חודש כסליו – חוש השינה
החוש
של חודש כסלו ע"פ ספר יצירה, הוא - חוש השינה.
מה
הקשר בין השינה לחודש כסליו?
בחודש
כסלו, הלילות מתארכים, החושך שולט, ולא נברא הלילה אלא לשינה.
מטרת
השינה:
בהבנה
הפשוטה, השינה היא אמצעי להשיב את כוחות הנפש שאבדנו תוך כדי עמלנו.
מדרש
- "מתוך שאדם ישן קימעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה".
עולת
ראיה (בא"י, אמ"ה, המעביר שנה מעיני
ותנומה מעפעפי): "ההכרח של השינה בא בתכונה כפולה: העיפות הנפשית,
אחרי אשר מלאה חקה בעמלה החיוני, לקבל רשמים מכל הסביבה, לעבדם עבוד רוחני,
ולהביאם לאוצרה הרוחני פנימה, זאת היא הגורמת לדרוש בחזקה מנוחה נפשית פנימית,
להעתק מן העולם הסובב ומכל רשמיו המרעישים בחקיקתם...
אבל
עם זה מתחברת היא התביעה של התנומה, הבאת בעקב הלאות
של הכח החמרי, הניכרת על האברים החיצונים, שהמקום היותר מסוים וקודם לכל האברים
להיות מורגש בהם הכרח דרישה זו הם העפעפים, בתור כלים להאבר הפלאי, ראי הנשמה,
העין, שעליהם שוכנת היא התנומה הקלה והחיצונה.
שתי
אלה יחד הן המפריעות את המשכתן של פעולות החיים הערים והרעננים, בצד הרוחני והחמרי
גם יחד.
הרוח
המתאזר חיל ע"י מנוחת השינה וכלי הבשר המתכוננים להיות כלים מכשירי המפעלים
הנכבדים לתעודת החיים, שניהם יחד מוצאים את מטרתם בברכת ד' ע"י המנוחה
המבורכה של השינה, שהאדם מתחדש ע"י כבריה חדשה בכחותיו הרוחניים והחמריים.
והננו מברכים ע"ז : המעביר שנה מעיני ותנומה מעפעפי".
מטרה
עליונה יותר:
בלשון
ספר יצירה השינה היא חוש.
השינה
היא אחד משישים ממיתה (האות של חודש כסלו היא ס' – שישים, בסוד שישים גיבורים סביב
מיטתו של שלמה[1]).
בשינה
יש הזדמנות לחוש את מה שמעבר למציאות המושכלת הערנית והשקולה, מעבר לתפיסה המדעית
האחוזה בשלשלת של סיבה ותוצאה נוקשים.
אצל
צדיקים יש בשינה השגות גבוהות:
המגיד
ממעזריטש היה ישן שעתיים ביממה ובמשך השעתיים הללו היו
שני חסידים יושבים לפניו אחד קורא זוה"ק ואחד משניות ואם היו טועים היה מתקן
אותם...
ר'
אהרן מקרלין תלמידו ישב פעם אחת בבית מדרש ורחשו שפתותיו שיר השירים, הגיע אחד
המשמשים ואמר לו שיפסיק כי המגיד אמר שזה מרעיש עולמות ומפריע לו לישון...
החסידים
אח"כ אמרו תראו את מעלת השינה של המגיד שיותר חשובה מאמירת שיר השירים של ר'
אהרן מקרלין!!!
כשהיו
מכסים את המזוזה המגיד היה מתעורר! כי הוא מפקיד את
המוחין שלו שם בעת השינה...
הזהר
הקדוש (ויקהל
ריג:) מגלה, שהנשמה שבמוח האדם עולה למעלה, אל העולמות העליונים, ונכללת בספירת
המלכות הנקראת "אמונה", שם היא שוהה משך הלילה כעובר במעי אמו כביכול, ועם
בוקר היא נולדת מחדש, עם "מוחין" חדשים, כמו שאומר הכתוב: "חדשים לבקרים
רבה אמונתך" - "אמונה", שם מתחדשות הנשמות.
