"הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ"
לצערנו הרב ישנם הרבה מקרים בזמן האחרון של מחבלים שעושים פיגועים ונתפסים והולכים לבלות שנים (ארוכות או קצרות) בנעימים בכלא...
ישנם הרבה מחשבות על איך צריכה ממשלת
ישראל להתנהג. אבל אני רוצה להתמקד באחת מההתלבטויות העולות:
איך צריך חייל / מאבטח / אזרח להתנהג לאחר
שמחבל נכנע? לצעוק עליו "וואקף ולא אנא בטוחק" (עצור או שאני יורה)?
להכות אותו? לירות בו?
מה התורה מדריכה לעשות במקרה כזה?
בפרשת השבוע אנחנו עדים למקרה מזעזע
מאוד:
בראשית (לד,א-לה,ה): "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת
לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם
בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ".
דינה יוצאת לטיול בשדות, רואה אותה שכם יורש העצר, חוטף אותה לכפר, אונס אותה בברוטאליות ומענה אותה! אחרי המעשה הזה, אבא שלו ה'חמור' הולך בטבעיות לאבא שלה לבקש את ידה של הנערה... בעוד שבמשך כל זמן המשא ומתן והשלושה ימים שאח"כ של הברית מילה – דינה עדיין כלואה בבית שכם!!!
לדינה היו שני אחים (מרוקאים) בגיל בר
מצוה, שכל הסיפור הזה לא מצא חן בעיניהם בכלל:
"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם
כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ
וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם
בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ".
מילא, להרוג את שכם ואת חמור ואת
השומרי ראש ולשחרר את אחותך אני מבין, אבל למה להרוג את כל העיר?
ועוד שאלה: אחרי שהם הורגים את כל אנשי העיר ומשחררים
את אחותם, לא מסתיים הסיפור:
"בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם: אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶּם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ: וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת".
זהו כולם מתים, למה אח"כ לבזוז
את העיר? תשאיר משהו ליתומים ולאלמנות הטריות... אחרי הטייפון שעבר על שכם לא
נשאר ממנה כלום... (בקרוב בימינו!!!).
כשחוזרים האחים מהג'נוסייד (רצח עם)
שהם עשו לאזור אומר להם יעקב אבינו:
"עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי"
תגידו אתם נורמאליים? אנחנו מעט אנשים
ועכשיו כל הגויים מסביב יקומו עלינו ולא יישאר מאיתנו כלום?!? לא יכולתם לחשוב קצת
לפני זה?
מעניין שיעקב אבינו לא שואל למה הם
הרגו את כולם, הרי הוא שתק כשהם הציעו את התחבולה של הברית מילה, וגן כאן הוא לא
מתלונן על הרצח המיותר של 'חפים מפשע'... הוא רק שואל: מה נעשה עם ה'דעת קהל
העולמית'???
עונים שמעון ולוי:
"הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ"?!?
כשיעקב אבינו שומע תשובה זאת הוא שותק[1]! ובלשון
חכמים: "שתיקה כהודאה". וכנראה זאת היא גם דעת התורה עצמה. כי למה לה לספר
לנו מה ענו לו האחים בהתגוננות? די לנו לשמוע תלונת יעקב, בלי שנשמע כיצד הצטדקו.
למה יעקב אבינו שותק? איך התשובה
הזאת עוזרת להינצל מכל העמים שמסביב?
אומר האור החיים הק': "כי אדרבה,
יסתכנו בין האומות כשיראו שבזוי אחד שלט בבת יעקב ועשה כחפצו ורצונו, לא תהיה לנו תקומה
בין העמים. ואדרבה בזה תהיה חיתתם על העמים וירעדו מפניהם".
וכך כותב המלבי"ם: "אם
נחריש יעשו בנו כרצונם. וצריך להראות להם כי יש לאל ידינו להנקם מן הנוגע בנו לרעה".
אם הם לא היו מגיבים כמו שצריך היו העמים
שמסביב אוכלים אותם בלי מלח![2]
אבל אולי עדיין מרוב כעס כן יבואו
העמים מסביב עם הרבה חיילים כדי להילחם בהם אפילו שהם מראים שיש להם כח?
