פרשת בלק - הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב

הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב

המהר"ל ("נצח ישראל", פרק נז) מלמד כי אין האדם מעיד על עצמו או על קרוביו. עדות ראויה היא רק זו הנאמרת ע"י זר. כך עדות אמת על מעלתם וזכותם של ישראל היא רק ע"י בלעם, שאיננו אחד מהאומה הזאת.

ומה בלעם העיד על ישראל? "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג,ט).

הרב חרל"פ ("מי מרום", פרשת בלק): "ההבדלה שבין ישראל לאומות אינה הֶדרגית בלבד, כי אם הבדלה תהומית; כמו ההבדל שבין האור והחושך. 'הן עם לבדד ישכון והגוים לא יתחשב', זהו שאין ישראל נכנסים כלל בחשבון (במסגרת אחת) עם האומות, שלישראל ישנה מהות אחרת לגמרי מאשר לעמים, ולא רק מצד נשמתם, כי אם גם מצד גופם".

הרב קוק שואל (ב'אורות' עמ' קנה, פסקא ח') האם יש לנו בסיס אנושי שוה עם אומות העולם שעליו נבנית תוספת הצורה הישראלית המיוחדת? או האם אנו שונים מהם "מעקב ועד הראש", כלומר בכל מכל כל?

ועונה כי מאז יציאת מצרים לאחר שעברנו את "כור הברזל" (כור ההיתוך) נשתנינו עד שנהיינו לבריה חדשה. כלומר אנו שונים מהם "מראש ועד העקב, כולה ישראלית".

ילקוט שמעוני (בלק תשסח'): "'הן עם לבדד ישכון' (במדבר כג:ט) - מובדלין הן מן הגוים בכל דבר - בלבושיהן, ובמאכלן, ובגופיהן, ובפתחיהן".

ביהדות ההבדלה היא דבר חיובי שמביא לאמונה מאוד גדולה.

שמות רבה (טו,ז): "מהו 'הן'? כל האותיות מזדווגין, חוץ משתי אותיות הללו. כיצד? (אם אדם רוצה לחבר שתי אותיות ולהגיע לעשרה, דהיינו לאות יו"ד, יש לו תמיד שתי אותיות) א"ט — הרי י'; ב"ח — הרי י'; ג"ז — הרי י'; ד"ו — הרי י'. נמצא ה' לעצמה (כלומר, שכשהוא מגיע לאות ה', אין אות אחרת שתזדווג לה' להגיע לי', חוץ מעוד ה'). וכן האות הנ' אין לה זוג. י"צ — הרי ק'; כ"פ — הרי ק'; ל"ע — הרי ק'; מ"ס - הרי ק'. נמצא נ' לעצמה. אמר הקב"ה: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם (שאר) כל האותיות, אלא לעצמן — כך ישראל אינן יכולין להידבק עם כל הגוים, אלא לעצמן מפורשים".

לא רק שצריך להיות לבד אלא שיש איסור לכרות ברית עם הגוים - כל הנביאים לא פסקו מלהזהיר נגד כריתת  ברית עם הגוים, כמו שכתוב (שמות כג,לב) "לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית".

הבידוד של ישראל נחוץ בגלל שתי סיבות:

האחת — רק כשהוא לבד, חפשי מכל השפעה של זרים ושל תרבות זרה, יכול העם להתקדש בטהרה ולבנות חברה קדושה.

השנייה — שככל שהוא יותר מבודד, וברור יותר שאין לו בעל ברית, כך נצחונו על הגוים יהיה הוכחה גלויה יותר לכוחו של הקב"ה, וקידוש שמו.

"אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ" (הושע יד,ד). רק אמונה, בטחון בקדוש ברוך הוא! [מי שמאמין לא מפחד...].

הבידוד של עמ"י מראה שהקב"ה אחד ולבד ובלעדי בעולם, ושבכוחו להציל את עמו מכל אויב. וכן נאמר (דברים לב,יב): "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר".

כל העניין של אמונה הוא שהאדם לא יפחד להיות לבד. כל אדם יכול לזעוק ולצעוק "אני מאמין", אבל המדד של אמונה הוא כשהאדם לבד ושם את מבטחו בה'. זהו אדם שמאמין.

רואים מהגמ' שבת (קלג:). שאנו מנסים להידמות לה': "מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום..." הקב"ה גם הוא לבד, שנאמר "אין עוד מלבדו" (דברים ד,לה), אף אתה תהיה לבד.

הגאולה תבוא אך ורק כשנהיה לבד! כל זמן שיהיה לנו בעל ברית, אפילו רק אחד, יאמרו רוב העם שבזכות בעל הברית ניצחנו.

