למלא את התיק בקלות
ספר התודעה:
שבת זו - הראשונה בשנה - אף היא שבת ראשונה לבריאה, שבראש השנה נברא אדם ובו ביום
חטא, והֵגנה עליו זכות שבת בראשית לאחר חטאו (שלא גורש מגן עדן עד לאחר השבת),
וכשנתגלה לו כֹּחה של תשובה, מיד פתח ואמר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת,
טוֹב לְהוֹדוֹת לַה', (לְהוֹדוֹת - להתוַדות) שכן השבת שהיא מעין עולם הבא, עולם
המתוקן, ממנה פֶּתח לתשובה ותיקון הכל, וביותר שבת זו הראשונה.
דברים
(לא,א-ב): "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל
יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא
אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה".
המנחת עני
כתב לבאר כי תוכחת משה היתה במה שאמר להם "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום"
- היום מלאו ימי ושנותי.
כתוב בזוה"ק שמשה רבנו ידע רק באותו יום שזהו יום פטירתו.
והוכיחם על ענין זה שאף אחד לא יודע
את עתו ולכן שימו לנגד עיניכם שתכלית ביאתכם לעולם הוא כדי לאסוף כמה שיותר תורה
מצוות ומעשים טובים!
ולכן יחזור בתשובה קודם יום המיתה, כמו
שאמר התנא שוב יום אחד לפני מיתתך.
והקשו רז"ל וכי אדם יודע אימתי
ימות, ותירצו ישוב היום שמא ימות למחר ונמצאו כל ימיו בתשובה.
להתעדן באהבתך: סיפור מדהים ומזעזע סופר על אשה אחת שהיה לה מן שגעון שכל תיק
שהיתה רואה היתה פותחת אותו, מחטטת וסוגרת.
עגמת נפש גדולה היתה לבני ביתה שהלכו
אתה כמה פעמים ברחוב וללא הודעה מוקדמת רצה לכיוון בחור ישיבה שנסחב עם תיק בדרכו
לישיבה, ובחמת זעם קפצה לעבר התיק, פתחה, חיטטה ובמקרה הטוב… סגרה!
וכך היה עם אשה שהלכה עם תיק צד וכך עם
זקנה עם סל ובעצם עם מי לא…
הקש ששבר את גב הגמל אירע בחתונה בה
השתתפה אשה. והנה היא רואה אשה שנכנסה לאולם עם… תיק כמובן! ומיודעתינו קפצה לה על
התיק ופתחה אותו…
בעלת התיק היתה אשה שידעה לצעוק! והיא
הפעילה את כל הווליום ופתחה עליה בצעקות גנבת!!! חצופה!!! חטטנית!!! ותהום כל
העיר.
הבנים של אותה אשה כבר לא יכלו לשאת את
הבזיונות. לקחו אותה לביתה, הושיבו אותה בסלון ואמרו לה, אמאל'ה שלנו די! עד כאן!
עד מתי נסבול בזיונות. הרי את יודעת אנחנו עוד מעט נכנסים לתקופת שידוכין ואף אחת
לא תרצה שוויגער כזאת!! למה את עושה את זה??
פתחה האמא ואמרה.
בני היקרים! אתם יודעים שאני ניצולת שואה
ומה שאני עברתי שם שאף אחד מכם לא יתנסה בזה!
וכאן היא סיפרה מה שמעולם לא העיזה לספר
להם.
שנה לאחר שנישאתי פרצה השואה. בעלי
(הקודם) נרצח באכזריות על ידי הנאצים ימח שמם ונשארתי לבדי כשעובר בחודש מתקדם
בבטני. ויהי כי כלו חדשיו ילדתי בן במזל טוב. כמובן שדאגתי כל הזמן להחביא אותו
מעיניהם השטניות של הגרמנים. אלא שיום אחד שלחו אותנו ברכבת למחנות עבודה. בדרך
לרכבת הלכתי כשבידי שני תיקים. תיק אחד עם כל מיני סמרטוטים ובתיק השני.. בני
בכורי מחמד עיני!
רגע לפני שאני עולה לרכבת מפקד האס אס
צועק "את עם השני תיקים תזרקי מיד תיק אחד"!
וכמובן, מהרתי לזרוק את התיק עם
הסמרטוטים. עליתי לרכבת. הרכבת פתחה בנסיעה. פתחתי את התיק כדי להוציא את התינוק.
כמה חשכו עיני שבטעות זרקתי את התיק שבו היה התינוק… ומאותו יום קבלתי הפרעה
נפשית. כל פעם שאני רואה תיק. אני מחפשת את הילד שלי שם… עכשיו אתם מבינים מה עובר
עלי!!!
עד כאן המעשה המרטיט. מוסר השכל הנלמד
ממנו הוא, דבר ראשון, עד כמה צריך לדון לכף זכות. אתה אף פעם לא יודע מה עובר על
השני!
דבר שני, תאסוף עוד ועוד זכויות שלא
תגיע לבית דין של מעלה עם תיק מלא בסמרטוטים ואת התינוק תשאיר למטה...
איך ממלאים את התיק בדברים הנכונים
ממש בקלות?
כשבאו מלאכי השרת ואמרו לקב"ה שמשה עלה למרום מה לילוד אשה בנינו? אמר להם לקבל את התורה בא! אמרו לו
חמדה גנוזה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ואתה מבקש לתנה לבשר ודם? "מה
אנוש כי תזכרינו ובן אדם כי תפקדנו", "תנה הודך על השמים", הוא
עתיד לחטוא לפניך, הוא לא יקיים את מה שכתוב בתורה, אנחנו מאה אחוז מקיימים, הוא
לא יקיים, אנחנו מזומן נותנים לך, אומר להם מה הבעיה שלכם, הוא יחטא יעשה עוונות –
מה אני סתם נקרא רחום וחנון? גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד.
מה אמר לו למשה החזק בכסא כבודי
ותחזיר להם "תשובה" תגיד להם את ענין החזרה בתשובה!
כשאדם עושה תשובה, לכאורה הייתי אומר
כיון שאין לו חובות גם אין לו זכויות...
אבל הקב"ה בחסדו אינו כן, אם אדם עושה תשובה אמיתית ומאהבה העוונות נהפכות לו לזכויות!
תשובה מאהבה מגיעה עד כסא הכבוד, לכן
אמר לו אחוז בכסא הכבוד והחזר להם תשובה!
ככה התיק מתמלא בקלות!
ישעיה (נה,ו):
"דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב".
תרגום:
תבעו דחלתא דה' עד דאתון חיין, בעו מן קדמוהי עד דאתון קיימין".
הרב שלמה וולבה (מאמרי ימי הרצון עמ' שיח'): "התרגום מבאר 'בהמצאו' – 'עד דאתון
חיין', וכן 'בהיותו קרוב' – 'עד דאתון קיימין'.
החיים עצמם שלנו הם גילוי של המצאו ית'.
ומהי קרבתו ית' אלינו? עצם היותנו חיים וקיימים! הרי החיים שלנו עצמם הם שלהבתיה,
ואין שום ביאור אחר לסוד החיים אלא המצאו"!
לפי דברי הרב יוצא שלא רק שצריך
לאסוף לתיק דברים כל עוד אתה חי אלא אתה חי רק כשאתה אוסף דברים לתיק – כי כל מצוה
ומצוה שאתה עושה אתה יותר ויותר מתקרב לה' ויותר ויותר נקרא חי!
חזק וברוך. דברים הנכנסים אל הלב. רוני כהן
השבמחק