איך צה"ל אמור להילחם
כל דבר בודקים על
פי התורה!
בתורה יש תשובה לכל
מצב ושאלה בחיים!
לכן צריך לבחור
נבחרי ציבור שישאלו את הרבנים איך להתנהג...
איך היה אמור
להיראות מבצע "עמוד הענן" על פי התורה?
רמב"ם (הלכות מלכים): על-פי
ההלכה אדם חייב להילחם באויביו! אחת ממלחמות המצווה היא מלחמה ל"עזרת ישראל מיד
צָר שבא עליהם".
במלחמת מצווה זו אין
המלך "צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת"
וכו'.
מותר להפציץ בורות
שיגור 'בלי לראות בעינים'?
מתוך אתר חיל
האוויר במבצע "עמוד הענן"[1]: "טייסות החוזי, אשר בימים
אלה נמצאות באוויר בכל רגע נתון, בוחנות את המטרות ומודיעות לכלי הטיס: לתקוף או לא
לתקוף. "אחת המטרות המרכזיות שלנו היא לוודא שמי שנפגע מהתקיפות הישראליות הם
אך ורק אנשים שמסכנים את תושבי מדינת ישראל", אומר מפקד הטייסת, סא"ל איתמר.
"במבצע הזה הוגדר שלא נתקפת אף מטרה מבלי לבדוק שאין בלתי מעורבים באזור".
"ברור לנו שאנחנו
עוסקים פה בחיי אדם. כדי לבטל תקיפה, מספיק שיהיה לנו ספק", מדגיש רס"ן עידו,
מפקד משימה בטייסת חוזי".
"הגעתי לטייסת
הבוקר ומיד יצאתי לגיחה", מספר סגן עומר, שנקרא לטייסת שלו כדי להשתתף במבצע.
"האווירה במטוס הייתה דרוכה. בגיחה, כולם מחוברים למשימה - טייסים, סיירי אוויר,
כולם הופכים לזהירים ומקצועיים יותר. היום, במהלך אחת הטיסות, עצרנו תקיפה לאחר שזיהינו
שלושה בלתי מעורבים"[2].
הפלשתינים ועוזריהם
אוהבים להסתתר מאחורי אזרחים וילדים פלשתינים חיים, ביודעם את המוסר הגבוה שלנו.
הם עושים כך על מנת
למנוע מאתנו להתגונן על חיי ילדינו, בשעה שלהם לא אכפת כלל וכלל אם ילדיהם ייפגעו.
הם מאחסנים נשק בבתי
מגורים ובבתי-חולים, ומשם הם יורים על ילדינו והורגים בנו ופוצעים בנו.
האם מותר על-פי ההלכה
להעניש אותם עונש קבוצתי? האם מותר לנו לירות על אוכלוסייה אזרחית כאשר היורים אינם
חלק מהם, ולפעמים הם עושים כן בלי רשותם כלל ואין להם יכולת להתנגד להם?
מי שקורא את הסיפור
של אבימלך הפלישתי רואה בדיוק את אותה התנהגות של הפלשתינים של היום. מלך רשע
שגוזל את שרה ואחר כך משקר במצח נחושה ולא מהסס להציג אצת עצמו כצדיק לפני האלוקים
ולטעון: "הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג?". הקב"ה מעניש את כל בית אבימלך – "כִּי
עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם"
– כי זה לא היה חטא שלו לבדו. הקב"ה בכבודו ובעצמו דן את הדין הזה של "אוי
לרשע ואוי לשכנו". אוי לאבימלך ואוי לאנשיו ולבני ביתו.
גם עם שמשון
הגיבור: גם שם היה עימות מתמשך של עם ישראל עם הפלישתים: "וַיְהִי כְּטוֹב
לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן
מִבֵּית הָאֲסוּרִים וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים".
הם מעמידים את שמשון בין עמודים של בית גדול שעליו נמצאים כולם ועושים ממנו צחוק.
"וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן
אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי וַהֲמִשֵׁנִי אֶת הָעַמֻּדִים
אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם". בבית הזה נמצאות גם הרבה
נשים: "וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים
וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן".
על הגג לבדו היו שלושת-אלפים אנשים ונשים, ואיננו יודעים כמה היו עוד בבית עצמו.
