פרשת ויקרא - שבת זכור - מעלת מצוה אחת!

מעלת מצוה אחת!

ויקרא (ה,יז): "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה".

נפגשו שניים מתלמידי המגיד ממעזריטש איש ברעהו, אמר האחד. מה יהא בסופנו, להיכן נוביל את כל העבירות שלנו. השיבו חברו, על העבירות אינני דואג, לכך תיקנו תשובה, אלא מוטרד אנכי בשל המצוות שלנו, איך נישא פנים עם 'מצוות' כאלה...

לכל מצוה ומצוה יש מעלה עצומה!

ויקרא (ב,יג): "וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח".

רש"י: "מלח ברית - שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח, וניסוך המים בחג".

הרבי מסלנט המים התרצו לרדת לעולם התחתון ולהיות אלפי שנים בשיפלות וטומאה בשביל 3 לוגין מים שיזכו להינסך על המזבח בסוכות. והמלח התרצה בשביל הקרבנות שלא הוקרבו כל ההיסטוריה אלא רק חלק קטן מהזמן[1]!

שמואל (א' כד,ו): "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל".

הביטוי 'ויך לב דוד' מוזכר עוד פעם רק במקרה שמתו 70,000 יהודים, למה הוא מוזכר כאן על כנף בגד?

ילקוט שמעוני (ב,קלג): "ר נחמיה אומר שביטלו ממצוות ציצית שעה אחת".

ר' יחזקאל סרנא רצה להחזיר לאחר 20 שנה הלוואה של עשרים אלף דולר לעשיר שתרם לישיבה כשהיתה במצב קשה.

כשהגיע לארה"ב הסתבר לו שהעשיר ירד מנכסיו והוא עכשיו עני מרוד. הגיע אליו הרב ורצה להחזיר לו את הכסף, התחיל העני לבכות 'הדבר היחיד שנשאר לי זו מצוות ההלוואה שנתתי לישיבה, וגם זה אתה רוצה לקחת ממני?!?

חגיגה (ה:): "רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא".

רב אידי היה חוזר חודשים ברגל רק בשביל לשמח את אשתו בחג סוכות.

ישנה מצוה אחת מיוחדת המוזכרת בפרשת זכור:

מגלה עמוקות (ואתחנן - אופן קמ): "הנה מלחמת עמלק היא מצוה אחת שצוה הקב"ה לישראל בכניסתם לארץ מג' מצות (סנהדרין כ:), שסימנם מצות ה' 'ברה 'מאירת 'עינים (תהלים יט,ט), בר"ת מן 'ברה 'מאירת 'עינים, נרמזין ג' מצות אלו שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ, דהיינו ב' של בר"ה 'בנין בית המקדש, מ' של מאירת למנות להם 'מלך, ע' של עיני"ם מלחמת 'עמלק. וסימנם מב"ע, והיה חושב שיקיים שלשתן 'משה 'בן 'עמרם, אבל באמת שלא יתקימו עד שיבא 'מנחם 'בן 'עמיאל".

ממצוה זו של מחיית עמלק לומדים על כל המצוות שצריכות להיעשות בדחילו ורחימו:

השל"ה הקדוש (שער האותיות - עמק ברכה כד): "וזהו טעם סמיכות פרשת עמלק וביאת ארץ ישראל בפרשת כי תבא.

כמו שארז"ל (ברכות ה.) שלוש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל ולא נתנם אלא על ידי יסורין, ואלו הן, תורה וארץ ישראל ועולם הבא.

וכי היכי דבביאה ראשונה בא עמלק, הכי נמי בקיבוץ גליות כשרוצים לבא לארץ ישראל עמלק מזדמן להם בדרך, וכאשר עינינו רואות היום תמיד, ירא ה' וישפוט.

והתחיל בתיבת 'והיה'... רמז למה שארז"ל (ב"ר מב,ג), כל מקום שנאמר והיה לשון שמחה הוא.

וכתב הרמב"ן במנין תרי"ג, מצות ישיבת ארץ ישראל כל עת ורגע שהאדם בארץ ישראל הוא מקיים המצוה הזו.

וידוע שעיקר שכר המצוה על השמחה גדולה, כדכתיב (דברים כח, מז), תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה, אם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצותו התדירה באהבתו אותה.

וגם צריך להיות ירא וחרד, כדכתב רשב"י (עי' תק"ז תי' י' כה:) כל פקודא דלאו איהו ברחימו ודחילו לאו פקודא היא. לכך אמרו באבות דר' נתן (דא"ז ב'), הוי שש וחרד על המצות.

והנה תיבת והיה אצל מצות ישיבת ארץ ישראל רמז לשמחת המצוה, וסמיכת הפרשה לעמלק רמז לחרדה במצות מהרצועה התלויה באויר.

ויסורין של ארץ ישראל, הן מן הישמעאלים הן מן החלאים, מזבח כפרה הם, כדבר שנאמר (ישעיה לג,כד): 'ובַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן'...

ופירוש הענין, שעל ידי הצרות שבארץ ישראל מתנכים ומתמעטים העונות, והעם היושב בה נשוא עון, וכתיב (דברים לב,מג), וכפר אדמתו עמו, ודוקא בעונות קלים ששבים ומתחרטים עליהם, ויסורין אלו ממרקין, ובעת מותו של אדם הולך נכוחו לגן עדן".

יהי רצון בזכות עשיית המצוות בדחילו ורחימו ובחום והתלהבות נזכה לקיים את מצוות מחיית עמלק מבפנים ומבחוץ!!!

---

[1] זה מתרץ את השאלה מה הכוונה "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו" למה כתוב גם, מי עוד בכה חוץ מבני ישראל? אלא בנ"י לא בכו לבד, גם נהרות בבל בכו איתם על כך לא יזכו להינסך על גבי המזבח עקב החורבן והגלות.