לוט הלך אחר עיניו
בראשית (יב,ד-ה): "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' וילך
אתו לוט... ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושו אשר רכשו ואת הנפש
אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ...".
מצד אחד, נאמר "וילך אתו לוט" משמע - שלוט
הוא זה שהחליט להצטרף אל אברהם. ומצד שני "ויקח אברם את שרי אשתו ואת
לוט בן אחיו", ומשמע שאברהם הוא זה שמצרף אליו את לוט?
בית הלוי: "הא דהזכיר הכתוב שנית ללוט משום דאברהם נהג
בלוט כמו שהוא הדין בגר דמי שבא להתגייר לא היו מקבלין אותו רק דוחין אותו ורק אם
מתחזק שוב מקבלין אותו, וכמו שנהגה נעמי בתחילה אמרה להם "שובנה בנותי"
ואח"כ כשראתה כי מתאמצת ללכת איתה קיבלה אותה. וכן כאן, בתחילה לא לקחו אברהם
עמו רק לוט הלך מעצמו, ואח"כ "ויקח אברם ... ואת לוט".
רואים מהפסוקים שלוט נאמן לאברהם ורוצה לשמש אותו!
מדרש (בראשית רבה נא,ו): "ויהי בשחת אלוקים את ערי
הכיכר ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה" (בראשית יט,כט) - מה
זכירה נזכר לו? שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר אברהם על שרה במצרים "אחותי
היא" (שם יב,יט) היה לוט יודע ושותק".
בראשית (יג,א): "ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו
ולוט עמו הנגבה".
האברבנאל: "להגיד שבחו של לוט כי כאשר שב אברהם בדרך אשר
הלך בה מפני חמת המציק בעבור אשתו ובהיות לוט פנוי מבלי אשה והרעב על פני כל הארץ
הנה לוט רצה להשאר במצרים, אבל בראותו אברם הולך הלך גם הוא בחברתו כי בחר להסתופף
בצלו ברעב ובצמא מלשבת בלתו בארץ שבעה".
אבל מכאן הכל מסתבך:
בראשית (יג, ב-טו): "ואברם כבד מאוד במקנה בכסף
ובזהב... וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים ולא נשא אותם הארץ לשבת
יחדיו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדיו. ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין
רועי מקנה לוט ... ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ... הפרד נא מעלי
אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה, וישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן
כי כולה משקה, ויבחר לו לוט את כל כיכר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו
... וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך ... כי את כל הארץ אשר אתה
רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ...".
רש"י מסביר שלא מדובר כאן סתם על העברת דירה: "מדרש
אגדה - הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשר לא באברם ולא באלוקיו"!
ורש"י בהמשך (ד"ה 'אחרי היפרד לוט מעמו'):
"כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו... ולעיל שהיה לוט אצלו כתיב 'וירא
ה' אל אברם' (יב,ז) באותה שעה כשר היה".
רואים שקרה פה משהו משמעותי שחייב את לוט ואת אברהם להיפרד!
מה קרה?
רש"י מביא את חז"ל (בראשית רבה מא,ו):
"בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאת זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה.
היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל? היו אומרים להם רועי לוט כך אמר הקב"ה
לאברהם "לזרעך אתן את הארץ הזאת" ואברהם פרידה עקרה ואינו מוליד למחר
הוא מת ולוט בן אחיו יורשו, ואין אוכלין מדידהו אינון אכלין".
הגר"א נבנצל שליט"א: "כשמתבוננים
בויכוח זה קשה להבין כיצד לוט אינו עושה קל וחומר פשוט אפילו לשיטתו שחשב שהוא
היורש של אברהם, אבל אם הבעלים עצמו עדיין אינו מחזיק בנכס כיצד יוכל היורש להחזיק
בו? ובכלל - כיצד אפשר לרשת כשהמוריש עדיין בחיים? אבל לוט אינו עוסק בלמדנות. תאוות
הממון ושומן הכבשים מתגברים על כל מה שלמד השכל אצל אברהם, לוט יכול להילוות במשך
שנים אל צדיק כאברהם, לראות את מעשיו האלוקיים ואף לשמוע ממנו שיעורים, אבל ברגע
שהדבר נוגע לכסף - אין בו ק"ו ואין קושיות וכפי שאומרים ברחוב - 'כסף זה כסף'
".
בראשית (יג,י): "וישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר
הירדן כי כלה משקה ...". עצם נכונותו של לוט להתנתק מאברהם רק בגלל היותה של
כיכר הירדן כולה משקה - מעידה של רמתו הרוחנית והמוסרית של לוט.