ליקוטי
הלכות (חושן משפט, הלכות נזיקים ג,ח) כשהלילה פורש כנפיו
עלי אדמות, אזי נסתמים שערי הגן עדן בעולמות העליונים - כדברי הזהר הקדוש - ומידת הדין
וחיילותיה ואף ה"קליפות" יוצאות לעולם. בו בזמן אוצרת השכינה הקדושה - ה"אמונה",
ספירת המלכות הנ"ל - בתוכה את נשמות הצדיקים הישנים, ובכוח זה, בכח ה"יחוד"
הקדוש הנגרם על ידי נשמות הצדיקים עולים ניצוצות קדושים הנמצאים בין הקליפות אל הקדושה
- כידוע ליודעי ח"ן - סוד העלאת מ"ן.
בשינה
הגוף והנשמה נפרדים: בגוף שולט המוות, ולנשמה, כשהיא משתחררת
מהגוף, ניתן רשות לראות מה שלא אפשר לראות בעודה בערנות בגוף, כמו מדרגת הנביאים
(למעט משה) שהיו מתנבאים בחלום.
רוב
רובם של החלומות הם חלומות שווא והבל הבאים מכוח המדמה של הנפש, בחינת
"חלומות שווא ידברו", ויש חלום אמיתי שהוא אחד משישים בנבואה, ויש חלום
נבואה ממש ככתוב: "בחלום אדבר בו".
פרשות
השבוע שקוראים בחנוכה עוסקות גם הן סביב החלומות
של יעקב ובנו יוסף, וההשלכות העצומות שבאו בעקבותיהם[2].
דרך
ה' (ג,ה,ב): "כלל כל הנביאים חוץ ממשה, נבואתם על ידי
מראה או חלום, וכמו שכתוב "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו". והיינו
שהקב"ה משתמש מן החלום החקוק כבר בטבעם של בני האדם, להיות לאמצעי להמשיך על
ידו הנבואה לנביא. ולא שהנבואה והחלום ממין אחד, אלא שהחלום הוא דבר הגון לפני
חכמתו יתברך שיהיה אמצעי להמשך הנבואה על ידו".
רואים
גם שר' יעקב ממרויש פסק להלכה על פי שאלת חלום:
שו"ת
מן השמים (סימן ג'): "ועוד שאלתי על סדר פרשיות
שבתפלין (=אם לנהוג כשיטת רבנו תם או כרש"י)
וכך הייתה שאלתי: אנא המלך הגדול הגבור והנורא חכם הרזים מגלה נסתרות מגיד
נעלמות שומר הברית והחסד, הגדל נא חסדך עמנו היום וצוה למלאכיך הקדושים להודיעני
את אשר נסתפקנו בסדר פרשיות של תפלין. כי יש מהחכמים האומרים הויות באמצע ואם
החליף פסולות, ויש מחכמים האומרים הויות כסדרן ואם החליף פסולות ועתה מלך מלכים
צוה למלאכיך הקדושים להודיעני הלכה כדברי מי, ודברי מי אתה מחבב? והשיבו: אלו ואלו
דברי אלהים חיים וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה. הקב"ה אומר הויות באמצע וכל
פמליא של מעלה אומרים הויות כסדרן".
האבן
שכנגד חודש כסלו בחושן הינה אחלמה, שהיא רמז לבירור החלום.
כאשר החלום מתברר גם הגוף מתנקה, לכן חלום הוא גם מבחינת החלמה.
ההכנה
לשינה:
בספרי
חסידות מבואר שכל אדם יכול לזכות לחלום בבחינת אחד משישים בנבואה. אדם רואה בחלום
דברים הקשורים להתעסקותו והרהוריו במשך היום, אולם אם יתמסר ביום ללימוד התורה,
כפי יכולתו, אזי בלכתו לישון תעלה נשמתו להיכל של תורה ויזכה לשמוע חידושי תורה
בחלום[3].
