"תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק"
הרב ניסים פרץ זצוק"ל: היום ערב ראש חודש כסלו, מסיימים
את המר‑חשון. מתחילים להכין את
הכיס והלב, את המוח והלב, את הכלים הרוחניים לקבל את האור הגדול של הקב"ה, אור
הניסים והנפלאות של חנוכה, חנו בכ"ה בכסלו.
בנוסף, ידוע שהחודש הזה יש בו גם
סגולה של פשוטו כמשמעו, גם כיס – ממון, וגם לב, גם רוחניות וגם גשמיות יש שם. עד
חנוכה, עד "זאת חנוכת", יש אפשרות עוד לתקן ולהכין את עצמנו להיות כלים,
כיס ולב, לאור העצום והגדול והקדוש שהקב"ה משפיע בבריאה.
נאמר דברי התעוררות כי היום ערב
ר"ח, יום של פשפוש במעשים. יום שותיקין נוהגים בו ללמוד כל הלילה תיקון כרת,
ונוהגים להתענות בו למחרת תענית ותיקין.
ערב ר"ח נוהגים להרבות בו
בצדקה גדולה, קול צום ממון. "בְּזֹאת[1] יָבֹא אַהֲרֹן אֶל
הַקֹּדֶשׁ"[2]. קול זה התורה והתפילה, והצום כמשמעו זו התענית שהיא במקום
הקורבן, במקום העבודה. שקורבן, כשאדם מקריב בהמה מול בהמה, מכפר על שוגג בלבד. אבל
כאן כשאדם מקריב חלבו ודמו בתענית אז זוכה שהקורבן יהיה מכפר גם על המזיד בזכות
התשובה של התענית. וממון הצדקה, בוודאי ובוודאי צדקה תציל מן המוות כל שכן מדברים
פחות מן המוות, הצדקה מגינה ומצילה. לכן שלושתם עולים אותו מספר, קול צום ממון – כל
אחד עולה מאה שלושים ושש. להגיד לך שעל שלושה עמודים העולם עומד. על התורה זה קול,
על העבודה שהיום[3] זה התפילה והצום, הקורבן. ועל גמילות חסדים זו הצדקה.
הנכון הוא שאדם ישב לילה ויום,
שהוא העת והזמן שלנו בני ישראל, לאשתתפא בדוחקא דשכינתא, לתומכה ולסומכה בעמודים
האלה. כי עכשיו השכינה רומזת ללבנה, והלבנה נעלמת. משל לאמא שהולכת בחושך, וקוראת
לבנים שיאירו לה את הדרך.
אנחנו בניה של רחל אימנו,
והקב"ה מצפה מאיתנו לעזוב את כל העיסוקים ולהתעסק בערב ר"ח אך ורק בתורה
ובתפילה ובפשפוש המעשים. ועל ידי שאדם עושה תשובה כראוי בערב ר"ח, אז כשבא
ר"ח – זמן כפרה לכל תולדותם[4]. למה זה דומה? לאדם שחרש חריש עמוק את הקרקע
ואחר כך ירד גשם, אז הגשם יש לו מקום להכנס ולשקוע באדמה, ולתת לה כוח להוציא
פירות טובים. כך בערב ר"ח, אם אדם מכין את ליבו וחורש את ליבו בתשובה ומעשים
טובים, אז כשבא ר"ח הוא מתחדש, "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר
נְעוּרָיְכִי"[5]. עיקר הענין של ר"ח זה ערב ר"ח. עיקר הענינים של
המצווה זה ההכנה למצווה. לכן, ראשי חודשים לעמך נתת – זמן כפרה לכל תולדותם.
נאמר כמה דברים מענייני פרשה
השבוע, שיש בהם הרבה התעוררות.
הפסוק הראשון של פרשת 'תולדות'
מתחיל בגדולתו של יצחק. התורה כותבת "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן
אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק"[6]. גמרנו את כל מה שעשה אברהם
אבינו, כל המעשים הגדולים שעשה. עכשיו רוצים לדבר על תולדות יצחק.