ה"כתב סופר" (עה"פ "וילך
למסעיו עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה" בראשית יג,ג): "פירש רש"י
שלא שינה מאכסניה שלו, נראה לומר דקרא רצה לאשמעינן שבחא דאברהם דדרך האדם
כשישיג עושר משנה דירתו ודר בעליות מרווחות, וגם בדרך משנה מאכסניה גרועה
לטובה ממנו, אבל אברהם לא ביקש גדולות ומותרות ולא שינה אכסניה שלו, וגם לא שינה
מקומו ואהלו, והלך אל המקום אשר היה שם אהלו בתחילה - אל מקום המזבח וכו' 'ויקרא
שם אברם בשם ה' ', אשמעינן שבחו שלא הטרידו העושר מעבודת ה' ומלזכות רבים[1] אלא הלך אל מקום המזבח
ויקרא שם אברם בשם ה' שהקרה בשם ה' ב"ה כבתחילה[2]... אבל בלוט כתיב 'ויסע
לוט מקדם' (פס' יא') והסיע עצמו מקדמונו של עולם... אחר שנתעשר לוט כדכתיב 'וגם
ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר וכו' ', וישמן ויבעט ויסע מקדמונו של עולם...".
כותב הירושלמי (סנהדרין י,ח) עה"פ "המלט
על נפשך" - אמר לו דייך שאתה ממלט את נפשך" מלמד שיצא לוט וידיו על
ראשו ולא הציל מנכסיו כלום.
בסופו של דבר לא נשאר מממון זה מאומה, לוט איבד את עולמו
בשביל תאוות הממון ולא זכה בשום דבר מכל הממון שאסף.
רבי נחמן: "הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם רַק לִמְשׁךְ
אֶל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי. וְאֵין לְהִסְתַּכֵּל אִם יִהְיֶה לוֹ מָעוֹת אִם
לָאו כִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְבַלֶּה יָמָיו בְּשָׁוֶה. כִּי הָעוֹלָם
הַזֶּה מַטְעֶה אוֹתָנוּ לְגַמְרֵי, שֶׁמַּרְאֶה אֶל הָאָדָם כְּאִלּוּ הוּא
מַרְוִיחַ בְּכָל פַּעַם וּבַסּוֹף אֵינוֹ כְּלוּם. כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה בְּחוּשׁ
בְּרב בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹסְקִים וְעוֹבְדִים יָמִים וְשָׁנִים בִּסְחוֹרוֹת
וּמַשָּׂא וּמַתָּן וּלְבַסּוֹף כְּשֶׁבָּאִין לְחֶשְׁבּוֹן אֵין נִשְׁאָר
בְּיָדָם כְּלוּם, וְאִם אֲפִלּוּ מַשִּׂיג מָעוֹת לוֹקְחִין אוֹתוֹ מִן
הַמָּעוֹת. וְהַכְּלָל שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֵין לָהֶם קִיּוּם בְּיַחַד דְּהַיְנוּ
הָאָדָם עִם הַמָּעוֹת, רַק אוֹ שֶׁלּוֹקְחִין הַמָּעוֹת מִן הָאָדָם, אוֹ
שֶׁלּוֹקְחִין הָאָדָם מֵהַמָּעוֹת".
[1] הנשיא יצחק בן צבי ז"ל היה נשיא בתקופה שמאות אלפי
עולים חיו במעברות ובאוהלים בתנאים מחפירים, הוא לא הסכים במשך 10 שנים שיעלו את
המשכורת שלו, עד שזה הגיע למצב שהמשכורת שלו היתה קטנה ב40% מהמשכורת של הנהג שלו,
ואז ועדת הכספים החליטה להעלות לו את המשכורת גם בלי שהוא רוצה, אז הוא החליט לתת
חצי ממנה לקרן שמוציאה כתבי יהדות עתיקים... איפה אנחנו היום? רק לשם השוואה ב2013
תקציב בית הנשיא היה 57 מליון (בלי חשבוניות הסבר)...[ http://www.inn.co.il/News/News.aspx/254091 ].
[2] מי השילוח: "ויאמר ה' אל אברם לך לך וכו'. כתיב (ישעיה מד,ג)
"כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה". כאשר התחיל אאע"ה לבקש ולחפש אחר שורש החיים שלו, אחרי הבינו אשר
כל חמדת עוה"ז לא יתכנו להקראות בשם חיים אמיתיים, כי כל חמדת עוה"ז הוא
רק להסיר טרדות והמניעות, ואחרי אשר יתבטלו כל הטרדות מה יהיו גוף החיים אשר עליו
נבראת העולם? וע"ז אמר לו
הש"י "לך לך" היינו לעצמך,
כי באמת כל דברי עוה"ז לא יקראו בשם חיים ועיקר החיים תמצא בך (ישעיה מא,טז)
"ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל"...".