אם
יש הכנה הולמת, אז השינה היא מתוקנת, ושחרור הגוף מגלה את צלם האלוהים שבו.
ההלכה
הראשונה בשולחן ערוך היא "יתגבר כארי לעמוד
בבוקר לעבודת הבורא".
מספרים
על אדם אחד שהיה עצל גדול, ושאל את הרב שלו מדוע הוא לא מצליח לעמוד בבקר ולהתגבר
כארי לעבודת קונו. השיב לו הרב: מי שהולך לישון כמו חמור (אחרי יום שכולו
חומריות, בלי קריאת שמע על המיטה וכדו') לא יוכל לקום כמו ארי.
הרב
קוק (עין איה ברכות קה): "אל תשבו על מטת
ארמית. איכא דאמרי לא תגנו בלא ק"ש. ק"ש שעל מטתו, כבר ביארנוי, איך
שפועלת שאפילו התכונות הטבעיות שבעת השינה יתפעלו מההדרכה השכלית, ולא תפעל עליו
השינה להשקיעהו בענינים חומרים. אבל כשישן בלא ק"ש, אז הזמן שהכוחות החומריים
שולטים עליו פועלים עליו ג"כ בהיותו נעור, להשקיעהו בעניני החומריות.
ע"כ לא בשכבו כ"א גם בשבתו, בהיותו נעור, תחשב מטתו מטת ארמית".
השינה
והביטחון:
בחוש
השינה בחודש זה יש סגולה להרדים את הבלבולים, פיזור הנפש ופיזור הרצונות של
הנפש הבהמית על ידי הבטחון ש"עצת ה' היא תקום" ו"עצת ה' לעולם
תעמוד".
חודש
זה – 'כסלו', הוא מלשון (איוב לא,כד) ״אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי״, וכן
(משלי ג,כו): ״כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד" שהוא לשון
ביטחון בה'.
רש"י
מביא על זה את הירושלמי (פאה פ׳׳א ה״א, וב״ר א, כ): "אפילו בדברים
שאתה כסיל בהם", גם בדברים שאתה לא יודע אפילו שצריך להיזהר מהם - ה' יציל
אותך!
כי על ידי השאור שבעיסה ושעבוד מלכויות ותוקף הגלות נחשכו עינינו מראות אור פני מלך חיים וכו', ועל ידי האמונה ובטחון שבוטח בה' שאין סוף ואין חקר לגדולתו, כי עוד יראה וישקיף וירחם עליו ויוציא ממסגר אסיר נפשו ויהיה לו לעזר ולמגן, זוכה כי ישמר רגליו מלכד.
כי בעת הזאת גם זה הוא יקר בעיני ה', וכמאמר הכתוב (ש"א ג,א) "ודבר ה' היה יקר בימים ההם", היינו בימים ההם אף הדיבור בלבד מה שאומר אדם לחבירו שיש ה' שהוא היחיד ומיוחד, גם זה הוא יקר בעיני ה'.
ירושלמי (שבת סופ"ה): פרתו של ראב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים, א"ר חנניה פעם אחת (בלבד) יצאת, והשחירו שיניו מן הצומות.
אמרו בשם המהרח"ו שהקשה להאר"י הק' על זה: אנן מה נעני אבתריה, אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר, ואם על הדבר הקל הזה היה מסגף את עצמו כל כך עד שהשחירו שיניו, אנן מה נעני אבתריה?
והשיב לו: בזמן הזה אף צעקה ואנחה אחת אמיתית מעומק הלב מתקבלת לרצון לפני ה' כהתעניתים משנים הקדמונים.
רבינו האריז״ל חשב את י״ב חדשי השנה כנגד י״ב השבטים וכסדר הדגלים, ונמצא כי חודש כסלו הוא כנגד בנימין, עליו נאמר (דברים לג,יב) ״יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו״, כלומר שיש לו ביטחון בה׳[4].