שמשון מתכוון למוטט
את הבניין על יושביו. הוא מבקש את עזרתו של אלוקים: "וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל
ה' וַיֹּאמַר ה' אלוקים. זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹקִים
וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים". האם אלוקים יענה
לו? האם המעשה שהוא הולך לעשות הוא חיובי? האם הכוונה שלו, להרוג אלפי אנשים ונשים,
נערים ונערות, היא חיובית? הרי לא הנערים והנשים תפסו את שמשון, אסרו אותו או ניקרו
את עיניו.
מסתבר שזה המעשה הנכון.
אלוקים שומע לתפילתו: "וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ
אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ:
וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל
הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר
הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו".
יעקב אבינו ראה בעיני
רוחו את שמשון עומד תחת אותו בניין וצירף את תפילתו לתפילת שמשון. עליו נאמר בברכת
יעקב לשבט דן: "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה".
רש"י (שמות יד,ז) שואל על
הרכב שהיה למצרים בזמן קריעת ים סוף "ומהיכן היו הבהמות הללו? אם תאמר משל מצרים
– הרי נאמר 'וימת כל מקנה מצרים' (במכת ברד). ואם תאמר משל ישראל – והלא נאמר 'וגם
מקננו ילך עמנו'. משל מי היו? מ'הירא את דבר ה''. מאותם אנשים שהאמינו למשה רבנו והכניסו
את הסוסים שלהם לבתים לפני מכת ברד. הם אלה ששלחו את הסוסים שלהם לרדוף אחרי הישראלים
עד ים סוף להורגם ולהשמידם.
מכאן היה רבי שמעון
אומר: כשר שבמצרים – הרוג, טוב שבנחשים – רצוץ את מוחו" (מס' סופרים פט"ו
וירושלמי קדושין פ"ד הי"א, מכילתא בשלח פרשה א). הסמ"ע (סימן
לד) מביא את לשון התוס' (ע"ז כו:) שכל זה הוא בשעת מלחמה דווקא, כמו שהיה
בקריעת ים סוף. שאינך יכול לדעת מי חף מפשע ומי לא. גם מי שלכאורה הוא חף מפשע – הוא
מסייע ברכוש למי שאינו חף מפשע.
הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה מביא בעניין זה
את דברי הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ט) שמסביר כי הסיבה שבגללה נתחייבו כל
תושבי שכם הריגה, היא כי הם לא העמידו מערכת משפט שתשפוט משפט צדק. בדומה למה
שקרה בסדום. זו חברה מקולקלת עד היסוד שאין לה זכות קיום. העמדת מערכת משפט הוגנת היא
חלק בסיסי משבע מצוות בני נח. "וכיצד מצווין הן
על הדינין? חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו, ולהזהיר
את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו – יהרג בסייף. ומפני זה נתחייבו כל בעלי
שכם הריגה, שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו".
אנשי שכם הם
בני מוות. האם יש להרוג אותם או לא? זה הוויכוח בין יעקב לבניו. הוא אומר להם שזה מסוכן,
כי החברים של תושבי שכם יעמדו ויילחמו בו ולכן אין חובה להרוג אותם למרות שהם חייבים
מיתה.
הוא בעצם אומר להם
אולי יש להתחשב ב'דעת קהל' העולמית[3]?!?!
בניו משיבים לו שכאשר
עושים את אחותם כמו זונה והם לא מגיבים – זה הרבה יותר מסוכן.
הקב"ה פתר את המחלוקת
המשפחתית בכך שהעמים סביבם פחדו מהם: "וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹקִים עַל
הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב" (בראשית
לה,ה).
הרב אליהו זצוק"ל היה אומר כי הלימוד
מאנשי שכם הוא לצורך ההתמודדות עם הערבים של ימינו. הוא הזכיר את הרשות הפלשתינית שהיתה
עוצרת רוצחים ומשחררת אותם בדלת מסתובבת. כך גם היה עם גנבי מכוניות שלא נדונו בבית
המשפט. אמר הרב זצ"ל, שמכיוון שאין להם מערכת צדק ומשפט על עבירות חמורות ביותר,
הרי הם חייבים כולם[4].
