Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום רביעי, 13 ביולי 2016

פרשת בלק - לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל


אחת[1] מברכותיו של בלעם הרשע היא:
במדבר (כג,כא): "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ״.

מדרש לקח טוב: ״לא הביט אוון ביעקב - אלו באי הארץ בזמן יהושע בן נון, ועליהם אמר שלמה 'כולך יפה רעייתי ומום אין בך'. 'ולא ראה עמל בישראל' - אלו שעתידין לצאת מן הגלות, עליהם אמר ישעיה 'ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ' ".

יש כאן התייחסות לשני דורות - דור באי הארץ בימי יהושע, והדור שעתידין לצאת מן הגלות.

יעקב - הוא השם השפל והנמוך יותר ששייך אל העקב, ואילו השם ישראל הוא השם העליון, "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל", "ישראל" אותיות "לי ראש".

לפי דברי חז"ל, בזמן שנאמרה הברכה היא נאמרה כלפי אותו הדור בשם "יעקב", ואילו דור היוצאים מן הגלות הוא לעילא-לעילא מזה, ומכונה בשם "ישראל".

מי זה הדור הזה? אנחנו!!!

אבל בחיצוניות זה לא נראה ככה? אנחנו נראים 'לא ראה עמל בישראל'?

הרב קוק זצ״ל (שמונה קבצים ח' פ"ה סנהדרין צח.): ״העילוי החבוי שיש בהמורד הגלוי״.

יש דברים שבאופן גלוי יש בהם ירידה, אך באופן חבוי וסמוי מן העין הם עלייה.

כך גם לגבי הדורות:

בגלוי - ״ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ראשונים כבני אדם אנו כחמורים״.

אולם בסמוי מתרחש מהלך הפוך - הדורות שיוצאים מן הגלות וקרובים לימות המשיח, הם פירות בשלים לגאולה השלימה ולתיקון עולם במלכות שדי יותר מהדור הראשון של באי הארץ. חבוי בהם איזה עילוי עליון של הבשלה שהדור הראשון לא זכה לה.

בנוגע לדורנו, חז״ל חלוקים בעניין דור שבן דוד בא. לפי דעה אחת בגמרא, הדור יהיה כולו זכאי, ואילו לפי דעה שנייה - כולו חייב.

לפי הדעה הראשונה שדור שמשיח בא כולו זכאי, הדבר מובן: רק כשהכול תוקן והזדכך, אנו ראויים לגאולה השלימה.

אולם הדבר אינו מובן מדוע יבוא המשיח דווקא בדור שכולו חייב. הרי היו דורות טובים יותר ולא הגיע המשיח בימיהם, ומדוע יבוא דווקא בדור שכולו חייב?

ב״מאמר הדור״ מביא מרן הרב זצ״ל את לשון תיקוני הזוהר שמחבר את שני הצדדים כאחד. לדבריו, אין מחלוקת בין הדעות אלא שניהם יחד אמת.

דור שמשיח בא יהיה כולו זכאי וגם כולו חייב, ובלשון הזוהר הקדוש- ״'טב מלגו וביש מלבר״ [טוב מבפנים ורע מבחוץ].

דווקא כאשר תהליך התיקון מגיע לסיומו, כל הרע שהיה חבוי בפנים - מתפרץ החוצה.

הדבר דומה למחלת אדמדמת[2], שבעת קינון המחלה עצמה, לא נראה דבר כלפי חוץ. רק כאשר המחלה נגמרת ומתפוגגת, היא יוצאת החוצה בצורת תפרחת אדומה, אך בעצם המחלה כבר עברה, והתפרחת שבחוץ היא רק סימן ליציאת הרעלים החוצה ולריפוי המחלה.

בספר ״מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים״, מתואר תהליך טיפולי בבחורה חולת נפש שבשיחות הטיפוליות עוברת תהליך הבראה, אך בפועל היא מידרדרת באופן קיצוני. כאשר הצוות הרפואי דן במקרה, כולם אומרים שהיא הגיעה למצב בלתי הפיך ואיבדה את היכולת לחזור לשפיות, ואילו המטפלת האישית שלה אומרת, שהיא דווקא הולכת ומבריאה.
במילותיה שלה - ״הסימפטומים מתגברים והמחלה נרפאת״, או באופן חריף יותר - ״הסימפטומים מתגברים מפני שהמחלה נרפאת״.

