"אל תעצבו"
בראשית (מה,ה): "וְעַתָּה
אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה
שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם".
כותב רבי משה כלפון
הכהן זצ"ל מג'רבה בספרו "דרכי משה":
אין דבר יותר גרוע מהעצב!
כשקורה משהו עצוב: או
שהוא תשלום על חוב קודם, או שהוא הכנה לטובה עתידה. על שניהם אין להתעצב!
עולה אדם לאוטובוס ומשלם,
אינו עצוב. יודע הוא שבתשלום זה יסע בנוחיות ויגיע למחוז חפצו. נסע במונית ומשלם בסוף
הנסיעה אינו עצוב, כי נהנה עבור התשלום.
כך, כל מאורע בחיינו. או שנהנינו מעבירה ואנו נתבעים לשלם, שיהא לכפרה, או שהוא הכנה לטובה מעותדת, כמכירת יוסף, שכלכלה את אביו ואחיו בשנות הרעב.
אך יתר על כן, כתב. אדם שנסע ונתבע לשלם, אינו יכול להתחמק מן התשלום - ואינו מצטער. אבל אנחנו, יכולים להתפלל ולבקש סליחה ולהיפטר מהתשלום אז אנחנו האחרונים שצריכים להיות עצובים!
הבנה זו חשובה
בעיקר להבאת הגאולה הקרובה בב"א. אנחנו לא חייבים לסבול את כל הזמן של חבלי
משיח, עדיף שנשלם את זה בתפילות, ונזכה לסמוך גאולה לתפילה.
תהליך הגאולה:
כותבת הגמ' (סוטה
לד.): "מעשה אבות סימן לבנים".
כל מה שאירע, וכן כל
מה שקורה עתה או יקרה בעתיד לעם ישראל לדורותיו – אירע לאבות.
במשך 63 שנים הראשונות
היה יעקב אבינו יושב אהלים, לומד תורה מפי אברהם זקנו ומפי יצחק אביו[1], והיה ל"איש תם", לאדם
מושלם.
אח"כ התחיל
הבלגאן: עשיו רוצה להרוג אותו, לבן, שוב עשיו עם 400 איש, וצרת דינה.
אח"כ פתאום יש
שקט: "ויקח עשיו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו, ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל
קניינו – וילך אל ארץ (אחרת) מפני יעקב אחיו " (בראשית ל"ו, ו').
אח"כ: "ביקש
יעקב לשבת בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף".
ובסוף: יוסף מתוודע
אל אחיו, המשפחה מתאחדת, ויעקב אבינו זוכה לשיבה טובה באושר ובנחת.
אפשר בהחלט להשוות את התקופות למה שעבר על עמ"י במשך השנים:
התקופה הראשונה, בית
המקדש הראשון עמד על מכונו, הנבואה היתה בתוקפה והשכינה שרתה בישראל.
לאחר מכן: גלות בית
ראשון וצרות.
אח"כ: תקופת בית
המקדש השני, הרבה צרות מיון ורומי. אבל, באותו זמן היתה התורה שבעל פה בשיאה. זו היתה
תקופת אנשי כנסת הגדולה והזוגות, בית הלל ובית שמאי, רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, ואחריה
תקופת התנאים.
אח"כ עוד
גלות: גלות אדום שעוד לא יצאנו ממנה לגמרי...
ובסוף בע"ה
בקרוב הגאולה!!!
מדת הדין:
אבל מה נעשה עם מדת
הדין שמקטרגת עלינו שלא ניגאל?
כותב ר' יעקב
אבוחצירא על הפס': "הוציאו כל איש מעלי" שיוסף זה רמז לה' ית'
(6*26=יוסף) והוא המולך והמשביר לכל עם הארץ, והוא מבקש להתוודע אל אחיו להתגלות
לכנסת ישראל אבל המקטרגים מונעים את זה עם הקטרוג, אז הקב"ה יסלק אותם ויגיד "הוציאו
כל איש מעלי" ויגלה עלינו מהרה!!!
מתיקות הגאולה:
המדרש
בהתחלת ויחי מביא 3 סיבות למה הפרשה סתומה, הסיבה שניה היא: שנסתמו ממנו כל הצרות שבעולם.
מפרש הכלי יקר
- יעקב אומר לפרעה "ימי מגורי שלושים ומאת שנה מעט ורעים" ומבינים מכאן את
גודל השלווה שהייתה לו ב-17 שנים האחרונות שלו , שהוא ראה את בניו מתיישבים ונאחזים בארץ
ונשכחו ממנו כל צרותיו, והיה נראה לו כאילו כל חייו היו בשלוה. ולכן נסמך
"וישב ישראל" לשון שלוה ל"ויחי יעקב".
מה זה אומר? שכשהגאולה
תבוא היא תהיה כ"כ מתוקה שאנחנו נרגיש שחיינו ככה כל ה6,000 שנה!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!