המהר"ל ב"גור אריה"
(בראשית לד יג) דוחה את הסברו של הרמב"ם ואומר כי לא כל הנשים והילדים, ואף לא
כל הגברים, יכולים למחות בפני אבימלך מלך פלישתים על גזילת שרה כי "היו יראים
ממנו". גם בחמור מושל שכם לא היו יכולים למחות מאותה סיבה. ולכאורה אונס רחמנא
פטריה, ואיך אפשר להם לדון אותם?
אמנם המהר"ל
עצמו אומר כי כך דרכן של מלחמות. בכל המלחמות בעולם אומה נלחמת באומה ולא מדקדקת
לירות רק במי שירה עלינו. "ואף על גב דאמרה התורה (דברים כ,י) 'כי תקרב אל עיר
להלחם עליה וקראת אליה לשלום', היינו היכי דלא עשו לישראל דבר, אבל היכי דעשו לישראל
דבר, כגון זה שפרצו בהם לעשות להם נבלה, אף על גב דלא עשה רק אחד מהם – כיון דמכלל
העם הוא, כיון שפרצו להם תחלה – מותרים ליקח נקמתם מהם. והכי נמי כל המלחמות שהם נמצאים
כגון 'צרור את המדיינים' וגו' (במדבר כה יז), אף על גב דהיו הרבה שלא עשו – אין זה
חילוק, כיון שהיו באותה אומה שעשה רע להם – מותרין לבא עליהם למלחמה, וכן הם כל המלחמות".
ברוח זו פסק הרב שאול ישראלי זצ"ל (בספרו עמוד הימיני סימן טז): "... שבכל דיני מלחמה אין שום חובה לדקדק בעשיית פעולה שלא יפגעו בה אלא אלה שהשתתפו, כי זו דרכה של מלחמה שנספה בה צדיק עם רשע".
ברוח זו פסק הרב שאול ישראלי זצ"ל (בספרו עמוד הימיני סימן טז): "... שבכל דיני מלחמה אין שום חובה לדקדק בעשיית פעולה שלא יפגעו בה אלא אלה שהשתתפו, כי זו דרכה של מלחמה שנספה בה צדיק עם רשע".
לפי כל מה שלמדנו
אדם שקורא לממשלה או לצה"ל לא להפגיז מחבלים ובורות שיגור בגלל שאולי או
בוודאות ימותו שם אזרחים הוא מסייע לרצח כי מהמקומות הללו נהרגים אח"כ
יהודים!!!
אפילו לפי חוקי
הצבא מתי שיש מחבל שמחזיק ילדה יהודיה ח"ו ומאחוריה יורה עליך אתה הורג את
שניהם!
פקודות מטכ"ל
אומרות שבמקרה של 'חניבעל' (חטיפת חייל) אתה יורה על הרכב שנמצאים החוטפים אפי'
שהחטוף גם ימות!!! [כי אם לא זה יגרור עוד הרבה חיילים שימותו כדי לשחרר אותו או
שישוחררו אלפי מחבלים תמורתו שהם יהרגו עוד יהודים] אז למה פה זה אחרת?
זה הלכתחילה... איך
ממשלה יהודית אמורה להתנהג במלחמה...
בדיעבד יש עניין
לראות איך גם ממה שאנשים עוברים על רצון ה' יוצא טוב - למה ה' גרר אותנו למבצע הזה?
רמח"ל דרך ה' (ד,ד,ה):
"מתנאי המצוה הזאת (ק"ש) להיות האדם גומר בדעתו למסר נפשו על יחודו ית'
ולקבל עליו כל מיני יסורין ומיני מיתה על קידוש שמו ית' – נחשב לו כאילו עשה הדבר
בפועל ונהרג על קידוש ה'!!! ומענין זה יוצאות תולדות גדולות לתועלת הבריאה ולתיקון
הכללי!!!"
במבצע הזה עשרות
אלפי חיילים הגיעו והסכימו להיכנס לעזה ולמסור את עצמם על קידוש ה'!
