שבת זכור - זכור את אשר עשה לך עמלק

זכור את אשר עשה לך עמלק

ויקרא (פרשת צו ו,ו): "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶה".

המגיד מקוז'ניץ (עבודת ישראל - פרשת זכור): "... זכור את אשר עשה לך עמלק, לך ממש שעשה בקרבך ענין עמלק... אשר קרך בדרך, קרך הוא מלשון קרירות שהקר אותך מהתלהבות. שראוי להיות כל אדם בלבו כמוקד אש לפני ה' תמיד, והיצה"ר מקרר את האדם ומעצלו...".

גם בזמן מרדכי ואסתר הבעיה היתה קור...

כתב רבינו האר"י (שער הגלגולים), שמרדכי היהודי היה ניצוץ של משה רבנו [משה בגי' 'איש יהודי', ומרדכי היהודי יש בכוחו להכניע את המן, כשם שנלחם משה עם עמלק ונצחו. גם ס"ת משה בן עמרם – המן, לרמוז שיש בכוחו להכניעו]. ואסתר המלכה, היתה ניצוץ של בתיה בת פרעה שגידלה את משה רבינו [לכן כעת מרדכי שהוא ניצוץ משה רבינו, 'לקחה לו לבת']. והמן הרשע, היה גלגול של המצרי שהטמין משה רבינו בחול.

והנה, בתקופת מרדכי, קם עליו המן הרשע ורצה להשמידו, יען שהמן הוא הניצוץ של המצרי שהרגו משה, ורצה כעת להשיב רעה, להרוג את מרדכי שהוא ניצוץ משה. ולכן מובא במדרשים, שכהגיע לאזני מרדכי שמע הגזירה הקשה, מיד הלך והשתטח על קברי האבות, ואח"כ הלך אל הירדן, והיה צועק אל משה, בא תראה איך בניך גלו וגוזרים עליהם גזירות רעות.

וכידוע, משה רבינו הרג את המצרי בשם המפורש, שהוא שם כה"ת [שם שמיני משמות ע"ב, ר"ת כל הנשמה תהלל, וע"י השם הזה מכריתים את הס"מ, ובכתבי האר"י מובא, לכוין אותו כשאומרים "כי לא עזבת דורשיך ה' " ועי"ז ניצולים מהס"מ]. ודבר זה נרמז שם בפסוק (שמות ב,יג), 'ויצא ביום השני וירא שני אנשים עברים ניצים, ויאמר לרשע למה תכ"ה רעך', וכאן נרמז שם זה שהוא השם המפורש, שע"י הרג משה רבינו את המצרי. כמו שכתוב בפסוק שלאחריו: 'הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי', דהיינו שאתה רוצה להרוג אותי באותו שם המפורש שהרגת בו את המצרי.

וכששמע מרדכי על הגזירה הקשה, 'ויצא ברחוב העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה', מיד 'ותקרא אסתר להתך… ותצווהו על מרדכי', וזה מפני שאסתר ידעה הסוד הזה, שמרדכי הוא ניצוץ של משה רבינו, והמן הוא ניצוץ של אותו מצרי. ולכן טענה אסתר למרדכי, שאפשר לכלות את המן ע"י השם קדוש הזה, כמו שמשה רבינו הרג את המצרי, וזהו -'ותקרא אסתר להתך, ותצווהו על מרדכי', דהיינו שקראה לאותו שם קדוש, 'התך' אותיות כה"ת, וצוותה למרדכי להשתמש בשם הקדוש הזה, לכלות את המן הרשע. אך מרדכי השיב לה, שעכשיו לא יועיל להרוג אותו ע"י שם קדוש, כיון שהגזרה באה עליהם, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, ולכן חייבים לחזור בתשובה. דכל זמן שעם ישראל לא יחזרו בתשובה, גם אם נהרוג את המן ע"י שם זה או באופן אחר, יקום רשע אחר במקומו.

וזה נרמז בפסוק (אסתר ד,ז) 'ויגד לו מרדכי (להתך) את כל אשר קרהו' דהיינו, רמז לה שסיבת הגזרה היא משום קרהו. כלומר, ה'קירור' שהצליח המן בן בנו של עמלק לקררם, ע"י שנהנו מסעודתו של אחשורוש. ולכן לא יועיל שום דבר, אלא רק אם יעשו תשובה. [וכדאיתא בגמ' (מגילה טו:), שאחד הטעמים שזימנה אסתר את המן למשתה, הוא כדי שלא יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים. וכשזימנה אותו אז התחילו לפחד שמא היא בעצה אחת איתו, והבינו שאין הדבר תלוי אלא בתשובתם].

