פרשת מקץ וחנוכה - הרב ניסים פרץ זצוק"ל

פרשת מקץ וחנוכה - הרב פרץ זצוק"ל:

שיחת חיזוק שכולה אמונה וביטחון!!!

בראשית (מא,א): "וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר".

כתוב "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ' כ"ג). כשירד שר המשקים לבור עם שר האופים, זו היתה שליחות מן השמים להוציא את יוסף מן הבור. כי כמה שיוסף שמר על עצמו, שמר על גופו ועל עיניו, כשהמרשעת, אשת פוטיפר, תפסה אותו בהפתעה, וזה הרעיד לו את כל הגוף, וכתוב "וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו" (בראשית מ"ט כ"ד). ודיברו חכמים בלשון נקיה, כביכול היה פה איזה פגם בעשרה מיני אור שיצאו דרך הרגליים (שער הכוונות הקדמה כ"ו), והפסיד עשרה שבטים (סוטה ל"ו ע"ב). "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף" (בראשית ל"ז ב'), היה ראוי שיוסף יעמיד שנים עשר שבטים כמו יעקב, ויהיה לנו עשרים וארבעה שבטים, אז עם ישראל היה נראה אחרת. הפסיד עשרה, נשארו לו שניים – מנשה ואפרים.

כדי לתקן את זה, נקנסו עליו עשר שנים בבור, שנה על כל טיפה של אור. והנה נשלמו העשר שנים, והקדוש ברוך הוא מוריד את שר האופים ושר המשקים לבור, את זה תולים ואת זה משחררים. ובעצם שר המשקים היה יוצא, היה לו הכרת הטוב, היה מוקיר טובה ליוסף שפתר לו חלום וזה התקיים, והיה מיד הולך ומוציא את יוסף מן הבור. מה הבעיה בשביל שר להוציא מן הבור את הנער הזה שלא עשה באמת כלום?

עכשיו תחשבו על יוסף הצדיק! האחים שלו הדתיים עם הזקן האבות בתי דין זרקו אותו לבור ומכרו אותו היום, אם איזה יהודי דתי, בפרט תלמיד חכם, פוגע באיזה מישהו, מה הוא אומר? ככה עשה לי הדתי הזה? ככה עשה לי הרב הזה? אני מוריד את הכיפה, לא הולך לבית הכנסת, די, ככה זה הדת??? ככה זה??

יוסף כל מה שהוא בכה והתחנן זה אולי כדי לבטל את הגזרה. אבל ברגע שראה שנגזרה הגזירה, הבין שזה לא הם מכרו אותו, הקדוש ברוך הוא מכר אותו. הקדוש ברוך הוא לוקח אותו פה, מייעד אותו לאיזה עניין גדול. הוא זכר את החלומות שלו, ואמר בליבו מי יודע איפה הקב"ה מוביל אותי. וכשהוא שמע שעומדים למכור אותו למצרים, אמר מה יש במצרים? הרי זו ערוות הארץ...

אז אני כבר רואה מה השליחות שלי. אני מחליט להיות עיוור. אין מה לראות בארץ הזו. "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מ"ט כ"ב).

בזכות זה הוא הצליח. ואף על פי שיום יום היא משחקת לפניו. ומה היא רצתה סך הכל? שרק יביט בה, זה הכל (מדרש רבה). שום דבר אחר, רק שיסתכל. והוא לא הסתכל, ולכן הוא ניצל.

כשראתה שאפילו להסתכל הוא לא מסתכל, אז מה היא עשתה? תפסה אותו

והוא ברח! כזה שירות של קדושה לה'!!! ואז מה?

זורקים אותו לבור. יכול היה להתייאש ולהגיד, ריבונו של עולם, זה מה שמגיע לי בשביל מה שעשיתי בשבילך? זה השכר שלי? זו תורה וזו שכרה?

אבל יוסף לא אמר ככה. יוסף צדיק, בן צדיק, בן צדיק, בן צדיק, אברהם יצחק יעקב. ויוסף היה מאומן חזק מאוד. כל התורה שקיבל יעקב בבית שם ועבר, בן זקונים הוא לו, בר חכים הוא לו, העביר את זה ליוסף. יוסף הבין, ראה מה שקרה לו, כיוון שבאונס "ויפוזו זרועי ידיו", אמר מגיע לי. זה לא הם עושים לי את זה. מצד העולם הזה, היו צריכים לזכות אותי. הוא הבין שהקב"ה רוצה לתקן אותו, והבין שהוא צריך להיות עשר שנים בבור.