מעניין שהפסוק אומר ואלה תולדות
יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק. כל המפרשים כבר הרגישו בכפילות של הדברים.
הרי משמעות תולדות יצחק בן אברהם, זו אותה המשמעות של אברהם הוליד את יצחק. בפסוק
אחד נכפל אותו הרעיון.
לא נלאה את השומעים בפרושים
רבים. נתחיל בפירוש רש"י. רש"י אומר, "ע"י שכתב הכתוב יצחק בן
אברהם, הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק. לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך
נתעברה שרה. שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו".
כשלקח אבימלך את שרה, השם עצר את
כל הנקבים של בית אבימלך. לא רק של הלידה, אלא גם קטנים וגדולים, הכל נעצר. אמר
השם לאבימלך "וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא,
וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, וֶחְיֵה"[7]. אברהם התפלל בעד אבימלך, ואז כתבה
התורה מיד "וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה"[8]. אז מה היו ליצני הדור אומרים?
שהרי כמה וכמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה, אז מאיפה היא התעברה? מאבימלך
התעברה. כך אמרו ליצני הדור.
אומר רש"י, "מה עשה
הקב"ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את
יצחק", מי שראה את אברהם אמר יצחק, מי שראה את יצחק אמר אברהם, היו טועים
ביניהם. ממשיך רש"י "וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם
הוליד את יצחק".
רש"י נוקט בלשון נקיה
"ליצני הדור", איך אפשר לקרוא לדבר כזה ליצני הדור? הרי הם רשעי הדור!
פושעי הדור! חושדים בשרה הצדיקה ואברהם אבינו שמאבימלך נתעברה? הרי השם עצר את כל
בית אבימלך, הפך לו את כל הבית כדי שלא יוכל לנגוע בה אפילו. אז איך אפשר לחשוב
אפילו על כזה דבר?
אלא הם לא חשדו לעולם, חס ושלום,
שמאבימלך נתעברה שרה. אלא התכוונו כעין מה שאמרו "כל המבקש רחמים על חברו
והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה"[9] לכן קרא להם רש"י ליצני הדור.
למה כל המתפלל על חברו וצריך
לאותו דבר, נענה תחילה? כשאני מתפלל לקב"ה יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי
אבותינו שתשלח רפואה שלמה לפלוני בן פלונית, אל נא רפא נא לו. אז אם העת היא עת
רצון, ושפע של רפואה יורד לאותו האיש שהתפללתי עליו, השפע הזה דרך איפה יורד? יורד
דרך זה שהתפלל. השפע קודם יורד אליו וממנו הולך אל מי שהוא התפלל עליו, לכן הוא נענה
תחילה. כל המתפלל על חברו נענה תחילה.
וזה מה שאמרו ליצני הדור – לא
היה זכות לאברהם אבינו שיהיה לו בן. רק על ידי שהתפלל על אבימלך, מהתפילות שהתפלל
על אבימלך ילדו כל בית אבימלך, והתרפאו כל בית אבימלך ממה שהשם עצר את רחמם,
מהתפילה הזו נענה תחילה והתעברה שרה. זה כל הליצנות. למה זה ליצנות? השם אמר
לאבימלך על אברהם "כִּי נָבִיא הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ". הזכות
היא לא של אבימלך, הזכות האמיתית של אבימלך נמצאת אצל אברהם אבינו, הוא בעל
התפילה, הוא הקשר להקב"ה. אלא שהקב"ה החליט על העיתוי והזמן הראוי מתי
שתלד שרה. כמו שכתוב שהקב"ה עשה את אבותינו הקדושים, ובפרט את האמהות,
אילוניות, עקרות, מכיון שהוא מתאווה לתפילתם של צדיקים[10]. הוא חיכה עד שתעלה
לפניו לרצון.
שמעתי פרוש נפלא שתלויים בו
שני יסודות גדולים של כל היהדות. שמעתי את זה ממורי ורבי, צדיקו של עולם, זכר צדיק
וקדוש לברכה, רבי משה מרדכי בידרמן, האדמו"ר מלעלוב. שאמר את זה בשם מייסד
השושלת של לעלוב רבי דוד הראשון, רבי דוד מלעלוב, שהיה ממש מהחבורה הקרובה של
הבעש"ט.