כי על ידי השאור שבעיסה ושעבוד מלכויות ותוקף הגלות נחשכו עינינו מראות אור פני מלך חיים וכו', ועל ידי האמונה ובטחון שבוטח בה' שאין סוף ואין חקר לגדולתו, כי עוד יראה וישקיף וירחם עליו ויוציא ממסגר אסיר נפשו ויהיה לו לעזר ולמגן, זוכה כי ישמר רגליו מלכד.
כי בעת הזאת גם זה הוא יקר בעיני ה', וכמאמר הכתוב (ש"א ג,א) "ודבר ה' היה יקר בימים ההם", היינו בימים ההם אף הדיבור בלבד מה שאומר אדם לחבירו שיש ה' שהוא היחיד ומיוחד, גם זה הוא יקר בעיני ה'.
ירושלמי (שבת סופ"ה): פרתו של ראב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים, א"ר חנניה פעם אחת (בלבד) יצאת, והשחירו שיניו מן הצומות.
אמרו בשם המהרח"ו שהקשה להאר"י הק' על זה: אנן מה נעני אבתריה, אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר, ואם על הדבר הקל הזה היה מסגף את עצמו כל כך עד שהשחירו שיניו, אנן מה נעני אבתריה?
והשיב לו: בזמן הזה אף צעקה ואנחה אחת אמיתית מעומק הלב מתקבלת לרצון לפני ה' כהתעניתים משנים הקדמונים.
רבינו האריז״ל חשב את י״ב חדשי השנה כנגד י״ב השבטים וכסדר הדגלים, ונמצא כי חודש כסלו הוא כנגד בנימין, עליו נאמר (דברים לג,יב) ״יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו״, כלומר שיש לו ביטחון בה׳[4].
ונראה
שהעיקר של החודש הזה הוא, שכל אחד מישראל יהיה לו ביטחון בה׳.
לכן
בחודש הזה זכינו לנס חנוכה שהיה לא בדרך הטבע, רק על
ידי הביטחון בה' שהיה לכהנים, כי אין
מעצור לה׳ להושיע ברב או במעט, ״מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים״.
האות
ס' - מציאות של שלמות:
כתוב
בספר היצירה, שהקב"ה לקח את האות ס' ויצר בה את חודש כסלו בשנה.
ס'
היא אות של סמיכה, 'סומך נופלים', אות של משענת.
כשאנחנו
רוצים לבחון כח של אות, של מילה, אנו בודקים היכן היא מופיעה בפעם הראשונה בתורה.
האות ס' מופיעה במילה "הסבב" (בראשית ב,יא), רמז לכך
שהיא קשורה למציאות של אורות מקיפים, המציאות שסומכת את האדם.
מציאות
של קו זו מציאות שיש בה יש שינויים. בקו יש למעלה ולמטה, יש מימין לקו ויש
משמאל לקו.
הצורה
של האות ס' היא עגולה. העיגול הוא מציאות של שלמות. הוא מסמל עבורנו מציאות
רוחנית שקשורה למציאות שלפני בריאת העולם, מציאות של "אור אינסוף פשוט ממלא
את כל המציאות". מציאות מלאה באור, בה הכל שווה, הכל אחד. זו המציאות של
העיגול, אין שינוי בעיגול.
בעיגול
אין למעלה ולמטה, ימין או שמאל, הוא תמיד שלם. כתוב, "אֲנִי הוי'ה, לֹא
שָׁנִיתִי" (מלאכי ג,ו), מלאה כל הארץ כבודו ואין אתר פנוי ממנו. כל דבר
ודבר במציאות זה בעצם הוא, זהו הכח הרוחני המקורי שאין בו שינוי מולבש בתוך עולם
התמורות, בתוך עולם השינויים.
אומרת
התורה, כל מה שקורה לאדם, הכל שייך לאותה שלמות רוחנית שנמצאת בבסיס הקיום, שמהווה
את המציאות. אין טעויות במציאות, הבורא מזמן לכל אדם, בכל רגע, בדיוק את הדבר שהוא
הכי טוב בעבור אותו אדם.
