסר הגדול ובדרכו אל הארמון חוצה הוא את העיר ועובר בסמוך לבתי היהודים. ביקש רבי עקיבא מנאמניו כי יעמדו על הדרך ויתחננו לפני הרופא המפורסם כי יבוא לבדוק את החולה האנוש. לא בקלות עלתה בידם אבל לבסוף, אותר הרופא וכשעבר שם, ביקשו ממנו את בקשת רב העיר ונענה לה. הגיע אל ביתו של החולה שמצבו כבר החמיר עוד. התבונן ובדק והרהר וחשב ולבסוף אמר: ״אין תרופה למכתו!!!״ המשיך והסביר את הדיאגנוזה שלו: ״מצבו כה חמור, ואין בנמצא משהו שמחיה מתים״ נזדעק רבי עקיבא אייגר, ושאלו: אמור נא לי דוקטור, חולה זה ששוכב כאן בביתו הדל ובמיטתו הרעועה, פסקת את דינו. אבל הלא רופא גדול אתה, של הקיסר ירום הודו. ואם הקיסר עצמו הוא אשר היה מוטל כאן במיטה במצב זה, האם גם עליו היית חורץ דין כזה, מה היו דרכי הטיפול שלך במצב שבו הקיסר הוא הסובל.
התבונן בו הרופא ממושכות, אחר חייך מופתע מן ההשוואה ואמר באיטיות: ״אמנם כן, צודק אתה, ראבין יהודי, הלא ממש נביא אתה... באמת אף הקיסר היה חולה במחלה זהה ובמצב קריטי כזה לא מזמן.
נו, שאל רבי עקיבא איגר. אבל התרופה אשר סיפקנו לקיסר, המשיך הרופא ברוב חשיבות ואמר, אין שום אפשרות ליתן ממנה לחולה היהודי השוכב כאן. תרופה זו, יקרה היא ואינה בנמצא!
ואז סיפר כי ישנו עוף אחד נדיר מאד ואינו פורח במקומות יישוב, רק ביער. וכשמבשלים באופן מסוים את העוף הלז, הרי שיש בו שיקוי ורפואה גם במצב כה חמור.
כשהיה צריך הקיסר לתרופה, סיפר, גייסו לצורך כך, הרבה ציידים. והקיסר אשר רבו נכסיו ועשרו עצום, יכול היה למצוא כל כך הרבה ציידים ובאמת הצליחו להשיג את העוף ולעשות ממנו שיקוי ותרופה וכך התרפא. אבל המצב בכאן, אינו דומה כלל, מאין לכם עוף כזה.
בכל אופן נטל ממנו רבי עקיבא את כל אופני המיצוי של זה העוף, והודה לו על תשומת לבו וטרחתו. הרופא עזב את הבית ורבי עקיבא איגר נעמד בתפילה, התחנן ובכה בעד יהודי זה: יהודים, הם בניך אהוביך, וזה היהודי, בוודאי אינו פחות חשוב מהמלך הערל, מלך הגויים, כך התחנן לפני אבינו שבשמים, בשבילו נמצאה הציפור, וכאן יהודי שכוב מוטל חולה, ומחמת עניותו לא תהא ארוכה למחלתו?! הרי בריאותו של יהודי, ענין כה חשוב הוא, ובעודו מבקש רחמים, שמע נקישה בחלון.
התבונן רבי עקיבא ורואה כי ציפור נוקשת עם מקורה בחלון ומבקשת להכנס. מפרכסת ממש. מיד אמר לתלמידיו שיפתחו את החלון ויכניסו את הצפור בזהירות, כך שלא תפרח מידם. התבוננו בה התלמידים, ומה ראו, שזהו בדיוק תיאור העוף הנדיר והמיוחד אשר ציידי המלך חיפשו ביערות, והנה, רבם בתפילתו הרעיש את השמים והצפור נשלחה עד אליו.
שחטו את העוף ועשו את כל אותן פעולות שציוה הרופא. רק הוראה אחת נחרצת יצאה מפיו של רבי עקיבא איגר, להשאיר את הכנפים והנוצה למשמרת. אותו חולה נתרפא מיידית, וחזר לבריאות איתנה.
לאחר זמן, שוב עבר   הרופא דרך העיר הזו בדרך למסעיו. ולמרות שתמיד ממהר היה, בכל אופן היה מאוד תאב לדעת מה עלה בגורלו של החולה הזה, שכבר אמר בזמנו נואש לחייו. משבא לעיר התעניין אצל אנשי העיר לכתובתו של החולה והורו לו את בית החולה וירא אותו והנה הוא בריא ושלם. התפלא הרופא מאוד ושאלו לפשר הדבר איך נתרפא.
סיפרו לו שרבי עקיבא איגר, נתן איזה תבשיל מיוחד מציפור וזה מה שהקימו מחליו. והראו לו את הכנפיים והנוצה של הצפור. מיד הכיר הרופא שזוהי הציפור הנדירה והיקרה והתרגש והתפעל, והיה קידוש שם שמים עצום. אמר הרופא, מה שהמלך היה צריך לטרוח על ידי כל חייליו ומשרתיו בצו מיוחד, הצליח הראבין שלכם לעשות על ידי תפילתו לבורא העולם.