הוא אמר ככה: "אלה תולדות
יצחק בן אברהם". אם אתה רואה, אם אתה שם לב, איזה עולה תמימה, איזה
"תולדות יצחק". הרי יצחק אבינו הצטווה על ידי הקב"ה שלא לצאת
לחו"ל, "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ[11].
אתה לא כמו אברהם ולא כמו יעקב שיוצאים לחו"ל. אתה זכית לעקידה, אל תצא
מהארץ. כלומר, הוא יצחק בינתיים[12]. יצחק הוא עיקר התכלית של הבריאה. תכלית
הבריאה זה מידת הגבורה, ויצחק זכה בשלמות במידת הגבורה. כלומר, לחיות על פי דין
גמור אצל הקב"ה. מסר את הכל לקב"ה. יצחק אבינו הגיע למדרגה כזו שאחרי
העקדה הוא כבר לא יכול היה לחיות בעולם הזה. הלך שלוש שנים לאשפוז בגן עדן עד
שאפשר היה לו לחזור לעולם להמשיך את התפקיד[13]. וגם כשחזר לעולם במעמד כזה, הוא
לא היה בעולם הזה, הוא היה רוחני לגמרי.
אז אם אתה רואה איך הגיע אדם
כזה, שבן שלושים ושבע שנה כופף את כל קומתו לאביו הזקן שהיה בן מאה שלושים ושבע
שנה, ולא שמע מהשם כלום. אמר אבא נביא, ואם אבא אומר – זה השם אומר. ועשה את הכל
בשביל הקב"ה. תדע לך, אם אתה רואה כזה איש, כזו תולדה, "אלה תולדות
יצחק". תדע לך, תדע לך, שזה בגלל שהוא "בן אברהם".
זה היסוד של קדושת הבית היהודי.
מתי מתחיל החינוך אצל הבנים? לא אחרי שהם נולדים, אלא לפני ההולדה.
אם אדם מחנך את עצמו, האיש ואשה,
והם יודעים לעשות מעצורים, ויודעים להתגבר ולכבוש את תאוותם, ולכוון לשם שמים כדי
להוריד נשמה קדושה לעולם, אז הם מורידים נפש קדושה מוכנה לעבודת השם. וזהו
"אלה תולדות יצחק". תולדות כאלה זה לא הוא[14], זה אברהם אבינו ושרה
אמנו הקדושים האלה. איך שהם התקדשו עם כל העבודה הגדולה שלהם. אברהם מגייר את
האנשים ושרה מגיירת את הנשים, עלו והתעלו במעלות כאלה רמות. והקב"ה חיכה
וחיכה עוד ועוד ועוד, רק כאשר היה אברהם בן תשעים ותשע שנה, אז הוא הוליד את
יצחק[15]. כדי להוליד אותו בכל התשעים ותשע, בכל המאה ספירות, שיהיו כלולים ביצחק.
כלומר, יצחק אבינו כבר נולד במקום גבוה, יצחק אבינו נולד למעלה.
כמו שמספרים על ה"שפת
אמת". אביו נפטר בקיצור ימים, והוא גדל אצל סבו בעל
ה"חידושי הרי"ם". גם ה"חידושי הרי"ם" כבר היה זקן
ונפטר, והוא נשאר ינוקא. אבל הסבא גידל אותו וחינך אותו, והעמיד לו גדולי תלמידי
החכמים שילמדו אותו כל הזמן, ויכשירו אותו להיות ממשיך השושלת של גור,
האדמו"ר מגור.