מתוך
כך שאדם לאט לאט יראה את השלמות בכל דבר, הוא ירגיש את השמחה שבכל דבר. בתודעה
שלו, הוא יחזיק שהכל אחד. הכל מאיתו יתברך, אשר ממנו יוצא רק טוב. זו האות ס' של
חודש כסלו, "סוֹמֵךְ ה', לְכָל-הַנֹּפְלִים"
(תהילים קמה,יד).
זה
מה שנקרא, "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ
הַיָּם" (שמות יד,כט). הים לא נעלם, ים המערבולות והשינויים נמצא, הוא
קיים, אבל בני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים.
בעבודה
הרוחנית של חודש זה אדם יכול לחזק מציאות רוחנית של יבשה בתוך הים. מציאות של
קביעות בתוך עולם התמורות, בתוך עולם השינויים. הקביעות היא בהכרה של האדם, במקום
בו הוא אוחז בתחושה, בשכל, ברגש בזכות העבודה הזו.
לסיכום:
אורות
הקודש (מב): "השינה משחררת את האדם מהשעבוד של
העולם החיצוני, ועל ידי זה יכול הוא לפשט את נפשו בהפשטה פנימית, בכל אורך שיעור
קומתו הרוחנית. ביחש החיים שכלפי העולם החיצוני נפשו מצטמצמת, אבל ביחש חייה
הפנימיים הרי היא מתפשטת, מאריכה את מהותה. ונמצא שהיא יורדת עד כל עומק התחתית
שבחיים מצד זה, שכל זמן שהאדם הוא קשור עם העולם החיצוני אין העולם הסביבי מניח
אותו לרדת כל כך לעומק התחתית, ולמעלה הרי הוא עולה לעומק הרום של החיים שלו, והרי
הוא תופס את כללות החיים כולם.
ואיזה
צד מתגבר בו ביותר, הצד התחתיתי, או העליוני, ואיזה מהם נכר בו ביותר בזמן שהוא
מתעורר משנתו ובזמן השינה עצמה, זה תלוי לפי מעמדו הרוחני, התלוי במדרגת נשמתו
ובבחירתו. כל מה שהוא אחוז יותר בקדושה ובטהרה, באמונה שלמה ובבטחון, ובקדושת
ישראל ואהבתם, באהבת הבריות ובצפיית ישועה, הרי הוא מתעלה, והצד העליוני שבו
מתגבר, ושולח הוא את השפעתו גם לעומק תחתית, לכל שפלות החיים, וכל האדים העולים
וגורמים מחשבות והרהורים, ציורים וטפוסים שונים, הכל נעשה קדוש ונעלה, הכל בא
מטללי עדן עליון, ורוח ד' חופף עליו. בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמר עליך, והקיצות
היא תשיחך".
[1] פירוט בחסד לאברהם.
[2] Yהגאון
רבי עזרא עטיה זצ''ל היה ראש ישיבת פורת יוסף , והיה הרב של
כל גדולי הרבנים המפורסמים בדורנו כמו הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו
זצוק"ל. בנו של הרב עטיה חלה במחלה קשה והרופאים לא מצאו לו תרופה. מצבו של
הבן החמיר וחום גופו הגיע ל42 מעלות, והוא היה נתון בין חיים ומות. הרב עטיה התפלל
על בנו במשך שעות ארוכות בבכי ובתחנונים
עד שנרדם.
בעת
שנרדם נגלה אליו אחד מגדולי הדורות לפני כשלש מאות שנה הרב שלמה אידלס - המהרש''א. (כל מי שלומד תלמוד
ומעמיק בהבנת הסוגיות לומד את פירוש המהרש''א על התלמוד. כמו כן יש למהרש''א
ביאורים על אגדות חז''ל על התלמוד). הרב עטיה שכל ימיו עמל רבות להבין את דברי
המהרש''א על התלמוד, נרדם וחלם שהמהרש''א נגלה לו בחלום והוא אמר לו : דע לך כיון
שאתה כל כך עמל ומתייגע להבין כל מילה בפירושי למסכתות של הש''ס אני מבטיח לך
שאתפלל על הבן שלך כדי שתוכל להמשיך וללמוד תורה מתוך שלוות הנפש. ואני נותן לך
אות, שכאשר תתעורר משנתך תראה שהחום של הבן שלך ירד ל- 37
ואחר כך הוא יחלים לגמרי. הרב עטיה התעורר וכל דברי החלום התקיימו.
Yבספר
חסידים (לר' יהודה החסיד, סימן תשכ"ז): מובא סיפור מבהיל על אדם שבנה
"כינור" משרידי עץ שנותרו מבניית "ארון-קבורה", והמת הקבור
בארון בא אליו בחלום והתרה בו שישבור את הכינור אחרת הוא ייפגע, אך החולם לא שבר
את הכינור, וכעבור זמן נעשה חולה מאוד, ומיד בנו נטל את הכינור שבנה אביו, ושברו
על קברו של אותו אדם שנגלה בחלום והניח את השברים על הקבר, ומיד אביו נרפא והחלים
ממחלתו.
Yבספר
לשכנו תדרשו, מובא סיפור על אישה שנפטר בעלה ולא ראתה אותו בחלום מאז
פטירתו. והנה ביארצייט (יום השנה) השני, היה זה בליל שבת, בא אליה בחלום, וראתה
אותו קורן ולובש בגדי כבוד. היא שאלה אותו מדוע נפטר בפתאומיות והשאיר אותה אלמנה
מטופלת בילדים. הוא ענה לה כי התבקש לישיבה של מעלה תרתי משמע, כי הינו ראש ישיבה
למעלה. האישה נשתאתה: הרי היית אדם פשוט העובד לפרנסתו, ואיך תאמר שהנך ראש ישיבה.
הסביר לה בעלה כי בגלגול שעבר באו ביחד, והיה עסוק מאוד בלימוד התורה הקדושה, ולא
נתן לבו למצווה הראשונה והחמורה שבתורה – פריה ורבייה. לכן כדי להשלים את נפשו,
שלחו אותם ביחד שוב כדי לתקן עניין זה בלבד... שוב ראתה מלאך טס לקראתה, וזיהתה
בבחור צעיר את בנה שנפטר בגיל שלוש שנים. שאלה אותו: מדוע נלקחת ממני? השיב לה:
אימא, בגלגול שעבר, בהיותי תינוק, נחטפתי מאמי היהודיה וינקתי חלב מאישה גויה
שאוכלת מאכלים לא כשרים. זה גרם פגם לנשמתי. כדי לתקן פגם זה, בחרו בך, אימא צדיקה
שלי, שאת מאוד מדקדקת בשמירת הכשרות לאכול רק מאכלים כשרים בהדור. משתיקנתי את
הפגם, לא הייתי זקוק יותר לעולם הזה...
[3] ללמוד תורה בחלום עם צדיק: לקרוא תהלים קכא. ללמוד דבר תורה בשמו. לשלב שם הצדיק עם שם הוי-ה. לשלב
שמו עם שם הוי-ה. קריאת שמע (א. לכווין לצדיקים באזור זמננו לא רשב"י. ב.
יכול להיות שתזכור בבוקר יכול להיות שלא, אבל הנשמה בטוח חווה את זה).
הרבנית צביה: הרב מרדכי אליהו זצוק"ל סיפר לה שהוא לא ישן אלא עולה כל פעם לישיבה אחרת.
[4] הרב קוק זצ"ל אמר
שהשם הזה בהקשר למקדש, רומז שידיד אחד ישנו בעולם שעל ידידותו יכול האדם להישען
בבטחון מלא והוא הקב"ה בהתאם לברכה של משה לבנימין, ידיד ה' ישכון לבטח
עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!