יום ראשון, 22 בנובמבר 2015

פרשת וישלח - הנקודה הפנימית הטהורה והאישית

הנקודה הפנימית הטהורה והאישית


בראשית (לב,כה): ״וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ״.

מהו פירוש ״לבדו״? מדוע נשאר לבד?

רש״י מביא את דברי חז״ל: ״שכח פכים קטנים וחזר עליהם״.

אבל רבנו בחיי כותב: ״דרשו רבותינו ז״ל 'לכדו' קרי ביה, מלמד שחזר על פכים קטנים״, כלומר במקום לקרוא ״לבדו״ ״לכדו״.

מהו כד זה?

שפתי כהן (על התורה - מגורי הארי ז״ל): "אותו שמן שיצק יעקב על האבן אשר שם מראשותיו נתגלה לו אותו הפך וראה כל הניסים שנעשה בהם, וזהו השמן שנמשח בו כל הכלים של ביהמ"ק ובו נמשחו כל המלכים, וזה הי' הכד השמן של אליהו ז"ל, ואותו השמן נתגלה לבני חשמונאי (ומאותו שמן מעולם לא נחסר כלום), וכשראה יעקב שכל כך ניסים עתידים להיות בו סכן עצמו והביאו".

כלומר, בתוך הלילה, המלחמה הקשה עם שרו של עשו - מופיע כד שמן עם ניסים גדולים, ועליו מוכן יעקב להסתכן. שיאיר האור בתוך החושך...

גם בחג המתקרב ובא אלינו מופיע אותו כד קטן - כדברי הגמרא (שבת כא:): ״בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול״.

הרב קוק (עין איה שבת) והרב חרל״פ (מי מרום חנוכה ופורים) כותבים: גם כאשר יד היוונים גברה ומצליחה לטמא ״את כל השמנים שבהיכל ״ בכל זאת הפך של שמן - הוא הנשמה הטהורה - המונחת בחותמו של כהן גדול של העולם (הקב"ה) - בפך זה אין אפשרות נגיעה, שליטה וטומאה. הנשמה, לעולם נשארת טהורה והיא המאירה את מקדשו הפרטי והלאומי של האדם והעם!

גם בעם ישראל יש את הנקודה הסגולית שלעולם לא תדעך! בזכותה ניגאל גם ללא שנהיה ראויים!

בעל החידושי הרי"ם (האדמו"ר הראשון מגור): מה שאמר השם יתברך לאברהם אבינו (בראשית טו,א) "אנכי מגן לך", שיש נקודה בלב כל איש מישראל ('אנכי') שהשי"ת הוא מגן שלא יאבד אותה, ומזה, אף על פי שחטא – ישראל הוא.

נכדו השפת אמת: על זה נאמר "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה", על אותה נקודה פנימית שנמצאת בלב כל אחד מישראל!

אני שליח חב"ד בתאילנד, בשנה הראשונה לשליחותי הייתי יוצא לרחוב הקאוסן המפורסם בבנגקוק ומחפש אנשים שיבואו להשלים מניין. 
יום אחד בעודי עומד ברחוב אני רואה מרחוק בחור גדול מתקרב לעברי עם שער ארוך, קעקועים ועגילים, ראיתי שהוא ישראלי אבל הייתי בטוח שזה לא הטיפוס שיבוא להשלים מניין... הסתובבתי כדי לא להיתקל במבט שלו...
אחרי דקה אני מקבל טפיחה על הכתף והבחור אומר לי: "חבדניק, אתה צריך מניין?" עניתי לו בנבוכות "כן" והוא מיד התחיל להסתובב ותוך כמה דקות חזר עם עוד 20 ישראלים, צעדנו כולנו ביחד לבית חב"ד והתפללנו מנחה.
אחרי התפילה הבחור ניגש אלי ואומר: "אתה חדש פה, אני אלמד אותך איך מחפשים מניין... תפנה לכל מי שאתה רואה בלי להסתכל איך הוא נראה חיצונית, כאן כולם יבואו בשמחה להשלים מניין...".
אחרי כמה שנים פגשתי אותו כשטייל שוב בתאילנד, אמרתי לו "אתה אחד המורים הטובים שהיו לי...!".

את הנקודה הפנימית הטהורה הזאת שלך – אתה צריך לדאוג להוציא לפועל!

הרב קוק (קובץ ז קפט): "אני צריך לדבר הרבה אודות עצמי. עניני עצמיותי מכרחים להתברר לי הרבה מאד. בהבנתי את עצמי אבין את הכל, את העולם ואת החיים, עד הגעת הבינה למקור החיים".

גמרא (חולין צא:) שהמלאכים שעלו וירדו בסולם, הסתכלו בדמות דיוקנו של יעקב אבינו כפי שהייתה למעלה בשמים, ואז ירדו והסתכלו ביעקב שישן בארץ, ולא האמינו למראה עיניהם - הם ראו פנים זהות בשני המקומות.

