הלכות חול המועד

הלכות חול המועד

(לפי הראשל״צ הרב מרדכי אליהו זצוק״ל):

צריך אדם לכבד את המועד במאכל מיוחד ובבגדים מיוחדים ולא ינהג בו כבכל יום רגיל. ועל כגון זה אמרו רבותינו ז"ל: "והמבזה את המועדות וכו' אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא".

כתוב בתורה "ושמחת בחגך", וצריך האדם לשמח גם את בני ביתו, כל אחד לפי עניינו. יש מי ששמח באוכל טוב, יש מי ששמח בבגדים יפים, ויש מי ששמח בטיולים וכד'. ומכיוון שבקל יכול אדם לעבור מהשמחה אל הוללות ואיסורי תורה, יבחר האדם בחכמה את המקום ואת החברים שאיתם הוא הולך לשמוח, ולא יעמיד את עצמו או את בני ביתו בניסיון. ועל זה נאמר: "החכם עיניו בראשו".

יש מצווה מיוחדת ללמוד תורה בחול המועד - אדרבה אדם שמנצל את זמנו בשבתות וימים טובים, נותן לו הקב''ה שכר גם על שאר הזמנים, כמו שכותב הגאון החיד''א על הפסוק (תהלים עה,ג) ''כי אקח מועד אני מישרים אשפוט'' - יש אדם חושב שיתרץ תרוצים להקב''ה שלא יכל לעסוק בתורה מפאת שהיה טרוד כל היום בעבודה להביא טרף לביתו, יאמר לו הקב''ה: בשבתות, ימים טובים, חול המועד וכל מיני חופשות וכדו' שלא עבדת, האם ישבת ללמוד? ואם גם באותם ימים לא למד, א''כ מה יענה ומה יאמר. ויוצא שעל פי התנהגותו ומידת ניצול זמנו ב'מועד', הקב''ה שופט אותו למישרין, משפט ישר ונכון.

אין נושאין נשים בחול המועד, אבל מותר לאדם להחזיר גרושתו ומותר לחתום על הסכם שידוכים.

מותר לעשות משתה לברית מילה ולפדיון הבן אפילו שלא בזמנם, וכן מותר לעשות חנוכת הבית.

צריכין ליזהר מאוד שלא לעשות בחול המועד מלאכה האסורה, ואלו המלאכות המותרות:

א) מלאכה פשוטה שאינה דורשת מקצועיות כגון נסיעה, הדלקת חשמל וכד'.

ב) מלאכה הנעשית בשינוי מהרגיל.

ג) מלאכה לצורך אוכל נפש.

ד) מלאכה לצורך המועד.

ה) מלאכת 'דבר האבד', שאם לא תעשה המלאכה יגרם נזק.

כל המלאכות המותרות יכול אדם לעשותם בעצמו או שחבר יעשה לו אותם ללא תשלום. ואם לא מצא, מותר לשכור פועל שאין לו מה לאכול. ואם לא מצא פועל שכזה, ישכור פועל אפילו שיש לו מה לאכול.

מותר לעשות כל מלאכה ב'דבר האבד' שמפסיד מהקרן. אמנם אם מפסיד רק מהרווח אסור לעשות מלאכה.

מותר לעשות מלאכה לצורך המועד בצנעה, אלא אם כן ניכר שהיא לצורך המועד.

כל דבר שאסור לעשותו, אסור גם לומר לנכרי לעשותו, ולכן אסור לנכרי לבנות בית של יהודי או לסייד את דירתו וכד'. אמנם אם הנכרי קיבל עבודה לפני המועד. והעבודה מתבצעת בבית הנכרי או בבית המלאכה של הנכרי- אין בכך איסור.

כל דבר שהוא לצורך רפואה, מותר לעשות בין לאדם בין לבהמה.

מצווה על האדם להסתפר לפני החג, ואם רגיל להתגלח - יעשה כן לפני החג. ואסור להסתפר ולהתגלח בחול המועד.

