לחפש את ה'
דברים (לא,א): "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל"[1].
משה רבינו הולך משבט לשבט ומאוהל לאוהל כדי לבשר להם על פטירתו ועל כך שיהושע יחליף אותו בהנהגה.
רגע לפני שמשה עוזב את עם ישראל, הקב"ה נגלה אליו ומבשר לו על כך שאחרי מותו "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ", עם ישראל יעבוד עבודה זרה, ואז אעניש אותם בכך שאסתיר פני מהם, ובגלל הסתרת פנים זו "וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת", הוא יסבול מצרות רבות.
אבל המשך הפסוק לא כל כך ברור, התורה אומרת שהצרות יביאו את העם להכרה שהצרות קרו בגלל שה' לא איתם "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה".
זה לכאורה מראה על התחלה של תשובה, שהרי זהו השלב הראשון של התשובה הכרת החטא, וכידוע "מודה ועוזב ירוחם".
לכן לא ברורה תגובת הקב"ה בפס' הבא "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה", לכאורה הקב"ה מתעלם מההודאה שלהם בחטא, ומעניש אותם בהסתר כפול, מדוע?
אם הם מודים במה שעשו, מדוע צריך להענישם בעונש כפול? אולי לא מיד צריך להסיר מהם את הרעות, אך מדוע להכפיל אותם[2]?
מספרים על ר' ברוך ממזי'בוז שיום אחד ראה את הנכד שלו בוכה, ושאלו מדוע אתה בוכה? ענה לו הילד שהוא שיחק מחבואים עם שאר הילדים אלא שהוא התחבא והילדים לא חפשו אותו ואני כבר שוהה הרבה זמן במחבוא ואף אחד לא מחפש אותי.
הדברים של הילד עוררו התרגשות גדולה בלבו של ר' ברוך והוא מיד יצא ודרש לתלמידיו שגם הקב"ה כביכול בוכה במסתרים ומצר על כך שאין מחפשים אותו.
השבת נקראת גם שבת תשובה, או "שובה" על שם ההפטרה המפורסמת של השבת "שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך".
הנביא בהפטרה מתאר את השינוי הרצוי מהאדם בתהליך התשובה כדי שישוב כעסו של הקב"ה מעליו ויחזור הקשר בינהם כבראשונה, וכך נאמר בהפטרה (הושע יד,ד) "וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם".
מה כוונת הדברים?
דבריו של ר' ברוך מאירים את דברי הנבואה באור חדש ומסבירים לנו שתהליך התשובה במהותו אינו רק תהליך של שיבה אל ה', אלא קודם כל חיפוש של הקב"ה והפיכתו לחלק מחיינו.
במציאות החיים שלנו גם אם אנחנו מקיימים מצוות, האלקים לא נמצא, אצלנו בסדר העדיפויות נמצאים קודם כל "מעשה ידינו" העבודה שלנו, הבית שלנו המשפחה החיים התובעניים ובסוף הרשימה מסתתר לו האלקים.
בתהליך התשובה כל סדר העדיפויות שלנו בחיים מקבל משמעות חדשה, מה חשוב יותר באמת ומה פחות חשוב מתברר כמשהו אחר לגמרי מהצורה שבה חיינו עד עתה.
זו הסיבה שההודאה לכאורה שמופיעה בפס' לא מרצה את הקב"ה "ואמר על כי אין אלקי בקרבי..." – ה' לא רוצה שתוציא אותו מחייך לגמרי ואחר כך תאשים את כל מה שקרה בזה, אלא שתבין שהקב"ה תמיד היה נוכח שם אלא שאתה סרבת לחפש אותו ולמצוא אותו.
"מודה ועוזב ירוחם" נאמר על מי שההודאה משנה אותו, אבל במקרה הזה ההודאה רק מנציחה את המצב ולא משנה אותו, יש כאן יותר תלונה מאשר הודאה, היכן אלוקים? מדוע הוא לא עזר לי?
לכן תשובתו של הקב"ה היא הסתר כפול, עד שיגיע הרגע שבו האדם יערוך חשבון נפש עם עצמו ויבדוק האם אלקים באמת נוכח בחיים שלו? האם סדר העדיפויות שלו נכון? האם הוא משקיע בדברים החשובים באמת?
משל לאדם שהגיע לרופא וטען שהוא חש כאב בראשו. הרופא ערך מספר בדיקות ולאחריהן סיפר למטופל על ממצאיו. לצערו, זה לא היה כאב ראש רגיל, הוא הודיע לו שהוא חלה – לא עלינו – במחלה הנוראה. אך עם זאת, לשמחתו הם גילו זאת בזמן וישנם אחוזי הצלחה גבוהים מאוד לטיפולים. המטופל לא התבלבל ואמר לרופא: "לא תודה. אני לא מעונין בטיפולים למחלה, היא לא מפריעה לי כרגע, אני רק רוצה שתתן לי כדור שיפסיק את כאב הראש"...
לא פעם הקדוש ברוך הוא שולח לנו איתותים שונים כדי לשנות את דרכנו. אם זה בעיות בולטות בשלום בית, זיווג, פרנסה, בריאות או דברים דומים נוספים, או אם זה בעיות קטנות כמו יום עבודה לא מוצלח, מישהו צעק עלינו, פקקים בדרך או כל דבר אחר.
כל בעיה שיש לנו, קטנה או גדולה, היא סימן ישיר מהקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא רואה את התמונה הגדולה, הוא יודע מה הכי טוב לנשמתנו ואיך להשיג את המטרות שלנו בכדי להגיע לתכלית. הרי אותה תכלית היא הסיבה לשמה הגענו לעולם. היא הרבה יותר חשובה מהבעיות הגשמיות שאנו נתקלים בהן.