כשהגיע זמנו, בערך בגיל עשרים
ומשהו, ישבו כל אלה שראו אותו ולימדו אותו שהוא כלי מוכשר ומיוחד, ישבו והחליטו
שהגיע הזמן להכתיר אותו לאדמו"ר. ואז הלכו והחתימו את כל האנשים הזקנים שהיו
חסידים של ה"חידושי הרי"ם". כשהגיעו לאיזה זקן שהיה תלמיד חכם הכי
גדול בחבורה, והמבוגר ביותר, אמר להם תגידו לי, מה אתם חושבים שזה צחוק? אני אקח
בחור בן עשרים ומשהו ואני אשים אותו עלי ומה שיגיד לי אני אשמע? איך אני אקבל אותו
ואני לא אשמע בקולו? איך אפשר? אני בן קרוב למאה שנה. אני לא מבין אתכם, מה אתם
רוצים? אמרו לו, אתה יודע מה, אל תחתום. רק נבקש ממך בקשה, תיפגש איתו. תבחן אותו
בכל חלקי התורה, במה שאתה רוצה, ואתה תגיד לנו אם הוא ראוי להיות רבה או לא. אנחנו
סומכים עליך.
קבעו פגישה מיד אחרי התפילה של
הנץ החמה. ואותו זקן תלמיד חכם ישב עם ה"שפת אמת" והתחיל ללמוד איתו
מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות דקראי, תלמוד בבלי, ירושלמי, טו"ר
בית יוסף, זוהר, זוהר חדש, עץ חיים, ספרי חסידות, כל הספרים שבספריה עולים
ויורדים, כל השולחן מלא. והיה מתווכח איתו ושואל אותו, צולב בו ימין ושמאל. כבר
הגיע עוד מעט מנחה. עוד מעט שקיעה. מהבוקר לא שמו לב, לא אכילה לא שתיה.
אמר לו, שאלתי אותך הרבה שאלות,
יש לי עוד שאלה אחת לפני שאני אקבל אותך לרבה ואז אני לא יכול יותר לשאול שאלות,
רק לקבל הוראות. אמר לו, שאלת אותי כל כך הרבה שאלות, תשאל את השאלה.
אמר לו, תגיד לי בבקשה, אני בן
קרוב למאה שנה. מיום עמדי על דעתי, מעיד אני עלי שמים וארץ, אני מטפס ועולה, מטפס
ועולה יום יום בתורה, בעבודת השם, והגעתי למה שהגעתי. אתה כולך בן עשרים ומשהו
שנה, איך הגעת לכל זה? מאיפה? איך הגעת לדרגות כאלה?
אמר לו, אספר לך סיפור: יש איזה
הר בהרי ההימלאיה שכולם נוסעים לטפס עליו, עושים טיפוס להרים. לפעמים מגיעים לשליש
הדרך ונופלים, מגיעים לחצי ונופלים וזה לוקח שנה. לוקחים כמה מנות אוכל. ולוקחים
איתם יתדות וחבלים ועולים עולים ועולים. ואחד הגיע למעלה אחרי שנה של טיפוס. הגיע
בכוחות לא לו. כשהגיע למעלה כבר התעלף, נח.
אחרי שגמר לנוח קם וחיפש משהו
לאכול, וראה שיש עצים יפים והוא מטייל ומחפש. ומה הוא רואה? רואה בין העצים ילד
קטן, ילד צעיר מסתובב לו ורץ. הוא התפלא ואמר לו, ילד, בחור, תגיד לי, יש איזה דרך
אחרת שאפשר לעלות לפה? איך עלית? אני כמעט באפיסת כוחות, ולקח לי שנה להגיע לכאן.
איך אתה פה?
הילד התחיל לצחוק ואמר לו, אני
לא טיפסתי לפה, אני נולדתי פה. ככה אמר ה"שפת אמת", ואז הת"ח הזקן
הרים ידיים. ה"שפת אמת" נולד להורים קדושים, אז הוא כבר נולד במקום
גבוה, ומשם עלה מעלה מעלה והגיע למקום יותר גבוה.
"אלה
תולדות יצחק בן אברהם". קדושת הזיווג, קדושת ההורים, קדושת המעשים הטובים.
קדושת המצווה להוריד את הנשמה לעולם – זה אחד היסודות הגדולים. במקום לרדוף אחרי
הבנים אחרי שנולדו – הם ירדפו אחריך. בא אבא, תלמד איתי. אתה לא צריך להעיר אותם,
לא צריך להגיד להם, הם כבר נולדו ככה.