מותר לנשים להסתרק, להתאפר, ולעשות כל צורכי היופי בחול המועד. ומותר לה לגזור ולהעביר שער מכל מקום בגוף, אך אסור לה לגזור את שער ראשה.

מותר לקצוץ צפרניים בחול המועד, בין של יד ובין של רגל, ואפילו על ידי מספריים.

מותר לגזור את שערות השפם בחול המועד.

אסור לכבס שום דבר אפילו לצורך המועד. ואם לא היתה לו אפשרות בשום אופן לכבסו קודם יום טוב - מותר. ולכן מותר לכבס בגדי ילדים שמתלכלכים תדיר כשאין להם בגדים אחרים. אם אין לו מה ללבוש - מותר לכבס וליבש את בגדיו בצנעה וכן מי שרגיל להחליף מגבות בכל יום - מותר בצנעה. מותר לגהץ בגדים לצורך המועד.

בגד שנקרע וצריך אותו למועד - מותר לתקנו תיקון פשוט כדי שיוכלו ללבוש אותו. אך לא יתקנו אותו תיקון אומנותי.

אסור לעשות בחול המועד עבודות בגינה שאינן הכרחיות כגון: זריעה, נטיעה, זיבול, ניכוש, גיזום וכד'. אמנם מותר להשקות בחול המועד כשההשקיה הכרחית. ועדיף להשקות על ידי טפטפות וכד' שאין בכך טירחה ואין זה ניכר. אסור לרסס שדה מפני מזיקים, אלא ירסס לפני המועד או אחריו. ואם המתנת הימים תביא הפסד- מותר.

אסור לעבור דירה אפילו מדירה כעורה לדירה נאה. אבל מותר להעביר דירה מבית לבית בבנין אחד אפילו בשתי כניסות נפרדות, ואפילו בשני בנינים הנמצאים בחצר אחת- מותר. ויש אוסרים בכל הנ"ל וטוב להחמיר. אדם הצריך לפנות דירתו, ואם לא יפנה ישלם קנסות וכד' יכול לפנות דירתו אפילו מעיר לעיר.

אסור למכור בחנות בחול המועד, כי אין בזה 'דבר האבד' אלא 'מניעת רווח', ומניעת רווח אינה מותרת בחול המועד. ואם נזדמנה לו מכירה חד פעמית עם רווח טוב, יכול לעשותה בצינעה, ויוציא לכבוד יום טוב יותר ממה שהיה בדעתו להוציא. אם יש לו סחורה שיש לחוש שאם לא ימכרנה בחול המועד יפסיד מן הקרן, מותר למכרה, משום שזה 'דבר האבד', אבל אם אין לחוש שיפסיד אלא שלא ירוויח אסור למכרה.

אסור לערוך קניות של רהיטים או בגדים או כלי בית וכד' במועד אלא רק מה שצריכים למועד עצמו. אם יש תערוכה או יריד שנערך אחת לתקופה, ובאותה עת מתאספים הרבה קונים, מותר למכור או לקנות. כיוון שהוא דבר שאינו תדיר, נחשבת 'מניעת רווח' כ'דבר האבד'. אבל ביום השוק שמתקיים בכל שבוע, אסור למכור ולקנות אלא דברים שצריכים לחול המועד. מותר לקנות דבר שנמכר במבצע ובזול שלא יהיה אחרי החג כמוהו. מותר לקנות ולמכור צרכי מכולת ודברים הנצרכים למועד כגון לחם ומזון, פירות ותבלין, ומותר למוכרם אפילו בפרהסיא. אמנם גם באלה לא יקנה אדם למלאות את ביתו, אלא לצורך החג. מותר לקנות מכונית וכד' אם יש חשש שאחרי החג לא ימצא כמוה בטיב או במחיר.

אל לו לאדם להפקיד כסף או שיקים בבנקים כיוון שדבר זה נעשה בדרך כלל על ידי כתיבה של פקידים שהיא מלאכה האסורה במועד כנ"ל. ואם צריך הוא את הכסף להוצאות החג - מותר.

