"בְּקַבְּצִי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן-הָעַמִּים"
שמות (ו,ו-ח): "לָכֵן
אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת
מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם
בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי
לְעָם... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ...".
הרב כהנא: למה אחרי שה'
אומר שהוא יוציא אותנו מתחת "סִבְלֹת מִצְרַיִם", הוא מוסיף "וְהִצַּלְתִּי
אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם"?
בגלות נשקפות
ליהודי שתי סכנות: סכנה פיסית, ועוד יותר גרוע - סכנת התבוללות.
ברור שמהסכנה
הפיסית היהודי ישמח לצאת, לכן ה' אומר: "והוצאתי" אתכם מהסבלות - מהעבודה
הפיסית, ואתם תרצו לצאת.
אבל היהודים לא
רוצים לצאת מגלות שאין שם סכנה פיסית, הם רוצים להתבולל.
לכן חייב
הקב"ה "להציל" אותם מעבודתם! העבודה שהם בעצמם תפסו בחיקוי
מהגוים!
ואין ספק שהיהודי
לא רוצה להינצל, והקב"ה חייב לגאול אותו מעבדות התרבות והרוח של הגוי
ע"י זרוע נטויה ושפטים גדולים (כלומר עונש ואנטישמיות ושואות ושנאת הגוי).
כמו שכתוב ביחזקאל
(כ,לב-לד): "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם
אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם... חַי אָנִי נְאֻם ה' אלקים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה
וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם: וְהוֹצֵאתִי
אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים... בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה
שְׁפוּכָה".
הפטרה (יחזקאל כח,כה):
"כֹּה-אָמַר אֲדֹנָ-י ה' בְּקַבְּצִי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן-הָעַמִּים
אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ
עַל-אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב".
אחד הדברים הכי
קשים כיום ליהודי חו"ל זה לעשות עליה! וזה מאוד מובן...
אבל זה מה שה'
רוצה מהם כרגע!
זה מה שהנבואות
וחז"ל צועקים בלי סוף!
הגמרא תולה את הכישלון
של בית שני בחוסר עליה של בני הגולה לארץ ישראל!
הגמרא (יומא ט:) מביאה
מעשה בריש לקיש ששחה בירדן ובא רבה בר בר חנא לתת לו יד. "א"ל אלהא
סנינא לכו דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם
עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו עכשיו
שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו".
והסביר רש"י:
"שעל ידי זה שלא עלו בני בבל בימי עזרא, מנעו שכינה מלבוא מלשוב לשרות בבית
שני. ורק קצת חזון שכינה היה, וכולו לא היה".
רבה בר בר חנה חי
מאות שנים אחרי ימי עזרא הסופר, אעפ"כ היה קפידא משמים על אלו שלא עלו והפסידו
לעם ישראל את השראת השכינה הגדולה שהייתה יכולה להיות בו. שכל עולה ומתיישב מביא
אתו עוד כוח רוחני גדול לעצמו ולכלל האומה.
לפי הגמרא אם
הייתה עליה שלמה של עם ישראל לארץ היתה כנראה חוזרת גם שכינה וגם העצמאות לישראל
(לפי הרמב"ם במו"נ ח"ב פרק ל"ז השראת שכינה תלויה בעצמאות
ישראל). כיון שלא עלו לא זכו לא לעצמאות ולא לשכינה!
פירוש המכבי (שיר השירים ה,ג):
"פשטתי את כֻּתָּנתי, איכָכָה אלבָּשֶׁנָה; רחצתי את רגלַי — איככה
אֲטַנְפֵם. פירש אבן עזרא: "שנתעצלו ישראל לעלות ולבנות הבית".
וכן כתב מצודת דוד: "הנה נתעצלתי לעלות לירושלים, לפי שכבר נתיישבתי
בבבל, והיתה הארץ ההיא ערֵבה עלי, ולא רציתי לטרוח בטלטול הדרך". ואז, מאחר
שרוב העם נשאר בבבל, אע"פ שבנו את בית המקדש, מ"מ סירובו של רוב העם
לעלות ארצה גרם לאי_החזרת השכינה, ולנעילת הדלת בפני הגאולה. וזאת כוונת הפסוק: (ה,ה)
קמתי אני לפתֹּח לדודי... ואצְבְּעֹתי מור עֹבֵר על כפות המנעול. ופירש אבן
עזרא: "והנה השכינה לא נכנסה עמהם".
מה קרה למי שלא
עלה:
אם הבנים שמחה (דף מ'): "עיין
רש״י קידושין (סט:), דבימי עזרא אלו שישבו בשלוה בגולה לא הלכו עמו, רק העניים
והמדוכאים עלו עמו.
עיין בסדר הדורות
(ח"א, ערך ה"א שנת ש"פ) שהביא בשם רבנו הסמ׳׳ע, שראה בספר ״מעשה נסים,
לרבנו אליעזר מגרמיזא בעל ״הרוקח, דעזרא שלח אגרות לכל ערי הגולה שיעלו אתו לארץ
ישראל, ובא מכתב כזה גם למדינת אשכנז לעיר ווארמס שדרו שם ישראל, והשיבו: שבו
אתם בירושלים הגדולה ואנחנו נדור פה בירושלים הקטנה כי היו חשובים מאד בעיני השרים
והערלים, והיו עשירים גדולים וישבו שם בשלום ושלוה. והביא שם בשם הסמ״ע, שעל
כן שכיחים גזירות גדולות וקשות בארץ אשכנז ובקהילת ווירמיזא יותר משאר הקהילות.