לקוטי מוהר"ן (תורה פ'): "שֶׁיְּכַוֵּן
לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם כִּי מְסִירַת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
בְּוַדַּאי מְרֻצֶּה כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הַקַּל שֶׁבַּקַּלִּים כַּנַּ"ל
[וּכְמוֹ שֶׁכְּבָר רָאִינוּ בְּחוּשׁ בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ שֶׁכַּמָּה אֲנָשִׁים
קַלִּים וּפְחוּתִים מָסְרוּ נַפְשָׁם וּמֵתוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם אַשְׁרֵי לָהֶם]".
ובטח הדבר הזה עשה
נחת בכל העולמות וקירב מאוד את הגאולה!!!
[1] http://www.iaf.org.il/4388-39978-HE/IAF.aspx
[2] http://www.iaf.org.il/4388-39966-HE/IAF.aspx
[3] הרב כהנא על וישלח
בנושא ההתחשבות בדעת קהל: "פרשתנו פותחת בשליחת המלאכים על-ידי יעקב לעשו,
מתוך חשש שמא יפגוש אותו בדרכו מחרן לארץ-ישראל. חז"ל בבראשית רבה לא ראו
הנהגה זו בעין יפה, עד שהביאו מספר דרשות בפיסקה ע"ה, אשר כולן מבקרות את
יעקב ומסיימות במילים "אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך, והיית משלח אצלו
ואומר לו "כה אמר עבדך יעקב"". בהמשך אומר המדרש שבעבור שיעקב
השפיל את עצמו וקרא לעשו "אדוני" שמונה פעמים, קדמו שמונה מלכי אדום
למלכי ישראל. אנו רואים שאותה התנהגות מתרפסת אינה מוצאת חן בעיני חז"ל, וכפי
שראינו בפרשת וירא לגבי ברית אברהם עם אבימלך, חותם האמת בו נחתמה התורה אינה
מאפשרת להם להתחמק מלהעביר את שבט ביקורתם על האבות כאשר הם רואים צורך בכך.
הרמב"ן הביא חלק קטן מהמדרש הנ"ל, והוסיף תוספת חשובה – "ועל דעתי
גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם
הרומיים, ומהם שבאו ברומה והיא היתה סיבת נפילתם בידם". רואים מכאן, שעל-פי
העיקרון של "מעשי אבות סימן לבנים" עלינו ללמוד לא רק מה לעשות, כי אם
גם מה לא לעשות, על-מנת שלא ניכשל באותן טעויות עליהן שילמו אבותינו מחיר כבד.
מלכי בית שני לא למדו את הלקח מיעקב, והרמב"ן מגדיר זאת כ"סיבת נפילתם
ביד רומי".
עיון מדוקדק בדברי חז"ל יעמיד אותנו על
יסוד פסיכולוגי חשוב, המבאר את מהותה של המנטליות הגלותית המתרפסת, אשר ממנה עלינו
להתרחק. אומר המדרש – "לדרכו היה מהלך", כלומר הוא בכלל לא מתענין בך,
הוא עסוק בעניניו, לשם מה אתה שולח לו מלאכים ומעורר אותו מרבצו? כדי לעמוד מול
אויב הנלחם בך ולנצח אותו צריך מידה מסוימת של אומץ, של גבורה, ומעל הכל, כמובן -
בטחון בה'. אבל כאן עוד לא החלה סוגיית הבטחון– לדרכו היה מהלך! לא צריך לעשות
כלום! ובכל זאת – "וישלח יעקב מלאכים". ובכל זאת – מלכי בית שני הזמינו
לכאן את מלכות הרשעה, רומי, המיוחסת על-ידי חז"ל לעשו.
כאשר רבנו זצוק"ל הי"ד הציג את
פתרונו לבעיה הערבית – גרוש האויב הערבי מארצנו – קמו כנגדו רבים שטענו –
"אבל מה תגיד אמריקה? איך יגיב העולם?". אנשים אלו לא למדו מדרש, לא
למדו רמב"ן, ואף לשכל ישר לא זכו מעולם. אנשים אלו סוברים שנשיא ארה"ב
אינו טרוד בכלכלת מדינתו, שאין לו בעיות של צבא ובטחון, שמדיניות החוץ שלו אינה
חובקת עולם ומלואו, ושכל עסקו וענינו הוא תהליך ה"שלום" במזרח התיכון.
ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, בכירי הצבא ושלל מעצבי המדיניות בישראל – כולם אינם
זזים מילימטר מבלי לברר האם האדון בוושינגטון מאשר זאת או לא. רק לאחרונה ראינו את
מנהיגי ישראל מתפארים בכך ש"זכו" לגיבוי אמריקאי למבצע "עמוד
ענן" (ומעלימים תוך כדי כך את העובדה שבשל אותו חיבוק דב אמריקאי ישראל נמנעת
מלעשות כל מיני דברים שיכלו להועיל לבטחונה). נשיא ארה"ב, וכן עמיתיו בעולם,
רואים את ההתנהגות המתרפסת של ישראל, ואומרים לעצמם – נו, בסדר, אם כך ישראל
מתיחסת אלינו, כעבד לאדון, אז אפשר לנצל זאת. לדרכם היו מהלכים! אובמה טרוד בבעיות
פנים ובכלכלה מדשדשת. מדינות אירופה עומדות בפני משבר כלכלי המאיים על קיומו של
מטבע האירו. האם אדם בר דעת סובר שבאמת אכפת להם מישראל והערבים? בודאי שלא. אלא
שאותם יהודים מחזיקים באזני הכלב (כלשון הפסוק במשלי כ"ו,י"ז, אותו מביא
המדרש בתחילת פרשתנו (כדאי לעיין בו), ושאותו מביא הרמב"ן) ומשסים אותו
כלפינו. אחרי שהוא נובח, הם נבהלים ומקרקרים בטפשותם– אבל מה תגיד אמריקה?
רבנו הגדול הרב מאיר כהנא זצוק"ל
הי"ד נבדל מאותה עדה מתרפסת בשתי אבחנות. קודם כל, הוא האמין בה' ובטח בו, והוא
ידע לקרוא את דבר ה' ואת חז"ל ולהבין את כוונתם. פרט לכך, הוא ניחן בשכל ישר
ונפש בריאה, המאפשרת לאדם להסתכל במבט מפוכח על המציאות. הוא הבין היטב
שה"יחסים המיוחדים"בין ארה"ב לישראל אינם בנויים על היותנו נחמדים
או "הדמוקרטיה היחידה במזה"ת" ושאר דברי ההבל הנאמרים בנאומים
ובטקסים. הוא הבין שארה"ב תומכת בישראל אך ורק בשל האינטרס שלה, ומידת תמיכתה
אינה תלויה כלל בכך שישראל "תכבד את זכויות האדם" ושחיילים יהודים ירצחו
בדם קר על-ידי ממשלה השולחת אותם למלחמה תוך הוראות מטורפות לא לפגוע ב"חפים
מפשע", היינו תומכי המחבלים, אף במקום בו הדבר מסכן חיי יהודים. ארה"ב
פועלת כאן, כמו בכל מקום בעולם, על-פי השאלה מה טוב לאמריקה.לדרכו היה מהלך! לכן
אמר רבנו שאין מה לדאוג – הערבים ילכו. אמריקה תביע כעס, לא נורא. היא גם כעסה
כשהפצצנו את הכור העיראקי. היא אפילו זעמה בפרשת פולארד. זה לא משנה. כל עוד יש
לארה"ב אינטרס לתמוך בישראל, היא תעשה זאת, כאשר את דאגתה ל"זכויות
האדם" היא תביע באופן שאין לו כל משמעות מדינית, כפי שהיא עושה במקומות רבים
בעולם. ברגע שלא יהיה לה אינטרס לתמוך בישראל – גם הממשלה השמאלנית ביותר לא תזכה
לתמיכה אמריקאית, וכך תמיד יהיה עם כל מדינה (אז, כמובן, תתחיל הסוגייה של בטחון
בה' והבדידות המדינית – ובתור יהודים מאמינים, איננו נבהלים ממנה – אך טרם הגענו
לשם!). רק רגשי הנחיתות הגלותיים הם שגורמים לנו לחשוב שכולם כל-כך מתענינים בנו,
ושעלינו לרצות אותם. לאמיתו של דבר – לדרכו היה מהלך! הבה נלך גם אנו לדרכנו,
ונבטח בבוראנו".
