פרשת ויגש - מלך!

מלך!

בראשית רבה (צג,ב): "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו (תהלים מח,ה). 'כי הנה המלכים' - זה יהודה ויוסף. 'עברו יחדו' - זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה. 'המה ראו כן תמהו' - ויתמהו האנשים איש אל רעהו. 'נבהלו נחפזו' - ולא יכלו אחיו וגו'. 'רעדה אחזתם שם' - אלו השבטים. אמרו: מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה אכפת לנו, יאי למלך מדין עם מלך".

בהתחלה המדרש מתאר שהשבטים מאוד נבהלו, אבל אח"כ הם אומרים: מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה אכפת לנו?

בשביל להבין את זה צריך להבין קודם כל מה זה מלך:

כותב האבן עזרא (במדבר ו,ז): "ודע כי כל בני אדם עבדי תאות העולם והמלך באמת שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו כל מי שהוא חפשי מן התאות".

ההגדרה של מלך מתאימה ליוסף:

*כל הכבוד שקיבל היה בזכות השליטה עצמית שלו! כמו שכותב המדרש (בראשית רבה צ,ג): "אמר רבן שמעון בן גמליאל, יוסף משלו נתנו לו: פיו שלא נשק בעברה - ועל פיך ישק כל עמי, גופו שלא נגע בעברה - וילבש אתו בגדי שש, צוארו שלא הרכין לעברה - וישם רביד הזהב על צוארו, ידיו שלא משמשו בעברה - ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף, רגליו שלא פסעו בעברה - וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו, מחשבה שלא חשבה בעברה - תבא ותקרא חכמה ויקראו לפניו אברך, אב בחכמה ורך בשנים".

*בנסיון של אשת פוטיפר העדיף לברוח ולא להרביץ לה בכוח אפי' שהטלית קטן שלו אצלה (מאוד מפליל...)! כי זה לא כבודה (רמב"ן לט,יב).

*נשאר לבד עם האחים אפי' שיכלו להרגו בראשית רבה (צג,ט): "ר' חמא בר חנינא אמר: לא עשה כשורה שאילו בעט בו אחד מהם מיד היה מת" – אבל כדי לא לבייש אותם היה מוכן לקחת את הסיכון!

ההגדרה של מלך מתאימה גם ליהודה:

*רואים שמתי שתמר שלחה אליו בשקט את חפציו בחר להודות אפ' שזה יגרום לו בושה גדולה!

שני המלכים הללו המושלים ביצרם הם בסוף משיח בן יוסף ומשיח בן דוד!

לכן לא היה לשבטים איכפת כי אלו לא שני ילדים שהולכים מכות, אלו מלכים שמושלים ביצרם ושולטים בעצמם בכל מצב! ולא שהיצר שולט בהם!!!