כמו המעשה בזוגא דרבנן[16] שאספו
כסף לפדיון שבויים, ונכנסו למקום של חתונה שהיו בה הרבה אנשים, ולא הספיק להם מה
שאספו בקרב האנשים אז נכנסו לאסוף כסף גם בעזרת נשים. באו שני חברים שלהם וצעקו
עליהם, אמרו להם, מה זה? אתם לא יראים מיצר הרע? נשים מקושטות עכשיו, ואתם נכנסים
לאסוף כסף? ענו להם אנחנו בני קדושים, אנחנו נולדנו בקדושה, ואנחנו יודעים לשמור
את העיניים ולא להכשל. זה היסוד הראשון.
היסוד השני, "אברהם
הוליד את יצחק". אַי אַי אַי. הרבה מלאלוב זכר צדיק
לברכה ככה היה אומר, הרי יצחק נולד נניח בדרגה מסוימת, דרגה גבוהה מאוד. מה הדרגה
שבה נולד? זו הדרגה שהיה בה אברהם כשהוליד אותו. אברהם לא יכול להוליד דרגה יותר
גבוהה ממנו. מהדרגה שהוא הגיע אליה, הוא הוליד את יצחק. אבל אברהם אבינו לא ישב
בחיבוק ידיים. גם אחרי שנולד יצחק היה אברהם עולה ועולה ועולה. היה כואב לאברהם
אבינו, כל דרגה שהיה עולה – היה אומר מה עם הבן שלי, יחסר לו הדרגה הזו? ואז הוא
היה יושב איתו והיה מוליד בו את הדרגה החדשה – "אברהם הוליד את יצחק".
היה מוליד בו, היה נותן לו, היה מעביר לו גם את הדרגה החדשה אליה הגיע.
זה היסוד של היהדות, החינוך. כל
דבר שאתה יודע, כל הלכה שאתה יודע, כל עבודת השם, כל דבר חדש – תבוא ותספר לבן. אל
תגיד שהוא קטן, אלא תספר לאשה, תספר לבני הבית ותספר לאנשים שאתה רואה. תוליד בהם,
אל תשאיר את הדברים לעצמך. חינוך, אל תרפה מהחינוך. אל תגיד נו מה כבר אפשר לעשות,
ככה הוא נולד, מה אני יכול לעשות. לא, אם לא זכית ב"תולדות יצחק בן
אברהם", אז תשתמש גם ב"אברהם הוליד את יצחק", לאחוז מזה ומזה –
"טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה, וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ"[17].
ענין החינוך בישראל הוא היסוד של
היסודות. החינוך זה הדוגמה האישית וזה האמירה בצורה שהשני רואה שרוצים את טובתו.
לא באים לבקר אותו, רוצים לתת לו, רוצים להעניק לו משהו. לא ביקורת. לא דחיה. ימין
מקרבת ועוד ימין מקרבת. שהוא ירגיש שזה אהבה וזה רצון להביא אותו למשהו, ליותר
שלמות. אז היסוד הזה נמצא ב"אברהם הוליד את יצחק". כל דרגה שאברהם אבינו
עלה בה היה מוליד אותה ביצחק.
השם ברחמיו ירחם על עמו,
ויחמול על ארצו, וישלחו לנו גואל צדק במהרה, משיח בן יוסף משיח בן דוד, בנין בית
המקדש במהרה בימינו אמן.
[1] זאת" גימטריה
"קול צום ממון.
[2] ויקרא (טז,ג).
[3] שאין בית המקדש קיים.
[4] מוסף ר"ח.
[5] תהלים (קג,ה).
[6] בראשית (כה,יט).
[7] בראשית (כ,ז).
[8] בראשית (כא,א).
[9] בבא קמא (צב.).
[10] יבמות (סד.).
[11] בראשית (כו,ג).
[12] "אברהם בראש יעקב
מנגד יצחק בינתיים.
[13] מדרש הגדול כב,יט).
[14] יצחק.
[15] כלומר שרה התעברה מאברהם
כשהיה בן תשעים ותשע.
[16] זוה"ק (וירא קיא.).
[17] קהלת (ז,יח).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!