[4] במכתב גלוי (נדפס בשבועון 'עולם קטן' מספר 106, טז' בסיון התשס"ז)
שפרסם
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל בעיצומו של 'סיבוב
לחימה נוסף' ברצועת עזה כנגד ירי טילים על שדרות וסביבתה לרה״מ דאז, אהוד אולמרט,
כתב הרב: לכבוד ראש ממשלת ישראל, מר אהוד אולמרט הי״ו, ירושלים שלום וברכה!
ברצוני לברך את ממשלת ישראל ואת כל החיילים הלוחמים
בשליחותה כנגד אויבינו הקמים עלינו ויורים ללא הרף על עיר ואם בישראל, העיר שדרות
ועל הנגב.
דוד המלך אומר: ״ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם״. דבריו
הם הדרכה לכל מנהיגי ישראל שאין להשתמש במידת הרחמים כלפי אנשים היורים על אזרחים
שלווים מתוך בתי מגורים. אי אפשר שתושבי שדרות יהיו בסכנת חיים מתמדת, ואנחנו נמנע
מפגיעה במחבלים המסתתרים בין אזרחים. צריך לצאת לפעולה ממשית נגדם, אפילו אם יפגעו
אזרחים שביניהם. גם האזרחים שהם יורים מתוכם אינם נקיים מעוון.
כותב הרמב״ם בהלכות מלכים (ט) ״ומפני זה נתחייבו כל בעלי
שכם הריגה שהרי שכם גזל (את דינה) והם ראו וידעו ולא דנוהו״. לימדנו הרמב״ם כי
תושבים שמחפים על רוצחים אינם נקיים מעוון. גם הם שותפים לפשע המתמשך של ירי על
אזרחים[4]. אסור לנו לסכן את חייו אפילו של אזרח או חייל אחד בגלל חשש
מפגיעה באזרחים אלו התומכים בטרור.
בוודאי יבואו ימים שיבקשו עליהם ויבטיחו בשמם כל מיני
הבטחות. אסור לנו לסמוך על הבטחתם לסכן חיים של אדם אחד. אנשים אלו מפירים כל מה
שהם מבטיחים לאחיהם עצמם ובשרם. ובוודאי אינם חושבים לקיים את מה שהם מתחייבים לנו[4].
כבר אלפי שנים אנו אומרים בכל ליל סדר. ״שבכל דור ודור
עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם״. גם בדורנו אנו אומרים זאת על
אנשי החמאס, שהם אומרים שהעיר שדרות היא רק תחילת מעשיהם ותכליתם לשבור את רוחנו
וערינו, אחת אחרי השנייה.
החיילים הנלחמים היום בעזה צריכים לדעת שהם נלחמים להגנת
המדינה כולה. תושבי שדרות וסביבתה נמצאים בחזית ובשרות העם כולו. עלינו צריכים
לסייע להגנתם מתוך ידיעה זו. להתאמץ בעבורם כפל כפליים. להתפלל למענם יחד עם כל
תושבי המדינה מעומק ליבנו.
אנו מאמצים את ידיך וידי הממשלה כולה כדי שתוכלו להשלים את
המלאכה שהוטלה בימים אלו על כתפיכם. חיזקו ואמצו ויהיה ה' עמכם. אמן.
כיו"ב
נשאל הגאון הרב דב ליאור שליט"א: 'פסק ההלכה שעל הצבא לירות לעבר
מקורות הירי, גם במחיר פגיעה באוכלוסייה אזרחית, עורר תגובות רבות. מהו המקור
להלכה זאת? תשובה: אין מושג בהלכה היהודית של התחשבות בחפים מפשע תוך כדי לחימה.
אנו פועלים כהתגוננות ולכן אין כאן שום שאלה. ברור שאם תוך כדי לחימה צריך לעצור
את הירי של המחבלים, מותר לפגוע גם באזרחים אם אין ברירה אחרת. היסוד של הדברים
הוא המהר"ל ('בגור אריה' בראשית לד' יג' על יסוד דברי הרמב"ם בהלכות
מלכים - הוספה ש.ה) שלומד זאת מבני יעקב שמעון ולוי שעשו פעולת תגמול בשכם, והרגו
את כולם ללא יוצא מהכלל' (ראיון בשבועון 'ארץ ישראל שלנו' מס' 20, פורים תשס"ח).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!