יעקב שבארץ נראה בדיוק כמו יעקב כפי שהוא טהור ושלם, בשמים. הפנים של יעקב תמיד זהות.

איך יעקב אבינו מגיע למצב שהפְנׅים (הפנימיות) אותו דבר כמו הפָנים (הפרצוף)?

בראשית (לב,כה): "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" - יעקב אבינו נשאר לבד. מתך השבעים פנים שהתורה מתבארת בהם הוא רצה בכל מאודו לעבוד את ה׳ בדרך המיוחדת שלו, כאילו רק ה׳ והוא קיימים בעולם.

כל אדם צריך למצוא את הנקודה הפנימית שלו - איך הוא אמור להיראות כשהוא קרוב לה׳. איך אני נראה למעלה בשמים?

חובת התלמידים (עמוד לה'): "... על כל אחד מכם החוב מוטל לגלות מקרבו את נשמת ישראל ולעשות את עצמו לעמוד, אשר בית ישראל ישען עליו, אין בכם אף אחד אשר יוכל לפטור את עצמו מהאחריות הזאת"[1].

"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" – הדבר האחרון שעשיו (היצה"ר) רוצה שתעשה זה למצוא את הנקודה הפנימית שלך – כי אז אין לו סיכוי!

איך נדע אם אנחנו בקשר עם "פח השמן הטהור" שבתוכנו?

הסימן יהיה תחושת חיות משמחת. המגע עם המקום הפנימי הזה יעורר בנו חיות, שמחה ואמונה.

הרב קוק (מגד ירחים לחודש חשוון): "כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"!

לכן אם איבדנו את החשק לקום בבוקר, את הברק בעיניים, את שמחת החיים הטבעית הקיימת בנו - ייתכן מאוד כי טעינו בדרך ואנחנו כבר לא בקשר עם הנקודה הפנימית הטהורה שבתוכנו...

סח בעל חידושי הרי"ם לנכדו: "כשאדם נעשה למנהיג מן הצורך שיהיו מוכנים כל הדברים, בית מדרש וחדרים שולחנות וספסלים, ואחד נעשה גבאי ואחד נעשה משמש וכיוצא בזה, ומה אתה סבור עושה השטן באותה השעה, יושב במנוחה? לא ולא! הוא מתגנב וחוטף את הנקודה הפנימית, ומשאיר את כל השאר על מקומו. והגלגל ממשיך להתגלגל, ורק הנקודה הפנימית חסרה".

איך מוציאים את זה לפועל?

הרב קוק (אורות הקודש, ג' עמ' קמ'): "האני הפנימי אינו מתגלה לאדם, רק לפי מדת הטהרה והקדושה שלו, לפי המידה שבה הנשמה מאירה באדם".

כל הוספה של טהרה וקדושה מוסיפה התגלות של פנימיות הנשמה!

בנוסף, חובה עלינו למצוא שעת שקט שבה הפלאפון מכובה, ולעשות חשבון נפש, לא של הלקאה עצמית, אלא של התבוננות, הודאה, תפילה, דיבור, הכרת הטוב. זה מאפשר לדברים לצוף ולהתגלות.

כמו שכתב הרמח"ל שבלי זה אי אפשר (מסילת ישרים פ"ג): "מה היא העצה שהם[2] נותנים לנו? בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה.
כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד,כו) פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג,מ) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ".





[1] אורות הקודש: כל מה שהאדם הוא יותר גדול, צריך הוא יותר לחפש את עצמו, יותר מסתתרת היא מהכרתו נשמתו העמוקה, עד שהוא צריך להרבות בהתבודדות, בהתעלות הרעיון, בהתעמקות המחשבה, בהשתחררות הדעה, עד שסוף כל סוף תתגלה אליו נשמתו, על ידי הזרחת קצת מזיוי אוריה.
ואז ימצא את אשרו, יתעלה מכל ההשפלות, ויתרומם על כל מעשים, בזה שישתוה ויתאחד עם כל המעשים, ובזה שישתפל עד לכדי הנמכת הרוח היותר קיצונה, עד לכדי ביטול הצורה הדמיונית הפרטית, ואנכי תולעת ולא איש, עד לכדי ביטול היש בעומק עצמו, ואנחנו מה. אז יכיר את כל זיק של אמת, את כל ברק של יושר, המשוטט בכל מקום שהוא.
והכל יקבץ אליו, בלא שום שנאה קנאה ותחרות, ואור השלום ועז הגבורה עליו יופיע, הוד הרחמים, ופאר האהבה עליו יזרח, וחשק המפעל והעבודה, שקיקת היצירה וההתעודדות, תשוקת הדממה והרון הפנימי, יחדו יתאגדו ברוחו, והיה קודש".

[2] שם: "למה זה דומה? לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין".

אין תגובות:

פרסום תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

רשומות פופולריות מהחודש האחרון: