עין טובה
הרב גינזבורג: במסכת אבות, נאמר ש"עין טובה"
היא מדה שהצטיין בה אברהם אבינו לעומת "עין רעה" שהיא מדתו של בלעם הרשע
- ועלינו להיות "מתלמידיו של אברהם אבינו".
באופן פשוט, "עין טובה" פירושה
הסתכלות חיובית על השני - לעומת התכונה של עין רעה שרואה ומבליטה את חצי הכוס הריקה
והרעה, ההתמחות של בלעם הרשע.
כיצד מצליחים לאמץ את המבט הזה של עין טובה?
המשימה הזו מתאימה לחודש טבת, שכן
לפי הקבלה החודש הזה נברא באות עי"ן, וחיבור פשוט בין שם האות לשם החודש
יוצר את המושג עין טובה.
איך העין רואה:
העין היא אבר מופלא, ותהליך הראיה עד העיבוד
הסופי של התפיסה החזותית במוח הוא מופלא עוד יותר. רגילים לחשוב שהראיה היא אוביקטיבית
לגמרי, אנו רואים את הדבר בדיוק כפי שהוא - אבל ככל שמכירים את מערכת הראיה מבינים
שהראיה אינה סתם שיקוף של המציאות החיצונית, אלא (בעיקר) איך אנחנו קולטים אותה.
ואם בראיה הפיזית כך, קל-וחומר בראיה הרוחנית:
איך אני רואה את השני ושופט אותו? תלוי בנקודת המבט שלי.
איך אפשר לקבוע ולכוון את נקודת המבט?
בספרי הקבלה מבואר שהאות עי"ן נכתבת
כמו נו"ן מאורכת שנעוצה בה האות וא"ו. נצרף את האותיות עי"ן, נו"ן,
וא"ו, ונקבל את המלה ענו - "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על
פני האדמה".
הענוה היא המדה היסודית בנפש שמכוונת את
הראיה הטובה. כיון
שמשה רבינו "ענו מכל האדם", הוא לא מחפש למדוד את עצמו במשהו מעל מישהו אחר,
ולכן הוא מביט בכולם בעין יפה ובעין טובה.
קל להביט בעין טובה על "אנשים טובים",
אך מה באשר לאנשים שבאמת עושים מעשים רעים?
אלא שמשה יכול לראות בכל אדם נקודה טובה,
ואף משהו יחודי שיש בו ואין למשה! גם אם בפועל מעשיו גרועים, מי יודע מה היה יוצא ממני
אילו הייתי נמצא בדיוק באותו מצב? והרי לעולם לא אוכל להיות בדיוק במצבו של השני. ״אל
תדון את חברך עד שתגיע למקומו", וכיון שלעולם לא תגיע למקומו לעולם אל תדון
אותו לחובה, אלא "הוה דן את כל האדם לכף זכות".
כך גם אברהם אבינו, הוא הראשון בתורה שמצוין
במדת הענוה, "ואנכי עפר ואפר", ולכן יש לו עין טובה מאד על כולם.
ר' אריה לוין זצ"ל: "פעם אחת השתתפתי בהלוויתו של ר'
אלעזר ריבלין ז"ל מענקיי הדת שבירושלים ששימש כגבאי צדקה וכמזכיר ב"מושב
זקנים". לאותו נפטר חשוב, היה ידיד ורע משכבר הימים הלא הוא ר' שמואל קוק ז"ל
(אחיו של הרב הראשי הראי"ה קוק זצ"ל) שהיו נאהבים ונעימים בחייהם ושעבדו
במחיצה אחת במשך שלושים שנה. לפתע ראיתי שידידו זה פורש מן ההלוויה, שהייתה בתחילת
דרכה, אינו מלווה את חבירו המנוח לבית עולמו כראוי. ובמקום זה נכנס לחנות פרחים שהייתה
בסמוך, כדי לקנות עציץ.