רוב העם מאמין שהישועה במלחמת יום הכיפורים באה רק משום שוושינגטון נתנה לנו נשק, ושבלי אותו נשק היינו אבודים.

אך האמת הפוכה. כל הצרה והמלחמה באו עלינו כי פחדנו לפתוח במלחמה!

יום לפני מלחמת יום הכיפורים, הרמטכ"ל אמר לממשלה שצריך לצאת להתקפת מנע ולא לתת לסורים להגיע לטבריה ולא לתת למצרים לעבור את התעלה. 
אך הממשלה פחדה: מה יגידו בוושינגטון? "חייבים לאפשר לערבים לתת לנו את המכה הראשונה[1], כדי שבוושינגטון יבינו שהם פתחו באש" - כך אמרה ראש הממשלה גולדה מאיר.
משום כך נפלו 4,000 יהודים, ומשום כך היה צורך בנשק מהאמריקנים. אבל אילו פתחנו באש, לא הייתה בעיה עם סוריה ומצרים.

[היום מתברר שהמצב היה יותר בעייתי - על פי המובא באתר Ynet, הועלו לרשת מסמכי CIA ששופכים אור על הקורות במלחמת יום הכיפורים, אוקטובר 1973, לפיו אף על פי שהייתה התראה כי צבאות מצרים וסוריה עומדים לפתוח במתקפה, ממשל ארה״ב בזמנו, וליתר דיוק, מזכיר המדינה קיסינג׳ר, דרש ואסר על ישראל לתת מכה מקדימה-ולאור דרישה זו, רה״מ גולדה מאיר ז״ל נענתה].

אם אנחנו לא מוכנים להיות לבד, הקב"ה יגרום לזה בדרכים שלו. זה מתחיל כבר היום. כולם שונאים אותנו ממילא - מה הרווחנו מכך שניסינו לא להרגיז אותם? בסופו של דבר, אנחנו נהיה לבד. מה שתלוי בנו הוא האם זה יקרה מרצוננו או בעל כורחנו.

הרב קוק (אורות עמ' קסט): "רחבות הלב שבאה להכניס את העולם כולו, כל האנושות כולה, בכלל החיבה המיוחדת המתגלה לישראל, היא צריכה בדיקה... כאשר "עין טובה" זו נובעת מתוך הכרת העליונות של הצביון הישראלי, הרי זו מדתו של אברהם אבינו. אבל אם חיבה זו [אל אומות העולם] באה מתוך כהות הרגש, או חוסר הבנה בסגולת ישראל העליונה, אז היא ארסית, ומלאה הרס נורא".

בתחילת דרכנו בהיותנו במצרים, נסינו להתקרב לאוכלוסיה הגדולה והנכרית, "אמרו, נהיה כמצריים", וחדלנו לקיים מצוות מילה. מלמדים חז"ל כי דוקא מפני זה "הפך לבם לשנוא עמו" (שמות רבה, א, ע"פ תהלים ק"ה). עוררנו בזאת תגובה נגדית של דחייה.

הנצי"ב (העמק דבר, הרחב דבר לבראשית ט"ו): "המה מבקשים לכלותינו, הוא בשביל שאנו מבקשים להתערב עמהם. וכבר ניבא על זה בלעם 'הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב'. ובארנו שאם יהיה לבדד ולא ירצה להתערב עמהם, ישכון במנוחה. ובזמן שהוא בגוים שמתערב עמהם, לא יתחשב בעיני אומות העולם ואין לו תקומה ביניהם. וזה בתורת השגחה מן שמים שיהיה כן".

המהר"ל ("נצח ישראל", פרק כה, עמ' קכח) כותב על כך משל יפה. בספרות חז"ל נמשלו האומות למים, כדכתיב "פצני והצילני ממים רבים מיד בני נכר" (תהלים קמד,ז). "הוי המון עמים רבים וכו' כשאון מים כבירים" (ישעיה יז,יב). וישראל נמשלו לאש (ביצה כה:). "ואין לך שני הפכים זה לזה כמו אש ומים. ואם נתערבו יחד, מים מכבים את האש. אבל אם האש נעמד במרחק מסוים, אז האש מאדה את המים ומחליש כחו".

החטא הזה של טשטוש נקרא בפי הרב קוק "מפעל קרחי" (מעשה קרח). הרי קרח טען בצביעות "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" (במדבר טז,ג). סבור היה שאין לתת חלוקי מדרגות, אלא כולם שווים במעלתם.

