תורה מחוברת לחיי המעשה!
דברים
(ל,א-ח): "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה
וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל
הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: וְשַׁבְתָּ עַד ה'
אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה
וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת
שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ
יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם
יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל
הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ
מֵאֲבֹתֶיךָ: וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ
לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן
חַיֶּיךָ: וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ
אֲשֶׁר רְדָפוּךָ".
אז חזרנו בתשובה לגמרי לגמרי לגמרי?
אז למה פסוק אח"כ רשום: "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ
בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם".
העמק דבר (דברים
ל,ח): "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'... מגיד המקרא שבבואם לא"י ויגיעו למעשה
כמה דברי' שהיה העיון עד כה הילכתא למשיחא ולא למעשה ע"כ עתה בבואם לידי
מעשה. תשוב ושמעת בקול ה'. תחזור לעיין להוראה למעשה...".
דברים
(ל,יד)[1]:
"כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו".
רש"י
(ד"ה כי קרוב אליך): "כי קרוב - התורה נתנה לכם בכתב ובעל פה".
מדוע העובדה שיש תורה שבכתב ותורה
שבעל פה, עושה את התורה קרובה אלינו?
הרב קוק (אורות
התורה א,א): ״תורה שבכתב אנו מקבלים על יד הציור היותר עליון ויותר מקיף
שבנשמתנו.. בתורה שבעל פה אנו יורדים כבר אל החיים. אנו חשים שהננו מקבלים את
האורה העליונה בצינור השני שבנשמה, בצינור המתקרב לחיי המעשה".
תורה שבעל פה = "בצנור המתקרב
לחיי המעשה".
התורה שבעל פה - היא יצירה אלוקית של
זרימת התורה כאור החיים בתוך נשמות ישראל, העוברת מאב לבנו ומן הרב לתלמידו, מדור
לדור.
הנחל הזורם מהר סיני הוא בתוך
נשמותינו אנו, ומושך את התורה השמימית העליונה, אלינו, לתוך חיותנו ממש, כאן בארץ
החומרית והגשמית, וזה מה שעושה את התורה - קרובה כל כך אלינו[2].
ועוד כותב הרב (אורות התורה א,א): "יניקת תורה שבעל פה היא בגניזו מן השמים
ובגילוי מהארץ. וצריכה ארץ ישראל להיות בנויה וכל ישראל יושבים עליה מסודרים בכל
סדריהם... אז חיה היא תורה שבעל פה בכל זיו תפארתה, פורחת ומעלה ניצה...".
האור של תורה שבעל פה, שהוא אור נשמת
כנסת ישראל, היא השכינה הקדושה, זקוק לשם גילויו ופריחתו בתוכנו, לבניינה של ארץ
ישראל.
הבניין הארץ ישראלי, הוא מעורר את
השכינה מחדש, וממלא את בתי המדרש ואת כל לומדי התורה,
בתוך כלל עמו ישראל, באור תורה שבעל פה, בזרימה יותר חיה, יותר רעננה, יותר נושמת
ומנשימה חיים.
מי שרוצה לזכות לקירבת התורה, לקירבת ד'
בתוכו, צריך יחד עם לימוד התורה שלו, להתאמץ בכל היכולת, בבניינה של ארץ ישראל,
הבונה גם את קומת תורה שבעל פה בתוכנו, ומשיב את השכינה לציון!
[1] הרב זאגא.
[2] קובץ א' תתפא - הדבקות האלוקית, כשהיא באה רק בתור רעיון או רגש בודד, שכל ארחות
החיים, וכל השקפת העולם, וכל עשרה של תורה, וכל המזג הגופני, וכל היחש להסביבה
ולההיסתוריה הלאומית.. ולכל תורת המוסר והמדות, ולכל זרמי השירה והפיוט, והרגשת כל
נשגב ויפה בכלל, אינם מתיחסים אליה בקשר אורגני - מתהפכת היא למין הזיה של בטלנות,
שהיא מדלדלת את האדם את היחיד ואת הציבור, ואינה ראויה כלל לשמה הגדול. אבל בזמן
שהיא באה מתוך עושר רוחני ומעשי גדול, אז היא, רק היא עטרת החיים, רק על ידה יבוסס
מצב עם, על ידה ירומו קרן כל המדעים, וכל תיקוני העולם היותר יפים ונהדרים. על ידה
יזדככו הנפשות בעומקם, ועל ידה ימלאו החיים ששון ובטחה, החיים יעשו עשירים, ויראת
המחלות, היסורים, העוני והמות, לא יוכלו להפריע את אורם המזהיר כל. באספקלריא של
מקור החיים הכל נשקף, והכל מנוצח מעצמת גבורי כח, אשר אור החיים ממלאים את כל הגות
רוחם ואת כל קרביהם. שמחת הנצח מעטרת אותם בכל עת, והוד הקודש מפאר את ערכם, ומזיו
חייהם אור יקרות מופיע על כל העולם, על כל דורם, על כל אשר יחוש להיות נהנה מזיום.
והתורה, שהדבקות האלוקית היא מגמתה, בצורה של הרמת החיים כולם אליה, בצורה של
התקיימותם של כל השכלולים המעשיים והחברותיים, והכשרתם למגמתם העליונה, היא תורת
החיים לכל העולם, שעתידה להיות המעין העולמי לאוצר רוח האדם.
קובץ ד' פג' - אור
אלוקי עליון מתהלך בתנועת הפועלים הכללית, וגם הישראלית הפרטית. ההערצה של יגיעת
הכפים היא יסוד תקון העולם, והתחלת העמדתו של רוח האדם על מכונו, מציאת הזיק
העליון ההולך ומאיר בקרב סאון החיים. אם יש כמה דרכי עילוי במציאות הסדרנות של
האדם, בהעמדת השלטון ותכסיסי החברה, שהם נתמכים על רעיונות עליונים, שצריכים חלק
רשום מבני אדם להקדיש כשרונם להציורים האציליים ולמודיהם, אבל עמדת החיים עצמם,
טהרה של הנשמה, סיפוק חושה הפנימי שכולו יושר וצדק, זה ימצא ביגיע כפים, בעמל
היצירה הגופנית, ובהבאת פרותיה ליהנות בהם בני אדם, כל אחד לפי מעלות רוחו וכחותיו
העצמיים. ודרך מעבר זה של קדושת העבודה החמרית, יעלה האדם אל מרום האושר אשר
למנוחה העליונה. גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים, וזה וזה יחד מכשירים הם את
אהבת השמים בכל הרחבתה ועדיניותה הרוממה.
אורות הראי"ה סא' – הוזים למפעל הקיצו, העת באה, ובוערת, השמרו מלהבתה האוכלת, לשון אשה
עצלים תאכל, תלחך חנפים ונעוים, העירו למפעל, הצילו, הושיעו עם קורא צועק לעזרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!