Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שישי, 31 באוקטובר 2014

פרשת לך לך - לך לך אל עצמך!

לך לך – אל עצמך


"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס.
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע" - אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן" אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי" אמר החתול.

הקטע הזה מ"אליסה בארץ הפלאות" מצביע על מציאות עגומה בה לרוב בני האדם – אין שמץ של מושג לאן הם הולכים בחיים ומה המטרה שלהם.

לפעמים אנו נוטים להיות כל כך עסוקים בייצור ובעשייה, בהישגיות ובמרדף אחר ההצלחה, עד שאנו עלולים לחיות חיים שלמים מבלי כלל לשאול את עצמנו: "מי אני? למה? לאן? מה השעה?"

רבי נחמן: "כְּשֶׁאֵין הָאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, לָמָּה לוֹ חַיִּים".

אלה תולדות חיי
בחדר קטן אפור כתלים,
יושב איש זקן וסב.
יושב איש זקן, יושב וחושב,
ועושה את חשבון חייו.
חושב: עוד מעט ויבוא הקץ,
מה ידעו הנכדים אודותי?
נוטל גליון ורושם בראשו:
"אלה תולדות חיי".

במה אתחיל? כמובן בילדות...
אך הייתה לי ילדות רגילה:
דודות ומכות, שריטות ודמעות.
ילדונת שגרנו מולה,
ואבא טרוד ואם עצבנית,
אחות שצועקת עלי.
אה... מה יש לכתוב על ילדות שכזאת?
אתחיל מימי נעורי!

ימי נעורי... מהיש לכתוב?
בחינות, ציונים, שיעורים,
כל בוקר לקום ולרוץ לכיתה.
פצעי הבגרות הדוקרים,
לבטי אהבה ראשונה ומרה,
הפחדים שהעיקו עלי...
מה יש לכתוב? נעורים רגילים.
אתחיל מימי נשואי.

ימי נשואי... ירח דבש שנגמר
והפך לימים של שגרה,
דירה, הלוואה, מכונית, הלוואה,
מריבות עד לב התקרה,
תינוקת שניה, שעות נוספות,
ולבן- בר מצווה, חתונה.
מה יש לכתוב על אותן השנים?
אתחיל מתקופת הזקנה.

מתי זה החלה תקופת הזקנה?!
כשהודיעו: אתה מפוטר...!
והבן והבת חיפשו בית אבות,
והבנת:  אתה מיותר!
או, הפחד הזה בלילות בלי שינה?
שאולי לא תראה עוד,
כמו שכנך מימין וכמו אותה הזקנה,
שלוויתי אתמול אל הבור?

בחדר קטן אפור כתלים
יושב איש זקן וסב.
זוכר חלומות, אידיאלים גדולים,
שאותם לא הגשים מימיו...
עם בוקר מצאו אותו בחדרו
גחון לשולחן, כמו חי...
דף ריק לפניו, למעלה כתוב:
"אלה תולדות חיי".

הרב אויערבאך - החיים הם כמו גלויה, בהתחלה אתה כותב בגדול ושואל מנשמע וכאלה, בהמשך אתה מתחיל לכתוב בכתב צפוף, ובסוף אתה שם לב שלא נשאר לך מקום לדברים החשובים באמת.

יוני נתניהו הי"ד: "החיים- אינם אוסף הדקות והשניות העוברים עלינו במהלך חיינו היומיומיים. אלא - התוכן והמהות שאנו יוצקים לתוכם תוך הגשמה ועשייה של הערכים עליהם חונכנו".

אברהם אבינו, כבר בהיותו בן שלוש שנים, הביט על העולם שסביבו, הבחין במושלמות שלו, ביופי, ברבגוניות העצומה, בסימטרייה, בתזמון, באיזון ובאחדות - ומכך הוא הסיק, שעולם כל כך מושלם, חייב להיות מתוכנן על ידי כוח כלשהו, בעל שיעור קומה ומוח על-אנושי. ממש כך גילה אברהם אבינו את האלוקים.

בהסתכלות ראשונית, המסקנה אליה הגיע אברהם אבינו איננה כזאת מדהימה. קחו כל ילד בן שלוש שנים למפעל של צעצועים, והראו לו את תהליך העיצוב, הייצור והאריזה של כל צעצוע. האם הוא יטעה לחשוב שהצעצועים הללו נוצרו סתם בטעות או במקרה?!

אבל במבט שני, מה שהיה מדהים בתגליתו של אברהם אבינו, היא העובדה שהוא נולד אל תוך עולם שהיה שקוע כולו בעבודת אלילים, והיה צורך בכוחות נפש יוצאים מן הכלל, על מנת להיות מסוגל לראות מעבר לכך.