עונה הר"י אברבנאל: "וכלל
דבריהם שעל הקלון הזה היו מחויבים להימסר עצמם בסכנה. כי המות בכבוד טובה מחיי החרפה
והבוז. והסכים דעת המקום ב"ה (במה) שעשו, כי היה חתת אלוהים בכל הערים אשר
סביבותיהם, ולא רדפו אחרי בני יעקב"[3].
לפני כמאה שנה קבל הגאון ר' חיים סולובייציק
מינוי לכהן כרב בעיר בריסק. כדי לעבור מהעיירה הקודמת שם היה גר ולעבור לבריסק, שכר
שירותו של עגלון אחד וקבע לו מחיר. כאשר הלה הגיע עם מטען הרהיטים לעיר בריסק, סרב
לפרק המטען ולהכניסם לבית, עד שהרב יוסיף לו עוד תשלום על טרחא נוספת. הרב התחנן שלא
נותר לו כסף כלום, וגם שכר ההובלה הוא אסף ע"י הלוואות מאנשים. אבל העגלון הגס
עומד בסירובו. הוא הוליך את הסוס לאכסניה, והשאיר את העגלה העמוסה ברחוב שלפני הבית
עד שהרב יוסיף לו סכום מסויים. הרב ישב בתוך הבית אבוד עצות. כל נימוקיו והסבריו נפלו
על אזניים ערלות. אחד עובר אורח נכנס לבית וראה הרב כמעט בוכה. כאשר שמע על הבעיה,
יצא אל העגלון וחירף וגדף אותו. בין היתר הבטיח כי ה' יגמול לו עונש מר בין בעוה"ז
ובין בעוה"ב על התחכמותו הנוכלת. וגם ילדיו יסבלו מחלות ממה שנוהג באפיקורסות
מול הרב הישיש. והרי "קללת חכם אפילו על חנם היא באה"! כאשר שמע העגלון שהוא
חשוף לסכנות ומחלות, הזדרז לפרק המטען ולהכניסו הביתה. אח"כ תמה הרב הגדול ושאל
את השכן: כיצד הצלחת לשכנע את העגלון? ענה לו בפקחות, הרי הוא לא הבין שפת דיבורו של
הרב. הרב דיבר אליו כביכול צרפתית, על הגינות, על יושר המדות וכו'. אל אדם שפל צריכים
לדבר בשפה שהוא מכיר! צריכים להודיע לו על עונש קטלני מן שמים!
עם גויים צריכים לדבר בכח! הם לא
מבינים שפה אחרת!
ערבי אחד נכנס לבנק ומבקש מהפקידה
להוציא כסף מהחשבון, אומרת לו הפקידה אני צריכה תעודת זהות שלך, אומר לה הערבי לא
רוצה לתת לך! עונה לו הפקידה, בסדר אבל אני לא יכולה להוציא לך כסף, אז תביאי לכאן
את המנהל! טוב בבקשה, מגיע המנהל ושואל מה קרה? עונה לו הפקידה הוא רוצה למשוך כסף
מהחשבון בלי תעודת זהות, פונה אליו המנהל נותן לו סטירה ואומר לו תביא לי תעודת
זהות, מייד שולח הערבי את היד לכיס ומראה לו תעודת זהות. לאחר שהפקידה נותנת לו את
הכסף היא שואלת אותו: למה כשאני אמרתי לך לתת לא נתת ולמנהל כן? עונה לה הערבי: את
אמרת, הוא הסביר!
על פי פירושם של האוה"ק והאברבנאל
על מעשה שמעון ולוי בפרשת השבוע, נראה שלא היה מספיק להרוג את המחבל הזה אלא להרוג
את כל משפחתו וכפרו ולהחרים את רכושם ואדמותיהם למדינה! אחרי תגובה אחת כזאת לא
יהיו יותר מחבלים! הערבים יעצרו אותם בעצמם!!!
*אם יש ידיעות שנצרכות מהמחבלים הללו אפשר להוציא אותם להורג אחרי החקירה...
חבל שצה"ל והממשלה (עדיין) לא לומדים את הפרשנים
האלו ומשיבים לצבא את כח ההרתעה שהיה לו פעם!
כל זה נכתב להלכה ולא למעשה, כי כרגע יש
חוקים אחרים במדינה ואתה לא יכול לעשות מה שבא לך, אבל חייבים להגיד מה דעת התורה
על מעשים כאלו ולהתפלל לה' שיתקיים בנו בקרוב: "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה"
ו-"דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".
[1] אמנם
צריכים אנו לענות על שאלה. בסוף חייו של יעקב הוא קלל את מדת הכעס של שמעון ולוי:
"ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" (בראשית מט, ז). כלומר הרי הוא שולל את
מעשיהם? אבל כשנדייק נראה שלא כן הדבר. הוא קלל רק את מדת הכעס שלהם ולא את המעשה עצמו
(כך העירו חז"ל במדרש בראשית רבה, פרשה צט). וכן הוא מפורש בפרקי דר' אליעזר
(פל"ח) כי קלל את רוגזם. נוסף על כך, יפה פירש החזקוני (על פרשת ויחי) שאין כאן
קללה אלא ברכה. כיון שיש להם תכונה של רגזנות, אמר יעקב יהי רצון שלא יתרגלו לעשות
כך כדי שלא יארע להם מכשול באחת הפעמים. הרב מנחם כשר (בספרו האנצקלופדי "תורה
שלמה", בראשית מט פסקא פח) מביא כי סיבת "ארור אפם" הוא במה שלא נמלכו
להתייעץ עם אביהם הזקן. וכן הוא במדרש לקח טוב (בראשית, מט). אמנם מה תועיל ההתיעצות
אתו? הרי הוא התנגד למעשי אלימות? אבל אפשר כי אם היה שומע לפני ההרג מה שענו לו אחר
כך (לפי פירושי "אור החיים", המלבים והר"י אברבנאל) גם הוא היה מסכים
מראש. אבל עצם הדבר שלא ביררו הדבר בדיבור ישיר אתו לפני המעשה, על זה מתח הביקורת
בסוף חייו. אפשר לומר כי גם פעולה כזו צריך להיעשות מתוך תכנון וייעוץ. מה שלא שיתפו
אותו בתכניתם, ועשו מתוך רגש בלבד, יש בכך פגם. אבל עצם ההחלטה, לנקום במי ששובה בת
בישראל, ודאי הם הצודקים. הרי כמו שכותב הרש"ר הירש: "הנקמה (מלשון קימה)
מקימה את המשפט שנרמס ברגלי זדים. היא מקימה את האישיות שהושפלה עד עפר" (על במדבר
לא, ב).וכן מאמר חז"ל: "כל מי שקם
כנגד ישראל, קם כנגד הקב"ה" (מכילתא, בשלח, שירה, ו). ולכן "כשהמקום
פורע מן האומות, שמו מתגדל בעולם" (תנחומא, בשלח, ז). מה טעם הדבר? עונה רש"י:
"שפלותם של ישראל, חילול השם הוא" (על יחזקאל לט, ז).
[2] הרי לאף אחד לא איכפת שיהודים מתים, כמו שכותב הכלי
יקר (בראשית לד,כה): "ויתכן לפרש בטח שהיו בטוחים שלא יבקשו הכנעני והפריזי
לעשות נקמה בעבורם, כי יאמרו מאחר שנכנסו בדת הנמולים אינם משלנו ויתיאשו מהם".
[3] מה באמת ההצדקה בעיני שמעון ולוי להרוג את כל בני העיר? עיין דברי רמב"ם, הל' מלכים סוף פרק ט'. ותשובה אחרת בידי רמב"ן,
בראשית לד, יג, שהיו כולם עובדי ע"ז ומגלים עריות "ודמם חשוב להם כמים".
וכן המהר"ל (בראשית לד, יג) וכן "תורה תמימה" ענו על כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!