ואז אסף מרדכי את כל היהודים מנער ועד זקן, וציוום לצום ג' ימים לילה ויום כפי בקשת אסתר, ועשו תשובה גדולה, ועי"ז נתבטל המן, ותלו אותו ואת בניו על העץ והרגו את כל העמלקים באזור. 

זוה"ק (ח"ב דף סה:): "אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, וְכִי קַלָה הִיא בְּעֵינֶיךָ, קְרָבָא (מלחמה) דָּא זו דַּעֲמָלֵק? תָּא חֲזֵי, מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, עַד הַהוּא אותו זִמְנָא, וּמֵהַהוּא זִמְנָא, עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, וַאֲפִילּוּ בְּיוֹמוֹי דְּגוֹג וּמָגוֹג, לָא יִשְׁתַּכַּח כְּוָותֵיהּ. לָאו בְּגִין חַיָּילִין תַּקִּיפִין וְסַגִּיאִין (חזקים ורבים), אֶלָּא בְּגִין דִּבְכָל סִטְרִין (צדדים),  דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה.

ולכן, צוה הקב"ה למשה (שמות יז,יד) 'ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים'. ואח"כ כתיב (פסוק טז) 'ויאמר כי יד על כס יה, מלחמה לה' בעמלק מדר דר'.

רש"י (ישעיה לד,י) כתב 'מדור לדור – מדורו של משה לדורו של שאול, ומשם לדורו של מרדכי, ומשם לדורו של מלך משיחנו'.

הרי שמלחמה זו עדיין נמשכת עד לביאת משיח צדקנו, שאז הקב"ה ימחה את שמם מתחת השמים.

על אדר א' כותב הבן איש חי (אדרת אליה משפטים): "הטעם שבשנת העיבור מעברים חודש אדר דוקא... על דרך הדרש, כי בחודש הזה יש מפלה לעמלק ולאומות העולם, כי ידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל: "מאן דאית ליה דינא בהדי גוי – יתבענו בחודש הזה, כי הגוי ריע מזליה בחודש זה". ואם כן, השתא אם ישראל יעשו תשובה ותיקון בחודש הזה, ודאי תהיה מסוגלת תשובתם בחודש הזה יותר משאר זמנים, כי החודש הזה ישראל גוברים. וכמו שנמחה שמו של המן זרע עמלק בחודש הזה... לכן מעברים חודש זה, שיתארך זמן ממשלת ישראל יותר, ואולי בצירוף הששים יום יעשו ישראל תשובה שלימה ויהיו מסוגלים לגאולה, ואם לא עשו בראשון יעשו באחרון, באופן שיש להם הרחבת זמן יותר".

מה זו מלחמת עמלק?

כתב האר"י, שעמלק לא יכול ליגוע ב – י"ה דשם הויה, רק ב – ו"ה. כמ"ש 'כי יד על כס יה' וכו', שאין הכסא שלם ואין השם שלם באותיות ו"ה. ולעתיד לבוא, שאז הקב"ה 'אוה למושב לו' וימחה שמו של עמלק מן העולם, אז יושלם ויתחבר שם הוי"ה, והכסא יהיה שלם. וזהו 'אוה למושב לו' ה -א' תשלים לכסא, וי"ה לשם הויה ב"ה.

וזה רמוז בפסוק במגילה, 'ויצא ברחוב העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה' – 'ומרה' באמצעו יש אותיות מ' ר' שזה כמספר עמלק, ומבחוץ יש אותיות ו' ה' – שעמלק מפריד בניהם. וע"י החיבור והאחדות מכניעים את עמלק, ומתחבר שמא קדישא.

בגמ' (גיטין נז ע"ב) איתא: מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. ובעין יעקב נוסף – ומנו, רב שמואל בר שילת. וכן כותב רבינו האר"י ז"ל בליקוטי תורה (שופטים ד), שהוא רב שמואל בר שילת, והוא שורש קין.

ועפי"ז, מבאר ר' צדוק הכהן מלובלין, מה שהיה עם שאול המלך. דהנה יש תימה, שהרי שאול המלך ערך מלחמה רבתי עם עמלק, ונצטוה באזהרה ע"י שמואל הנביא, לא להשאיר מהם שריד ופליט, ולא לחמול על שום נפש מעמלק. ועל שאול המלך כתיב 'בן שנה במלכו', ומבארת הגמ' (יומא כב ע"ב), שהוא היה כבן שנה ללא חטאים. וא"כ תימה גדולה, איך יתכן שחמל שאול על אגג ועל מיטב הצאן והבקר, כמ"ש (שמואל א טו, ט) "ויחמול שאול והעם על אגג וכו'", ועבר בזה על דברי ה'. אלא, שידע שאול שיתכן שהעמלקים יתחפשו לבהמות ע"י כישוף, והטעם שלא הרגם, משום שידע להבחין בעיניהם, אם זו באמת בהמה או עמלק בכישוף.