כלומר, תהליך הרפואה הוא שמגביר את הסימפטומים מפני שהרעלים יוצאים.

כך יש להסביר בענייננו - דור שמשיח צדקנו מגיע בו, הוא ״ביש מלבר״ משום שמגיעה העת שהמחלה נרפאת וכל הרעלים יוצאים החוצה.

כלפי חוץ נראה כל הרוע דווקא מפני שבפנים הכול נעשה טוב. אנו עוברים תהליך רפואה עמוק, וכל מה שהצטבר כרעל יוצא החוצה.

על פני השטח הדור נראה כדור שכולו חייב, אך כל זה רק בחיצוניות[3].

באמת יש פה תהליך הזדככות והיטהרות שעל ידי הבשלתו אנו נעשים מוכנים לגאולה השלימה.

כך יש להסביר גם את הדברים הקשים שבמשנה בסוטה על דור של משיח, "פני הדור כפני הכלב" - מפני שהפנים (הפנימיות) הולך ונרפא, כל הסיגים שהצטברו במעמקים יוצאים ונראים כלפי חוץ כחלק מתהליך הריפוי, לפני שהכול הופך להיות זך וטהור.


הרב קוק (מאורות הראי"ה, ירח האיתנים עמ' נ"ט ד"ה "ובעלי הרזין"): "בעלי הרזין צריכים להודיע לעולם, שהירידה שלו היא רק חיצונית, אבל בפנים הכל מתעלה"!!!

אסור להסתכל רק על החיצוניות השטחית – היא תמיד מטעה!

הרווארד וסטאנפורד (הסיפור מיועד לאלה מביננו הממהרים לשפוט אנשים על-פי המראה החיצוני...).
אישה ובעלה הלבושים בצניעות ירדו מהרכבת ופסעו ללשכתו של נשיא אוניברסיטת הרווארד, ללא קביעת פגישה מראש. המזכירה, העיפה בהם מבט, והחליטה שלאנשים פשוטים ועניים אלה אין כל עסקים בהרווארד.
"אנו מבקשים לראות את נשיא האוניברסיטה", אמר האיש בקול רך.
"הוא עסוק ויהיה עסוק כל היום", סיננה המזכירה בשפתיים קפוצות.
"אנו נחכה שיתפנה", אמרה האישה.
המזכירה התעלמה מהם, בתקווה שהזוג ילך. אך הם המתינו בסבלנות.
בחוסר רצון החליטה לבסוף להפריע לנשיא. "אולי, תראה אותם לדקות מעטות, והם יעזבו" אמרה.
הסכים ויצא לקראת הזוג.
פנתה האישה לנשיא: "בננו למד בהרווארד, היה  מרוצה כאן, ואהב את המקום מאד.
לפני כשנה נהרג בתאונה. בעלי ואני היינו רוצים להקים יד לזכרו, במקום כלשהו בקמפוס".
הנשיא לא התרשם מדבריה. ובחוסר סבלנות בולט אמר
"גבירתי, איננו יכולים להקים אנדרטה לכל אדם שלמד כאן ונפטר. אם היינו עושים כך, המקום היה נראה כבית קברות".
"הו, לא" הסבירה האישה במהירות "איננו רוצים להקים אנדרטה. חשבנו שאולי אפשרי לתת בנין שלם להרווארד".
נשיא האוניברסיטה, הביט בהם  בזלזול ואמר: "בניין? יש לכם צל של מושג כמה עולה להקים בניין? השקענו לאחרונה 7.5 מיליון דולר בהקמת הבניין לפיסיקה, כאן בהרווארד".
לרגע שתקה האישה .
הנשיא נראה מרוצה. (סוף, סוף הוא יוכל להיפטר מהזוג הזה.)
ואז פנתה האישה לבעלה ואמרה בניחותא:
"זה כל מה שעולה להקים בניין באוניברסיטה? אז למה שלא נקים  אוניברסיטה משלנו?" 
הנהן בעלה בראשו בהסכמה.
הנשיא נדהם ופניו נפלו במבוכה רבה.
גברת ומר סטאנפורד קמו והלכו לדרכם. הם נסעו לפאלו אלטו, קליפורניה, שם הם הקימו אוניברסיטה הנושאת את שמם, אוניברסיטת סטאנפורד הידועהכיד זיכרון לבנם.