אסור לכתוב בחול המועד אלא אם כן לאחת משלוש סיבות:

א) 'דבר האבד'.

ב) צורכי רבים.

ג) צורך המועד.

חשבונות וכיוצא בזה שאם לא יכתבם ישכחם, מותר לכתבם משום דהוי 'דבר האבד'. וכן מה שהוא לצורך המועד, מותר לכתוב. אבל שאר דברים, אסור לכתוב.

אדם שלומד או מכין שיעור ורוצה לכתוב לעצמו חידושים, ראשי פרקים או את מהלך השיעור, יכול לכותבם בחול המועד, כיוון שאם לא יכתבם יכול לשכוח חלק מהדברים והוי 'דבר האבד'.

מכתב שכותב אדם לחברו, יכול לכותבו בלי שינוי. שזה כמו צרכי המועד. ויש נוהגין לכתוב בשינוי קצת. וטוב לעשות כן אם אין בכך הפרעה לכתיבה. וטוב לכתוב בכתב יד, לא בדפוס לא באותיות דפוס.

כל מה שמותר לכתוב - מותר גם בלי שינוי, וכל מה שאסור לכתוב - אסור גם בשינוי ואעפ"כ נוהגים לשנות.

כתיבה במחשב תוך כדי משחקים - מותרת. הקלדה של מכתב במחשב הרי היא כמו כתיבה רגילה, מה שמותר לכתוב, מותר גם להקליד, ומה שאסור לכתוב - אסור גם להקליד. תיקון מאמר מודפס - אסור. הנהלת חשבונות של העסק - אסורה, אלא אם כן יש חשש הפסד אם לא ידחה לאחרי המועד. גיבוי - מותר. הדפסה במדפסת מתוך מה ששמור במחשב- אסורה.

אסור להספיד שלושים יום לפני הרגל את מי שנפטר לפני כן. אך מי שנפטר בערב החג, מותר להספידו גם בערב חג אחר חצות ובחול המועד, אין מספידין כי אם לחכם בפניו.

אין קורעין בחול המועד אלא על אב ואם. ויש קורעים על כל הקרובים ויש שאינם קורעים כלל. ובמקום שאין מנהג מבורר יש לקרוע רק על אב ואם במועד, ואחר המועד יש לקרוע על שאר קרובים.

אין עושים סעודת הבראה במועד בעדשים או בביצים אלא בקפה בלבד.

אין יושבים 'שבעה' אלא לאחר המועד. ואין נוהגים אבלות במועד אלא בדברים של צנעה בלבד. ואף על פי שלא יושב 'שבעה' באים חבריו לנחמו. וסופרים 'שלושים' מיום הקבורה.

מי שמת לו מת בערב חג או מספר ימים לפני החג, ונהג אבלות לפני החג אפילו רגע אחד, כשבא החג אין הוא יושב יותר 'שבעה'.

מי שגמר לישב 'שבעה' לפני החג, אפילו חל יום השביעי בערב חג, כשבא החג אין הוא נוהג יותר את דיני האבלות של ה'שלושים'. ויכול להסתפר ולכבס בערב חג. אמנם על אביו ואימו צריך לחכות עד שיעברו שלושים יום שלמים מהקבורה ויגערו בו חבריו ואין הרגל מבטל את ה'שלושים'. אף על פי שהחג מבטל 'שבעה' ו'שלושים', אין הוא משנה את תאריכי האזכרות כיוון שהאזכרות נעשות כרגיל אף על פי שאין נוהגים אבלות. ולכן בליל השביעי לקבורה עושים את אזכרת ה'שבעה'. ובליל השלושים לקבורה עושים את אזכרת ה'שלושים'.

אין עולים לקברים בחול המועד, אולם מותר לעלות לציוני הצדיקים.

בשבת סוכות - אסור לטלטל את ארבעת המינים משום 'מוקצה'.