פרשת וילך - תורה ויצר הרע

תורה ויצר הרע

דברים (לא,כא): "וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי".

הקב"ה באמצע התוכחה אומר לך אני מכיר את היצר שלך, לא בטוח שאתה מכיר...

והקב"ה אומר לך (קידושין ל:) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין!

אין משהו אחר לפי הקב"ה – אי אפשר לנצח את היצר הרע בלי תורה!!!

זוה"ק (מקץ רב.): "וּתְנַן, לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע, וְיִשְׁתַּדֵּל אֲבַתְרֵיהּ. אִי אָזִיל מִנֵּיהּ, יָאוֹת. וְאִי לָאו, יִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא. דְּהָא לֵית לָךְ מִלָּה לְתַבְרָא יֵצֶר הָרָע אֶלָּא אוֹרַיְיתָא".

[תרגום: וְשָׁנִינוּ, לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע וְיִשְׁתַּדֵּל אַחֲרָיו. אִם הוֹלֵךְ מִמֶּנּוּ - יָפֶה, וְאִם לָאו - יִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁהִנֵּה אֵין לְךְ דָּבָר לִשְׁבֹּר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע אֶלָּא הַתּוֹרָה".

מסילת ישרים (פ"ה): "נצטוינו לקבוע עתים לתורה, וכבר זכרנו שהיא המצטרכת יותר לאדם לשיגיע אל הזהירות, וכמאמר רבי פינחס (ע"ז כ:) : תורה מביאה לידי זהירות, וזולתה לא יגיע אליו כלל, והוא מה שאמרו ז"ל (אבות ב,ה) ולא עם הארץ חסיד. וזה, כי הבורא יתברך שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (קידושין ל, ב) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשבו להנצל זולתה, אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו. ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראה לו שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו".

דברים (לא,יג): "וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת".

בגמרא (חגיגה ה.) מסופר: "רבי יוחנן כי מטי להאי קרא: 'והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות', אמר: רעות שנעשות צרות זו לזו, כגון זיבורא ועקרבא".

רש"י: אדם שנעקץ מעקרב – החום בריא לו, והקור מזיק לו. ההפך הוא בעקיצת דבורה, שהקור טוב לו, והחום מזיק לו.

מעתה, אומר רבי יוחנן: מה יעשה אדם שנעקץ על ידי דבורה ועקרב יחדיו ובאותו מקום? במקרה זה גם החום וגם הקור קשים לו. הרי שהעקרב והדבורה נעשו צרות אחת לשנייה.

בדרך רמז ביארו בעלי המוסר, שלפעמים היצר הרע מסית את האדם לקיים את המצוות בקרירות ובלא חשק; ואילו כאשר האדם בא לעשות עבירה מתסיס אותו היצר הרע ומפתה אותו לעשות את העבירה בהתלהבות ובלהט.

הרי שיצר זה פועל כעקרב וכדבורה כאחת, שהקור קשה לו וגם החום קשה לו. אדם זה – קשה תקנתו.

ובכל זאת יש לו תקנה: על ידי לימוד התורה. התורה נמשלה לאש ונמשלה למים - סגולתו של לימוד התורה הוא להגביר את החום בעבודת ה' כמידת האש, ומאידך לקרר את משיכתו הרעה לעבירות כמידת המים.

לפני מותו של משה רבינו מופיע בפרשתנו הציווי לכתוב שירה: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל".

הרמב"ם מפרש שמדובר בכתיבת כל התורה וזו לשונו: "מצוות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו, שנאמר 'ועתה כתבו לכם את השירה'".

דברים (לא,כא): "וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי".

ה' יודע את יצרנו לכן נתן לנו את השירה הזאת את לימוד התורה!

הרב קוק (אורות התורה יא,ח): "התורה דוקא היא היא תבלין ליצר הרע ולא שום השגה בעולם ולא שום הרגשות עליונות 'בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין' אמנם התורה צריכה להתפשט בכל בחינותיה ואז אורה מאיר בכל ההשגות ובחינות ומדות רוח הקדש וגלויים וכיוצא בזה וכשהם מאירים באור התורה מתברכת היא התורה מאוד והיצר הרע בעצמו הולך ומתעלה מתקדש ונהפך לטובה, וקטיגור עצמו נעשה סניגור, ובדבר שלוקין בו מתרפאין".

יהי רצון שיתקיימו בנו דברי התפילה:  ''השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך''.