חז"ל אומרים שדרך ברכותיו של אותו רשע אנו יודעים מה הייתה כוונתו לקלל.

הברכה "לא הביט אוון ולא ראה עמל" מלמדת, שבלעם הרשע באמת רצה לומר שהכול אוון והכול עמל, שזהו דור שכולו חייב.

אולם לפי המבט שהקב"ה מראה לו, "נופל וגלוי עיניים", מתגלה לו שבאמת "לא הביט אוון ולא ראה עמל בישראל".

כל ההתגברות של הסימפטומים היא ביטוי להתרחשות של תהליך רפואה עמוק.

הדבר נכון בכל פעם שאנו נכנסים אל הארץ. הכניסה לארץ היא תהליך הבשלה להיותנו נמצאים בבית ה', וכשהיא מתרחשת - מתגלים עמה גם הסיגים.

בביאה ראשונה, בראשית הקשר בין קודשא בריך הוא וכנסת ישראל, נאמר "לא הביט אוון ביעקב" והרעיה נדמית לדודה ללא כל רבב, "כולך יפה רעייתי ומום אין בך". זהו זמן של תחילת יצירת הקשר בין הדוד לרעיה, ולפי דברי חז"ל, זה בחינת עקב. זה היסוד לתחילת בניין הבית.

אולם, לפי דברי חז"ל, על אלו שעתידין לצאת מן הגלות נאמר "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ", כלומר, כל אחד ואחד מישראל הוא צדיק, ולא רק הכלל כולו.

המשך הפסוק "לעולם יירשו ארץ" הוא חידוש גדול עוד יותר.

כשאומרים "כולך יפה רעייתי ומום אין בך", מדובר על ההווה, אך אין זה אומר שבעתיד לא ייפול מום.

חתן וכלה צעירים יודעים שכעת הכול יפה ונעים, אך כשיבואו ימי הזקנה הדברים ישתנו.

אולם על הדור שלנו נאמר "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ", שהתיקון של הדור הזה הוא תיקון נצחי, לעולמי עד.





[1] הרב יהושע שפירא.

[2] אדמדמת ואביבית הן השמות העבריים שניתנו למחלה נגיפית בשם Roseola infantum התוקפת בעיקר תינוקות עד גיל שנתיים - בדרך כלל בעונות האביב והסתיו.
מהלך המחלה הוא שמאפשר לאבחן אותה במידה רבה של ודאות: אדמדמת היא מחלת הפריחה היחידה שמתחילה בחום גבוה מאוד שנמשך שלושה עד ארבעה ימים. התפרחת מופיעה רק לאחר שהחום יורד.

[3] האוה"ק מבאר זאת על-פי מה שאמרו חכמים, שכאשר אדם חוטא, נרשם רושם כח הרע באבר שבו עשה החטא. האבר שבו חטא - נפגם. וזו כוונת הפסוק "לא הביט אוון ביעקב" . אפילו בהמון העם, המכונים בשם "יעקב", גם הם כולם נשמרים מעשות רע, וגם אם טעו ונכשלו, אין החטא נקבע באבריהם, כמו שאמר הכתוב: "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". ופירוש הדבר, שאין החטא עושה מום קבוע, אלא הוא כמו לכלוך שעובר על-ידי רחיצה. כלומר, החטא בישראל הוא חיצוני, אינו עמוק. כל זה אצל המון העם, "לא הביט און ביעקב", החטא לא ניכר בעומק, אינו משאיר רושם באבר החוטא.
והצדיקים שנקראים בשם "ישראל", עליהם אמר "ולא ראה עמל בישראל". כלומר, אצלם אין צורך אפילו בעמל לרחוץ את העוונות, כי אינם נמצאים אצלם כלל.
לאמר, עם ישראל ביסודו טהור וקדוש ונקי מעוון. אפילו המון העם, הם טהורים וקדושים, ואם הם נכשלים, זה רק בחיצוניות על פני השטח, וזה ניתן להעביר ברחיצה. אבל לפני ולפנים, הם טהורים וקדושים. זו עדותו של בלעם על ישראל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!