המדרש מספר, כי יום אחד, לאחר שכבר הכיר באלוקים, התבקש אברהם לשמור על החנות. מיד עם צאתו של אביו, לקח בידו פטיש וריסק לחתיכות את כל הפסלים - חוץ מאשר את הפסל הגדול ביותר, שבידו תקע את הפטיש. אביו חזר הביתה מזועזע לגמרי. "מה קרה פה?!", הוא צעק, ואברהם ענה לו: "זה היה מדהים אבא, הפסלים החלו כולם להתקוטט זה עם זה, ובסוף הפסל הגדול ניצח את כולם!". אביו לא יכול היה להגיב; עמוק בתוכו הוא ידע שבנו, אברהם, נגע באמת העמוקה ביותר.
אברהם המשיך במאמצים אינטנסיביים לשכנע את בני דורו. הוא הכניס אורחים רבים אל תוך אוהלו, שהוצב בצומת דרכים מרכזית והיה פתוח לארבע רוחות השמיים. הוא כתב ספר בן 400 פרקים, שהוכיח את השקריות שבעולם האליליות, וסבל בשל כך מרדיפות ומגילויי שנאה ולעג. הדברים הגיעו לכך, שאפילו נמרוד, מנהיג המעצמה הגדולה ביותר באותה התקופה, הרגיש כל כך מאוים מרעיונותיו ה"מאד לא מקובלים" של אברהם, עד שהחליט להיפטר ממנו אחת ולתמיד, והשליך אותו אל תוך כבשן בוער, כשהוא מכריז: "בוא נראה כיצד הא-ל שלך מציל אותך כעת!".
אברהם כידוע יצא מהכבשן ללא כל פגע.
בשל יכולתו המופלאה לעמוד איתן כנגד כל העולם, התורה מכנה אותו בשם "אברהם העברי". "העברי" - מלשון "עבר" (=צד) - "האיש שעומד בעבר (בצד) השני", כשהעולם כולו עומד בצד אחד של העולם, ואילו אברהם עומד מולו בצדו השני.

איך אברהם אבינו הגיע למצב הזה?
הוא לא זרם עם כולם, הוא בדק, חקר, השווה, ולמד כל דבר!
'אבא שלי עשה את זה', 'אח שלי היה שם', 'כולם עושים את זה' – אלו לא סיבות לעשות משהו!!!
איך האישיות שלך מסתדרת עם זה? זה מתאים לכשרונות שלך? לרצונות שלך?

הזוהר הקדוש (לך לך עח.): " וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֶךְ לְךָ, לְגַרְמָךְ לְאַתְקָנָא גַּרְמָךְ, (לאתתקפא) לְאַתְקָנָא דַּרְגָּא דִילָךְ".

ה"שפת אמת" מציין, שהקב"ה אומר לכל אחד ואחד מאיתנו "לך לך" - לך אל עצמך.

הרב קוק (קובץ ז קפט): "אני צריך לדבר הרבה אודות עצמי. עניני עצמיותי מכרחים להתברר לי הרבה מאד. בהבנתי את עצמי אבין את הכל, את העולם ואת החיים, עד הגעת הבינה למקור החיים".

אמר הצדיק רבי זושא מאניפולי: אם יאמרו לי בעולם האמת: למה לא היית כמו הבעש"ט, לא אתיירא. אלא ממה אני מתיירא? שיאמרו לי: למה לא היית זושא!

הרבי מקוצק: "אם אני אתה ואתה אני לא אני אני ולא אתה אתה אבל אם אני אני ואתה אתה אז אני אני ואתה אתה".

יש שלושה מגנטים הכובלים כל אדם אל מקומו ועייפותו:
ארצך - הארציות החומרית והעצלות הגופנית משרות על הנפש כבידות ועייפות, ומציעות ללא הרף סברות ודעות מדוע לא כדאי להתרומם וללכת.
מולדתך – המידות שה' נתן לך כדי לעבוד עליהם.
בית אביך - הסביבה, סותמת את המחשבה בדעות ואמירות של חלישות הדעת.

הרב קוק (אורות הקודש, ג,קמ): " 'ואני בתוך הגולה' (יחזקאל א,א), האני הפנימי העצמי... חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו... וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד... את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא...אני ה' ".

רק אחרי שאתה מוצא את עצמך אתה יכול למצוא את ה'.

למעשה:
הרש"ר הירש: "ושעה שהעולם כולו ביקש להתיישב ולקנות זכויות אזרח, ויתר אברם על מולדתו וזכויותיו האזרחיות. ברצונו החופשי הפך לגר, וכפר בפה מלא בכל אלוהי הגויים! אכן לשם כך דרוש אומץ לב ואמונה שלימה באמת הפנימית ובהכרת הא-ל שבלב. לשם כך דרושה ההכרה היהודית, 'קשיות העורף היהודית' וזה היה הניסיון הראשון שהוטל על אברהם אבינו".
רמח"ל (מסילת ישרים פ"ג): "מה היא העצה שהם[1] נותנים לנו? בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה.
כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד,כו) פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג,מ) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ".





[1] שם: "מה זה דומה? לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!