ובשנה העשירית חיכה, הנה נגמר התיקון. הוא גם הרגיש שנגמר התיקון. צדיק, כשהוא מתקן ועושה תיקון, אפילו דבר שבא לו באונס, הוא מרגיש שהוא הולך ונתקן, הולך ונתקן, והוא הגיע לגמר התיקון.

כשהוא ראה כשהביאו את שר המשקים ואת שר האופים, הרגיש יוסף, הנה הישועה. נגמרו העשר שנים. אז מייד אחרי העשר שנים היה צריך לצאת מן הבור ע"י שר המשקים.

והנה שר המשקים הגיע וצריך להוציא את יוסף. אבל מה קרה? תראו, כתוב שלפני שהוא יצא, יוסף ליווה אותו וביקש: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ" (בראשית מ' י"ד), "וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד, וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (שם).

יוסף!!!? בן יעקב!!!? בן יצחק בן אברהם!!!? בעלי אמונה!!!? מה אתה עושה??? הוא יזכיר אותך? והוא יזכור אותך? כי זוכר כל הנשכחות אתה ואין שכחה לפני כסא כבודך!!!! (מוסף ראש השנה) מי זוכר את האדם??? מי מזכיר אותו? לב מלכים ושרים ביד השם! אתה רואה שנגמרו עשר שנים והשם הקציף את לב אדונם של השרים עליהם, והכניס אותם לבור בשביל להוציא אותך. ואתה הולך ונותן לו, כמו שאומרים, את כל הכבוד????? איפה הקב"ה פה? איפה הבטחון? איפה האמונה שלך? חכמים אומרים, נקנסו עליו שתי שנים בשביל שני המילים האלו (בראשית רבה). שתי שנים.

ועכשיו אנחנו ניגשים לפסוק האחרון. איזו בעיה היתה לשר המשקים לזכור? אבל בגלל שיוסף בטח בשר המשקים, בטח בו בשתים, שיזכור אותו ויזכיר אותו, אז מה כתוב? ככה אתה אומר? "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ' כ"ג). אתה חושב שאנשים קובעים? אתה מתחנף? אתה רוצה שזה יעזור לך? אתה בוטח באדם? מי יעזור לך? הם סה"כ שליחים, הכל עבדיו! הכל שליחיו! "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ" (משלי ט"ז ד'), "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיהו מ"ג ז'). הכל בשליטה! אין כלום בעולם, רק מציאות השם ורצונו בלבד!!! אתה יכול לעשות השתדלות לפי דרגת האמונה והביטחון שלך, אתה יכול לבקש עזרה מאנשים, אבל אל תבטח! תאמין שאולי השם יתן בליבם לעזור לך. אף אחד לא יכול להזיק לך בעולם!!! מה אתה פוחד מבני אדם!!!? מה אתה רועד??? איפה האמונה שלך? איפה הבטחון שלך? מישהו יכול לנגוע בך בלי רצון השם? הנה בטחת בו – ולא זכר שר המשקים את יוסף! לא זכר. וישכחהו.

אומר המדרש רבה שכל יום משיצא שר המשקים מבית האסורים היה מתנה תנאים. למשל, היה כותב ביומן שלו, היום אני אלך לפרעה ואוציא את הנער המסכן הזה שעשה לי טובה. מתנה תנאים, בא המלאך והופכם. קושר קשרים. אומר אולי בדף אני מתבלבל ומסתכל על מקום אחר, אני לא יודע מה קרה, אולי נמחק. הולך וקושר קשרים על האצבעות שלו, בא מלאך, מתיר את קשרים. הדא הוא דכתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף.

אבל כשהגיע הזמן, כשתיקן גם את זה מיד - ויריצוהו מן הבור!!!

בשיר "מעוז צור" כתוב "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים" מה הפרוש? הפרוש הפשוט, הקנקן של השמן שמצאו אחרי שנכנסו יוונים להיכל וטמאו אותו. אחר כך גברו בית חשמונאי ונצחו אותם, ונכנסו לטהר את המקדש ומצאו פך אחד של שמן. ולא היה בו לדלוק רק יום אחד, אז שפכו אותו ומה נותר? נשאר קצת. תקח בקבוק שמן, תשפוך עד הטיפה האחרונה תכניס את האצבע, תראה שיש עוד שמן. אף פעם שמן לא נגמר מקנקן. שמן נדבק. שמן הוא עבה. זה המעלה של השמן. אז מהנותר הזה נתמלא הקנקן. מחר באים ורואים שהוא מלא, ומדליקים עוד פעם. וכך כל יום היה נס. מנותר קנקנים נעשה נס לשושנים, זה הפרוש הפשוט.