ומה שריחם על אגג הוא מכיון שראה בו את שורש נשמת ר' שמואל בר שילת. וזה ביאור הפסוק 'ויחמול שאול על אגג', לומר, שריחם על הניצוץ הקדוש הזה שעדיין לא יצא ממנו.

ובזה מבארים ג"כ עוד טעם שזימנה אסתר את המן אל המשתה, שהיא רצתה לעורר אצל המן את הניצוץ הקדוש שיש בו, שהוא שורש נשמת רב שמואל בר שילת, וכוונתה היתה שע"י אותה התעוררות, יעלו בליבו הרהורי תשובה וידבר טוב על ישראל. ובאמת אח"כ 'ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב' - היינו שהתעורר בו הניצוץ הקדוש, אבל כשראה את מרדכי שלא קם ולא זע ממנו, מיד 'וימלא המן על מרדכי חמה', וכיון שנתמלא כעס, איבד והחשיך את הניצוץ שבער בו, ואז היתה מפלתו...

וכתב ע"ז הרמ"ע מפאנו, בספר צבאות ה' (ח"א סי' יב), שרב שמואל בר שילת, היה תמיד מייחד ומחבר שם הוי"ה ב"ה. לתקן מה שעשו אבות אבותיו להפריד שמו של הקב"ה. ורמז את זה, דהנה 'שילת' – ר"ת שויתי יי' לנגדי תמיד.

ר' צדוק הכהן מלובלין (רסיסי לילה יח): "שורש עמלק שבלב היינו העדר הכרת הנוכח כמו שכתוב 'אין השם שלם ואין הכסא שלם'... והכסא הוא ההשגחה שיושב כמלך על כסא ומלכותו בכל משלה... אבל כאשר לבבו נקי ועדיין אין הכרת הנוכח מאירה לו להיות ממש תדיר כעומד לפני מלך גדול ומורגש לעין בכל דבר... זהו משורש עמלק".

מסופר שפעם הגיעו כמה חסידים ל'אמרי אמת' ואמרו לו שסבו ה'שפת אמת' אמר שאם יכוונו לבם באנא ה' הם יראו ישועות גדולות וזה לא קורה?

ענה להם ה'אמרי אמת': לא הבנתם את דבריו, אתם מכוונים ב'אנא ה הושיעא נא' ו'הצליחה נא'. אבל הסבא התכוין שיש לכוין ב'אנא ה' כי אני עבדך'!!! מי שמתכוין אז לקשר הכל לקב"ה ושהוא עבד לה' יתברך - יראה ישועות גדולות!

ע"י אמירת "זכור" בציווי הי"ת, מתעורר למעלה ענין מחיית עמלק, וכל שנה ושנה מוחים את עמלק ומחלישים את כוחו, וכל פעם שאנו מגנים אותו ומזכירים מחיית עמלק מוחים חלק מעמלק מן העולם עד שנעביר אותו לגמרי בקרוב ונהיה כולנו אש וייחודים לה' יתברך - אמן!!!

לאמר קודם קריאת פרשת זכור:

"לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ,(יאהדונהי) בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ (יאההויהה איההיוהה) לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת י"ה בְּו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה, "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק", זָכוֹר בַּפֶּה, וְכֵן מ"ע לִמְחו‍ֹת אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, וְכֵן מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לִשְׁכּו‍ֹחַ מַה שֶּׁעָשָׁה לָנוּ עֲמָלֵק לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיוֹצְרֵֽנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵֽנוּ. וּלְעוֹרֵר מַלְאֲכֵי מָרוֹם וּמֶרְכָּבוֹת עֶלְיוֹנוֹת הַמֻּפְקָדִים עַל מִצְוַת פָּרָשָׁה זֹאת לִנְקֹם נִקְמַת יְהֹוָה (יאהדונהי) מֵאֵת זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְגַם עֵרֶב רַב מֵהַהוּא זַרְעָא בִּישָׁא, לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם עַד בִּלְתִּי הַשְׁאִיר לָמוֹ שָׂרִיד, כְּמו‍ֹ שֶׁכָּתוּב "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק", וְיִתְקַיֵּים בּו‍ֹ "אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אוֹיְבָיו" בָּעֶלְיו‍ֹנִים וּבַתַּחְתּו‍ֹנִים. לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים וּמֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ הָעֶלְיו‍ֹנָה וְהַתַּחְתּו‍ֹנָה. וְיִתְקַיֵּים בּו‍ֹ וּבְזַרְעו‍ֹ "וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת". "וְהָיָה יְהֹוָה (יאהדונהי) לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה (יאהדונהי) אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַֽעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּֽוֹנְנָה עָלֵינוּ וּֽמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּֽוֹנְנֵֽהוּ".