ארץ ישראל – ויצילהו מידם
לצערנו יש הרבה יהודים עדיין בחו"ל, ויהודים שעוזבים את ארץ
ישראל לגור בנכר ולחבק חיק נכריה!
אחד התירוצים השכיחים הוא ששם יותר בטוח (כבר לא), או ששם יש פרנסה
בטוחה...
אומרת התורה הקדושה (בראשית לז,כא-כז): "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו... וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם... וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו".
לפי הגמ' (שבת כד.) הבור שיוסף הושלך אליו היה מלא בנחשים ועקרבים!
ישנה הלכה פסוקה ברמב"ם (נשים, הלכות גירושין יג,יז): "ראוהו שנפל לגוב אריות ונמרים וכיוצא בהן אין מעידין עליו. אפשר שלא יאכלוהו. נפל לחפירת נחשים ועקרבים או לתוך כבשן האש או לתוך יורה רותחת מלאה יין או שמן או ששחטו בו שני סימנין או רובן אפילו עמד וברח מעידין עליו שמת, שודאי סופו למות. וכן כל כיוצא בזה מדברים שאי אפשר שיחיה אלא ימות מיד בזמן קרוב הרי אלו מעידין עליו".
לפי ההלכה הזאת ראובן יעץ לתת ליוסף מוות ודאי בבור!!! ובכל זאת מעידה עליו התורה: "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם"!
ועל יהודה שאמר: "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" ועל ידו השתלשלו הדברים ויוסף זכה למלוכה – חז"ל אומרים (סנהדרין ו:): "וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ"!
איך זה הגיוני?!?
אומר ר' חיים מוואלאז'ין (שרי המאה ח"ב לא'): יש הבדל עצום בין מעשהו של ראובן למעשהו של יהודה!
ראובן הציע להשליך את יוסף לתוך בור – אבל הבור נמצא בארץ ישראל! וכשאדם מישראל נמצא בתוך ארצו מצבו הרבה יותר בטוח גם אם נחשים ועקרבים סובבים אותו!
אבל עצת יהודה היתה למכרו לישמעאלים ולהוציאו לחו"ל, ובגולה, בנכר – גם אם אדם זוכה לעלות לגדולה בכל זאת הריהו קרוב למיתה יותר מן החיים!
אומרת התורה הקדושה (בראשית לז,כא-כז): "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו... וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם... וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו".
לפי הגמ' (שבת כד.) הבור שיוסף הושלך אליו היה מלא בנחשים ועקרבים!
ישנה הלכה פסוקה ברמב"ם (נשים, הלכות גירושין יג,יז): "ראוהו שנפל לגוב אריות ונמרים וכיוצא בהן אין מעידין עליו. אפשר שלא יאכלוהו. נפל לחפירת נחשים ועקרבים או לתוך כבשן האש או לתוך יורה רותחת מלאה יין או שמן או ששחטו בו שני סימנין או רובן אפילו עמד וברח מעידין עליו שמת, שודאי סופו למות. וכן כל כיוצא בזה מדברים שאי אפשר שיחיה אלא ימות מיד בזמן קרוב הרי אלו מעידין עליו".
לפי ההלכה הזאת ראובן יעץ לתת ליוסף מוות ודאי בבור!!! ובכל זאת מעידה עליו התורה: "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם"!
ועל יהודה שאמר: "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" ועל ידו השתלשלו הדברים ויוסף זכה למלוכה – חז"ל אומרים (סנהדרין ו:): "וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ"!
איך זה הגיוני?!?
אומר ר' חיים מוואלאז'ין (שרי המאה ח"ב לא'): יש הבדל עצום בין מעשהו של ראובן למעשהו של יהודה!
ראובן הציע להשליך את יוסף לתוך בור – אבל הבור נמצא בארץ ישראל! וכשאדם מישראל נמצא בתוך ארצו מצבו הרבה יותר בטוח גם אם נחשים ועקרבים סובבים אותו!
אבל עצת יהודה היתה למכרו לישמעאלים ולהוציאו לחו"ל, ובגולה, בנכר – גם אם אדם זוכה לעלות לגדולה בכל זאת הריהו קרוב למיתה יותר מן החיים!
סגן אוריאל פרץ הי"ד (מובא בנאומה של אמו בטקס קבל פרס ישראל): "עם מכלול הקוצים והצמחים שנכנסו לי לגוף אפשר להקים ערוגה של מטר על מטר, אבל אלו לא סתם קוצים, אלו קוצי ארץ ישראל. טובים לי קוציה של ארצי מכל פרחי תבל"!
כתובות (קיא.):
"ההוא גברא דנפלה ליה יבמה ביה חוזאה. אתא לקמיה דרבי חנינא, א"ל: מהו למיחת
ליבמה? א"ל: אחיו נשא עכו"ם ומת, ברוך המקום שהרגו, והוא ירד אחריו?!"
כתב הרמב"ם (הלכות מלכים ה,ט): "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם. אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן הגויים ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ אסור, אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין. במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר. אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס יצא לכל מקום שימצא בו ריוח. ואף על פי שמותר לצאת אינה מידת חסידות שהרי מחלון וכיליון שני גדולי הדור היו! ומפני צרה גדולה יצאו! ונתחייבו כליה למקום".
כתב הרמב"ם (הלכות מלכים ה,ט): "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם. אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן הגויים ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ אסור, אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין. במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר. אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס יצא לכל מקום שימצא בו ריוח. ואף על פי שמותר לצאת אינה מידת חסידות שהרי מחלון וכיליון שני גדולי הדור היו! ומפני צרה גדולה יצאו! ונתחייבו כליה למקום".
השבוע סיפרו לי שיש מישהו בקוׄמׇה ורוצים להעלות אותו לארץ בשביל לקבור
אותו כאן...
ארץ ישראל נועדה בשביל לחיות בה לא בשביל למות בה[1]!
מדרש רבה (דברים ב,ח): "אמר רבי לוי, אמר משה לפניו רבונו של עולם עצמותיו
של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ? אמר לו הקדוש ברוך הוא מי שהודה בארצו
נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו מנין, גבירתו
אומרת ראו הביא לנו איש עברי וגו' (בראשית לט,יד) ולא כפר, אלא אמר גנב גנבתי
מארץ העברים, ובמשה כתיב איש מצרי הצילנו ולא מיחה".
רבינו חיים (אחי המהר"ל מפראג, ספר גאולה וישועה, סוף פרק א'): "אף דקיימא לן דמתי חו"ל אינם חיים לעתיד אלא בצער גלגול מחילות, מ"מ מי שמשתדל לעלות לארץ ישראל ומת בחו"ל - הרי הוא כאילו הוא בארץ ישראל וינצל מצער זה, ויחיה בקומה זקופה כאילו הוא בארץ ישראל".
נסיים בדבריו היפים כ"כ של סב סבו של החיד"א ר' אברהם אזולאי בעל הספר חסד לאברהם[2] (מעין ג נהר ז): "דע כי כל חלק וחלק מהארץ ניתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא... ממש יחוס הארץ עם האומה השוכנת בה. והטעם כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא, וכן הנשמות ההם הטמאות הם מחלק הקליפה המתייחס לאותה עפר הארץ הטמא, בענין שהם ג' יחסים, יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה, וכן ענין זה ממש לישראל בא"י ונשמתם ותורתם ואלהותם, כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש והעם היושב בה עם קדוש, ונשמתם קדושה ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש שהוא השר על ישראל".
רבינו חיים (אחי המהר"ל מפראג, ספר גאולה וישועה, סוף פרק א'): "אף דקיימא לן דמתי חו"ל אינם חיים לעתיד אלא בצער גלגול מחילות, מ"מ מי שמשתדל לעלות לארץ ישראל ומת בחו"ל - הרי הוא כאילו הוא בארץ ישראל וינצל מצער זה, ויחיה בקומה זקופה כאילו הוא בארץ ישראל".
נסיים בדבריו היפים כ"כ של סב סבו של החיד"א ר' אברהם אזולאי בעל הספר חסד לאברהם[2] (מעין ג נהר ז): "דע כי כל חלק וחלק מהארץ ניתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא... ממש יחוס הארץ עם האומה השוכנת בה. והטעם כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא, וכן הנשמות ההם הטמאות הם מחלק הקליפה המתייחס לאותה עפר הארץ הטמא, בענין שהם ג' יחסים, יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה, וכן ענין זה ממש לישראל בא"י ונשמתם ותורתם ואלהותם, כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש והעם היושב בה עם קדוש, ונשמתם קדושה ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש שהוא השר על ישראל".
[1]
למרות שיש קצת מעלה גם למי שרק בא להיקבר כאן כדברי החסד לאברהם,
עדיין ארץ ישראל לא בדיוק שמחה כשמישהו יכל לגור כאן (והיתה לו אפשרות) והוא בא רק
כדי להיקבר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!