על פי האר"י הקדוש, יש לנו בברכה הראשונה, וגם בברכה השניה, י"ג תיבות כנגד י"ג מידות של רחמים. בכל תיבה ותיבה של הברכה רמוזה אחת מהמידות – "אֵ-ל, רַחוּם, וְחַנּוּן, אֶרֶךְ, אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד, וֶאֱמֶת, נֹצֵר חֶסֶד, לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן, וָפֶשַׁע, וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה".

בברכה רמוזה כל ההנהגה השמימית, כל ההנהגה שמעל הטבע, כל ההנהגה שהקב"ה נגלה עליהם באור עצום, באור אין סוף, באור הגנוז מששת ימי בראשית, גילה את מציאותו. שהטבע נמס בפני השם, כי גם הטבע זה רצון השם. אין טבע. כל מה שקורה בעולם זה השם. לכן כשהוא רוצה, הוא יכול לשנות את הטבע. גם בשביל היחיד, לא רק בשביל רבים.

רבי חנינא בן דוסא אמר לביתו להדליק נרות, עוד מעט שבת, הדליקו את הנר. ראה אותה עצובה, אמר לה בתי למה את עצובה? אמרה לו שמתי בנרות חומץ במקום שמן. אמר לה בתי, מי שאמר לשמן שידלק, יאמר לחומץ וידלק, וככה היה (תענית כ"ה א'). וכן על זה הדרך.

העיקר בי"ג מידות זה שתי המידות, המידה השמינית "נוצר חסד" והמידה השלוש עשרה "ונקה". הם נקראים "תרין מזלין" שמהן יורד כל השפע הניסי לכל העולמות. כל השפע העצום של הקב"ה יורד דרך החיבור בין שתי המזלות האלה.

ובסוף הי"ג מדות מה כתוב? "ונקה לא ינקה". המידה "ונקה" שהיא המידה השלוש עשרה כוללת את כל השלוש עשרה מידות, כיוון שהיא כמו כלי קיבול להעביר את כל שלוש עשרה מידות למטה.

בתיבת "ונקה" תוציא את ה-ו' ואת ה-ה' מה נשאר? ק' ו-נ', קן. תקח את התיבה "ינקה" מה יש בפנים ק"ן ובחוץ י"ה.

ומנותר קנקנים, אם תוציא את הקנקנים מ"ונקה לא ינקה" מהשלוש עשרה מידות, מההנהגה הניסית, מהנפלאות של השם יתברך, אם תוציא את הקנקן, שאדם מרגיש את עצמו מה אני מה חיי, אני קנקן, אני סך הכל מקבל את הרצון של השם כדי לעשותו. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אל תרגיש את עצמך מלא. תרגיש את עצמך קנקן ריק. ומנותר קנקנים, מה נותר? יק-וק !!!

מה שאומר ה"בן איש חי", כסליו = כ"ו (י-ק-ו-ק)+לס"י (לישועתך סברית ה' = לישועתך קיוויתי השם), ומנותר קנקנים שזה ה– י-ק-ו-ק נעשה נס לשושנים. השושנים זה הצדיקים, זה החשמונאים, זה המכבים. זה בכח מה הם נצחו? בכח אור האין סוף. בכח השם יתברך.

מכב"י ר"ת מי כמוך באלים י-ק-ו-ק. בטחו בהשם, האמינו בהשם, ידעו שהוא כל יכול. אמרו אנחנו נמסור את נפשנו ונהיה לְאָיִּן. והקב"ה שעושה את הכל לְאָיִּן, יבטל את כל הגזירות ויפעיל את כל הי"ג מידות שלו לרחמים על ישראל.

לכן תיקנו להודות ולהלל. למה? כדי שנתרומם, שלא להודות ולהלל רק על הניסים והנפלאות, כל מעשיך ניסים, צריך להודות על כל נשימה ונשימה. "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ, הַלְלוּ-יָ-הּ" (תהלים ק"נ ו'). על כל צעד וצעד אתה צריך להתפלל לפני, ולהודות אחרי. הכל זה השם עושה בשבילך.

"וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו"!!!