עונה על כך הראי"ה (אורות עמ' לב): "היא היתה קריאה לועגת לכל תוכן הקודש ולכל הרוממות התוכית הדרושה להיעשות עד שיהיה הקודש מבוסס בחיים באמת".

וכן (אורות עמ' לג): "הקריאה אל כל העמים, השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע והבערות, בתהומות החושך היותר מחרידות: 'הנכם כולכם קדושים, כולכם בנים לה', אין הפרש בין עם לעם, אין עם קדוש ונבחר בעולם, כל האדם הוא קדוש בשוה', זאת היא הקרחות (כלומר, אנשי קרח) שממנה סובל האדם, שממנה 'נוע תנוע הארץ כשיכור, והתנודדה כמלונה' (ישעיה כד,כ) וכו'. (צריך שיתקיים בעולם) החֵפץ של העמדת גוי אחד בארץ (כלומר, ישראל) בתור ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהוא צריך להיות למופת (לדוגמא מאלפת) על האור העליון האלוקי החודר בחיי העמים".

ההלכה היסודית ביותר בענין הבידוד היא מצות ישוב ארץ ישראל. ה' שם את עם ישראל בארץ אחת, נפרדת וקדושה, וציוה על כל יהודי פרטי לגור רק בה, ולא לעזבה אפילו לזמן קצר אלא מסיבות נדירות ביותר[2].

דבר זה מביא אותנו באופן טבעי, לידי חיים נבדלים מהגוים והשפעתם התרבותית.

חוץ מהמצוה הפרטית, יש גם חובה שתהיה לעם את הריבונות על הארץ.

רמב"ן (השגות הרמב"ן לספר המצוות, עשה ד'): "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". כי צריך שנהיה עם ריבונות משלנו כדי שלא יגידו לנו מה לעשות! עצם כפיפותנו לגוי השולט מביא לכפיפות לתרבותו ולמחשבותיו הפסולות.

בנוסף יש הלכה המחייבת להוריש את הגוים מהארץ. חוץ מגרי תושב מעטים שמוכנים לקבל בלב שלם את מלכות אלוקי משה (ראה רמב"ם הל' מלכים ח:י), את ריבונות ישראל על הארץ ומתנתקים בעצמם מהתרבות הקלוקלת – יכולים לגור בארץ ישראל, וגם זה באיזורים נפרדים.

כך נוצר בידוד מוחלט!

לסיום ישנה הלכה האוסרת למכור בתים ושדות לגוים בארץ ישראל, אפילו כאשר אין לנו ריבונות בה.

מכל הכיוונים אנחנו אמורים להיות פה לבד סמוכים ובטוחים על הקב"ה עם תרבות משלנו ועשיית רצון ה' בלבד!!!

בזה גם נהיה אור לגויים שיראו איך הקב"ה שומר על מי שמאמין ובוטח רק בו.

---

[1] ישראלי אמריקאי ורוסי נפלו בשבי של הקניבלים, וכל אחד ביקש בקשה אחרונה... הישראלי ביקש שיתנו לו סטירה, רק הוא קיבל אותה הוא עף מהסיר קרע את כולם עם מכות קרטה ושיחרר את השניים האחרים, שאלו אותו למה חיכית? ענה להם: לא רציתי שיגידו שאני התחלתי...

[2] הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל (שו"ת הרב הראשי, ח"א, סי' קעא' ורח', עמ' 410-411 ו-510-511):

שאלה: האם מותר על פי ההלכה לצאת מהארץ לטיול בחו"ל לתקופה קצרה רק על מנת לבלות? והאם מותר להצטרף למשלחת הנוסעת למחנות ההשמדה בפולין למטרת לימוד?

תשובה: מצד הדין אסור לצאת לחו"ל, ואלו שיוצאים לטיול סתם אינם נוהגים כהלכה, כיון שנסיעה למטרת טיול בלבד אסורה. כפי שפסק הרמב"ם בהל' מלכים פ"ה ה"ט עפ"י הגמרא, היציאה לחו"ל הותרה רק כדי ללמוד תורה, לישא אשה, להציל מן העכו"ם או אם חזק הרעב בארץ. מי שיוצא לחו"ל כדי ללמד את בני המקום תורה או כדי לעודדם לעלות לארץ ישראל - מותר לשלב בנסיעתו גם טיול.  מותר גם לאדם מדוכא לצאת לטיול בחו"ל אם יש בטיול רפואה עבורו. לגבי אלו הטסים לפולין - אם כוונתם רק לשם טיול בלבד - הדבר אסור, אך אם מדובר בנסיעה לשם לימוד ענייני השואה והנחלתה - הדבר מותר, אך אינו בגדר מצווה.