כי בחורבן בית ראשון באו ונתיישבו שם. ואחר כלות ע' שנה כתב אליהם עזרא שיבואו ג״כ
לשם ולא עלו, עיי״ש.
ובאמת, אנו רואים
מקורות ימי עמינו, שכל הצרות והגזירות יצאו מארץ אשכנז כמו שהוא בימינו (השואה),
והכל בא מהחטא שלא רצו לעלות עם עזרא שקרא אותם לעלות אתו, מתור שהיו יושבים בגולה
בשלום ושלוה, וכדברי רש״י הנ״ל.
וכן היה תמיד,
מתוך שלות ישראל בארצות הגולה לא רצו לשמוע מעלית ארץ ישראל. אך כעת בימינו, שמעצה
העמוקה של גדול העצה ונורא עלילות, עלת כל העילות וסבת כל הסיבות, סיבב שכל
שכינינו הגויים יהיו רודפים אותנו בגזרות קשות שא״א להשאר עוד פה ביניהם, עד שכל
אחד מישראל היה מאושר ומוצלח אם היה יכול לשוב לארצנו הקדושה, ובעת הזאת באהבה
ובחיבה ישמע לקול קריאת העליה לעלות לארץ ישראל.
ונראה דזה הפירוש
במדרש שיר השירים (שיר השירים רבה א,ד,ד) בפסוק ״משכני אחריו נרוצה״ (שיר השירים
א,ד), ואמרו ע״ז חז״ל במדרש: ״ממה שגרית בי שכני הרעים — אחריך נרוצה״.
רצונם לומר, שזה כמה שנים שחיינו בטובה ובחיבה עם שכינינו הגרים, ובפתאם נהפכו לנו
לאויבים ולשכנים רעים אשר רודפים אותנו. ואין זה רק שנתגרו עלי מאיזה צד, אלא כל
זה נעשה ונסבב מעצה העמוקה מה' יתברך, כדי שאחריך נרוצה לעלות לארץ ישראל, שארץ
ישראל הוא תיכף אחר הי״ת, כמבואר בספר הקדוש ״צרור המור״ למרן חותנו זקינו של
רבנו ה״בית יוסף״ (בסדר מסעי). וזהו שאמר במדרש: ממה שגרית בי שכיני אני מבין
שאחריך נרוצה, רצונו לומר — לארץ ישראל שהוא אחריך. והבן הדברים כי המה אמת לאמיתה
של תורה".
אסור להתעכב
בעניין העלייה:
הריב"ש (קא) נשאל האם
מותר לעלות בערב שבת על ספינה שידוע כי תשוט גם בשבת, כך שהנוסע יחלל שבת בעל
כורחו. או שמוטב לחכות יומיים ויעלה לארץ ישראל ביום ראשון?
ענה הריב"ש
כי לא מתעכבים. זו מצווה לעלות לארץ ישראל. כך ציוו חכמים: "לעולם ידור אדם
בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה
ישראל, שכל הדר בארץ ישראל – דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ – דומה כמי
שאין לו אלוה, שנאמר: 'לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים'" (כתובות קי:).
כן אמרו: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל – מובטח לו שהוא בן העולם הבא (כתובות קיא.).
הרי זה דבר מצווה, לא יחכה ליום ראשון ויפליג גם בערב שבת (שבת יט.).
בספרי מובא
סיפור שבא ללמד שישיבה בארץ ישראל חשובה אפילו יותר מלימוד תורה:
"מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי
יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה, והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם
וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה (דברים יא,לא) 'וירשתם אותה
וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים'. אמרו ישיבת ארץ ישראל
שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל" (ספרי דברים ראה
פיסקא פ,כט).
ביטחון:
בא"י הכי
בטוח מפני סכנות שונות. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, בצרפת נרצחים כל שנה 15 מתוך 100,000 אזרחים, בארה"ב – 25 ובישראל – 8 (רוב הנפגעים בישראל הם
מערבים וממסתננים שאין כאן מקומם). פה הכי בטוח!
אבל אפילו אם פה
היה הכי מסוכן כותב הרב קוק: "הצרות בארץ ישראל הן חבלי לידה, הצרות
בחו"ל הן חבלי גסיסה"!!!
מה אנחנו יושבי
ארץ ישראל יכולים להתחזק בענין זה?
א. לזרז את
מכרינו וקרובינו שבחוץ לארץ שיעלו ברחמים עכשיו לארץ ישראל ויפה שעה אחת קודם.
ב. לעורר בליבנו
את חיבת ארץ ישראל, ליישב אותה, לטייל דווקא בה, ולא למסור ח"ו אף שעל
מאדמותיה, ובזה יתעוררו ממילא גם נשמות ישראל הדרות בחו"ל כי נשמה אחת לנו.
ג. בדברי האר״י הקדוש (שער הכוונות דרושי
פסח דרוש א. שער הפסוקים פרשת שמות) אנחנו רואים שיש לכל אחד עבודה של העלאת
הניצוצות שלו מהגלות חזרה לקדושה. התקופה הזאת של השובב"ים מאוד מסוגלת לדבר
הזה והיא כמו עשרת ימי תשובה של העוון הזה. כל אחד צריך להשתתף בתיקונים האלו, או
בשביל עצמו או בשביל הגלגולים הקודמים שלו או בשביל כל מי שנמצא בשורש נשמתו.
ברגע שכל
הניצוצות הפרטיים יחזרו לקדושה, יבוא המשיח, וממילא כל יהודי חו"ל יגיעו
לקדושת ארץ ישראל.
כל תיקון כזה
מקדם את עלייתם של אחינו מחו"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!