"חשבתי בליבי: הכך ינהג ידיד לחבירו הקרוב עמו בחייו ולא יגמול עמו חסד של אמת? כלום אינו יכול למצוא שעה אחרת לקנות את העציץ, והוא צריך לקנותו בעת ההלוויה דווקא? כדי לא לעבור על הכתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך" ניגשתי אליו והוכחתיו על פניו ואמרתי לו: "ילמדני ואדע גם אני, הלא שנים היית רע כאח למנוח, ומדוע פרשת מהלווייתו כדי לקנות עציץ?" הסביר לי אותו יהודי ואמר: "מזה שנים מטפל אני במצורע אחד והוא מת אתמול. מטעמים מובנים החליטו הרופאים – שאינם יהודים – לשרוף את כל בגדיו וחפציו, שבכללם היה גם זוג תפילין. התקוממתי בכל לבי שישרפו את התפילין, ואז סוכם ביני לבין הרופא שעד שעה שתים-עשרה בצהרים אביא עציץ והתפילין יונחו בתוך העציץ העשוי חרס ויגנזו בתוך האדמה – כדין. מוכרח הייתי, אפוא, לרוץ ולקנות את העציץ על מנת לקבור את התפילין.
"מאז קבלתי על עצמי לדון כל אדם לכף זכות..."
"חשבתי בליבי: הכך ינהג ידיד לחבירו הקרוב עמו בחייו ולא יגמול עמו חסד של אמת? כלום אינו יכול למצוא שעה אחרת לקנות את העציץ, והוא צריך לקנותו בעת ההלוויה דווקא? כדי לא לעבור על הכתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך" ניגשתי אליו והוכחתיו על פניו ואמרתי לו: "ילמדני ואדע גם אני, הלא שנים היית רע כאח למנוח, ומדוע פרשת מהלווייתו כדי לקנות עציץ?" הסביר לי אותו יהודי ואמר: "מזה שנים מטפל אני במצורע אחד והוא מת אתמול. מטעמים מובנים החליטו הרופאים – שאינם יהודים – לשרוף את כל בגדיו וחפציו, שבכללם היה גם זוג תפילין. התקוממתי בכל לבי שישרפו את התפילין, ואז סוכם ביני לבין הרופא שעד שעה שתים-עשרה בצהרים אביא עציץ והתפילין יונחו בתוך העציץ העשוי חרס ויגנזו בתוך האדמה – כדין. מוכרח הייתי, אפוא, לרוץ ולקנות את העציץ על מנת לקבור את התפילין.
"מאז קבלתי על עצמי לדון כל אדם לכף זכות..."
בשעה שהאדם מכווין את ראייתו לדברים
טובים הוא גורם לראיה העליונה להסתכל רק על הדברים הטובים[1]!
גמרא (שבת קכז:): "ת''ר הדן חבירו לכף
זכות דנין אותו לזכות".
דוגמא לעין טובה בפרשה:
בראשית (מה,כד): "וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו
וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ".
לעיתים אנחנו מלאים בתחושה של חוסר השלמה
(רוגז) כלפי עצמינו או סביבתנו.
מבקש יוסף הצדיק מאיתנו, תזכרו שתחושה זו זמנית היא, הרי כולנו כאן הולכים בדרך, בדרך אל הטוב, בדרך אל השלמות.
הבה נקבל את חוסר שלמותנו הזמנית ונמשיך בדרך.
מבקש יוסף הצדיק מאיתנו, תזכרו שתחושה זו זמנית היא, הרי כולנו כאן הולכים בדרך, בדרך אל הטוב, בדרך אל השלמות.
הבה נקבל את חוסר שלמותנו הזמנית ונמשיך בדרך.
גם לדרך, יש משמעות! לא לזלזל בחשיבות
התהליך!
כפי שאומר רבי מנחם מנדל מקוצק:
אם יגעת - גם אם לא מצאת
אל תאמין שלא מצאת
כי רגעי היגיעה
הם הם הרגע של המציאה.
גם הגאולה היא תהליך:
חז"ל כותבים בירושלמי (ברכות
פ"א ה"א): "רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת
ארבל בקריצתה (בעת הזריחה), וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון
בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה
והולכת. מאי טעמא 'כי אשב בחושך ה' אור לי'. כך בתחילה 'ומרדכי יושב בשער המלך', ואחר
כך 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס', ואחר כך 'וישב מרדכי אל שער המלך', ואחר כך 'ומרדכי
יצא מלפני המלך בלבוש מלכות', ואחר כך 'ליהודים היתה אורה ושמחה' ".
כשזוכרים שאנחנו בתהליך אז יכולים
לראות בעין טובה את העיכובים שמתרחשים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!