בכל זאת, כולנו מגיבים כמו אותו אדם אצל הרופא ובמקום להגיד תודה לבורא שגילה לנו שיש משהו לא בסדר בשורשים, אנו פשוט רוצים להיפטר מהסימפטומים ולהעלים את הבעיות.
כאשר אנו שמים לב לבעיות בפרנסה: אולי צריך להקפיד יותר על מעשרות, אולי זלזלנו בכסף, אולי אנו משתמשים בו למטרות לא טובות.
כאשר ישנן בעיות בשלום הבית: אולי זלזלנו בכבוד הבורא וכך בן בת הזוג מזלזלים בנו, אולי הסתכלנו על מראות לא צנועים וכו'.
הקב"ה נוהג עימנו במידה תחת מידה, כך שאם אנו מרגישים בעיות בתחום מסוים, כנראה שגם אנחנו לא בסדר בתחום הזה.
מתוך החיפוש האדם יגלה שבאמת הקב"ה לא עזב, רק התחבא, כדי שנחפש, כדי שנמצא, וכדי שנשתנה.
כך גם מסיים הנביא את ההפטרה "וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי וַאֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם".
[1] הרב אשר סבג.
[2] המהר"ם שיף במס' חולין מביא את קושית הרמב"ן, דאיך יתכן שישראל יתוודו ויעשו תשובה ויאמרו שכל הצרות הם "על כי אין אלהי בקרבי" – ומיד לאחר מכן, אומר הפסוק, "ואנכי הסתר אסתיר פני" וכו' כי פנה אל אלהים אחרים. וכי זה השכר שמקבלים ישראל על התשובה שעשו והתוודו. והרבה מן המפרשים נתחבטו ליישב פסוק זה כמו שכתב בס' "גן רוה". ובס' "מעיינה של תורה" הביא לפרש את הפסוק בשם הכלי חמדה בדרך נפלאה, דהנה ידועים דברי חז"ל במס' שבת (פח.) אמר רבא מכאן "מודעא רבה לאוריתא". והיינו דעד זמן אחשורוש יכלו ישראל לתרץ, שלא יכלו לקיים את התורה, שהרי קבלו אותה מאונס שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית.
אמנם על עוון עבודה זרה, אין תירוץ זה מועיל, שהרי גם על בני נח לפני מתן תורה נאסרה העבודה זרה. והנה כתבו המפרשים, שתשובה לא מועילה אלא "לישראל", לפי שהם בנים של הקב"ה, ואב שמחל לבנו על כבודו – כבודו מחול, משא"כ לגבי בני נח לא מועילה להם תשובה, שכן לגבם הקב"ה הוא מלך, והם עבדיו, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.
ולפי"ז זהו פירוש הפסוק "ואמר ביום ההוא על כי אין אלהי בקרבי" – הנה ישראל מתוודים רק על עוון עבודה זרה, שאין אלהי בקרבי, ומדוע אינם מתוודין גם על שאר עבירות, כיון שהם סוברים שבלאו הכי על שאר עבירות יש להם תירוץ, שקבלו את התורה מאונס. אם כך, אדרבה, "הסתר אסתיר פני", ויקבלו עונש על כל הרעה שעשו. והטעם "כי פנה אל אלהים אחרים" – שהרי הם עבדו עבודה זרה, ובכל זאת עושים וידוי שתועיל תשובתם, והרי בן נח אין מועילה לו תשובה, אלא ודאי שמגלים בדעתם שלאחר קבלת תורה, אינם בני נח, אלא דין ישראל גמור, שפירושו שקבלו את התורה מרצון וא"כ אדרבה לפי שיטתם צריך להענישם עכשיו על כל הרעה.
עוד מצאתי ישוב על הפסוק הנ"ל בספר בנין אריאל (בחלק "חדרי תורה") שכתב הנה איתא בזוהר הקדוש, שאם הקב"ה לא היה עם ישראל רק יום אחד בגלות, לא היתה ח"ו שארית ופליטה לישראל. והטעם הוא, כיון שהקב"ה הוא לבם של ישראל, וכשם שא"א לאדם לחיות בלא לב, כך א"א לישראל לחיות בלא הקב"ה.
והביא שם בשם תשובת מר זקנו החכם צבי, שפעם נשאל בענין שבדקו תרנגולת לאחר שחיטה, ולא מצאו את הלב והכשיר אותה החכם צבי מטעם שאמר שודאי היה לה לב, שאם לא כן, כיצד היתה חיה לפני כן.
ועל פי זה פירש את הפסוק כך, דלאחר שמצאו את האדם צרות ורעות, הרי הוא חושב שהטעם הוא "על כי אין אלהי בקרבי", לכן מצאוהו רעות, והרי זו כפירה ח"ו, כי לא יתכן לומר כן, שהרי הקב"ה הוא לבם של ישראל וכיצד יחיו בלא הקב"ה. לכן אדרבה "אנכי הסתר אסתיר פני", ויקבל עונש "על כל הרעה". והטעם, "כי פנה אל אלהים אחרים", שמה שאומר "שאין אלהי בקרבי" זה מחמת הכפירה שפנה אל אלהים אחרים.
עוד יישוב מצאתי בס' "גן רוה", שכתב בדרך פשוטה. דהנה בפסוקים לפני כן כתוב, "וקם העם הזה וזנה אחר אלהי נכר הארץ" וגו'. נמצא שלאחר שמצאוהו רעות וצרות, ואומר "על כי אין אלהי בקרבי", כוונתו, שיש לו צרות, בגלל שאין את אלהיו בקרבו שהוא אלהי נכר הארץ, וא"כ ודאי שבזה אומר הקב"ה הסתר אסתיר פני וגו'. (נפלאות מתורתך).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!