Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום ראשון, 6 במרץ 2016

פרשת ויקהל - הארת הפנים בשבת

הארת הפנים בשבת

המקובל האלקי הרב יהודה פתיה זצוק"ל
שמות (לד,לה – לה,ב): "וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ: וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'".

בעל הטורים: "כתיב לעיל כי קרן אור פניו וסמיך ליה פרשת שבת לומר שאינו דומה קירון פנים של שבת לשאר הימים".

שפת אמת: בשבעת ימי המשתה של חתן וכלה צריך שיהיו בכל יום "פנים חדשות", דהיינו, אורח חדש, כדי לברך "שבע ברכות" בברכת המזון.
כתוב במדרש רבה (בראשית יא,ב) "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו'... בֵּרְכוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם, קִדְּשׁוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם. לֹא דוֹמֶה אוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁהוּא דּוֹמֶה בְּשַׁבָּת".
בשבת מקבל כל אדם מישראל מאור פנים אחר, וממילא כל אחד ואחד הריהו "פנים חדשות", לכן בשבע ברכות בשבת לא צריך פנים חדשות!

למה יש אור על הפנים של היהודי בשבת?

בימי מלכות פרנץ יוזף[1] היו חייבים לתלות תמונת דיוקנו של הקיסר בכל מקום שהיו רבים מצויין שם, ואכן מפני השלום תלו בני ישראל בבתי כנסיות בבתי מדרשות את תמונתו במקום מכובד.
פעם הגיע הקיסר לבקר בעיר קראקא, והנה שונאי ישראל שרצו להצר ליהודים, שברו את תמונת הקיסר שהיתה תלויה בביהמ"ד.
ואכן, כאשר ביקר שם הקיסר ולא מצא את 'דמות דיוקנו' היה בטוח שמרדו בו היהודים, ובעת שנפגש עם המרא דאתרא הגאון רבי שמעון סופר זצ"ל (בנו של החת"ם סופר) שאלו בפנים זועפות, מדוע היהודים מזלזלים בי ואינם תולים תמונתי בביהמ"ד?
שמע הגר"ש סופר את שאלתו ולא הבין מאי קאמר, שהרי תמיד היתה התמונה קבועה בבי מדרשא והקפידו לחלוק כבוד למלכות, אמנם בחכמתו הבין מיד שכנראה יד בני בליעל במעשה זה כדי להרע לקהילת החרדים לדבר ה', על כן השיב לו על אתר ואמר, הנה בתורה הקדושה נצטווינו להניח תפילין מדי יום ביומו, כמו שנאמר וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך', והטעם, כדי לייחד יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם.
והנה בבוא יום השבת איננו מניחים תפילין 'דשבת לאו זמן תפילין הוא' והטעם, כי אז הקב"ה עצמו שורה עלינו כביכול, ו'הנחת תפילין' ביום זה היא כזלזול בנוכחותו של הקב"ה, כשהמלך נמצא אני לא הולך לנשק את תמונתו...
זו גם הסיבה שניטלה עתה התמונה מכותלי בית המדרש, מפני שאין צורך לשום תמונות בשעה שהקיסר בא לבקרנו בכבודו ובעצמו, ואכן קיבל אותו גוי את תשובתו הפיקחת וחמתו שככה.

רואים מזה את עוצמת השבת, כביכול הקב"ה מלך מלכי המלכים בא לבקר אותנו ומשרה שכינתו עלינו ביום הגדול והקדוש הזה, וזה עצמו האות שייחודו ואחדותו בעולם.

הארת פניו של ה' מביאה ברכה עצומה:

ברכת שים שלום בתפילה: "כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ תּוֹרָה וְחַיִּים אַהֲבָה וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם".

זוה"ק (ח״א קפט.): "תָּא חֲזֵי, בְּכָל אֲתַר דְּצַדִּיקַיָא אָזְלֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לוֹן וְלָא שָׁבִיק לוֹן. דָּוִד אָמַר, (תהלים כג) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתְּךָ וְגו'. בְּכָל אֲתַר דְּצַדִּיקַיָא אָזְלֵי, שְׁכִינְתָּא אָזְלָא עִמְּהוֹן וְלָא שָׁבִיק לוֹן.
[בֹּא רְאֵה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַצַּדִּיקִים הוֹלְכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר אוֹתָם וְלֹא עוֹזֵב אוֹתָם. דָּוִד אָמַר (שם כג) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךְ וּמִשְׁעַנְתֶּךְ וְגוֹ'. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַצַּדִּיקִים הוֹלְכִים, הַשְּׁכִינָה הוֹלֶכֶת עִמָּהֶם וְלֹא עוֹזֶבֶת אוֹתָם].
יוֹסֵף אָזַל בְּגֵיא צַלְמָוֶת וְנָחֲתוּ לֵיהּ לְמִצְרַיִם, שְׁכִינְתָא הֲוַת עִמֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, וַיְהִי יְיָ אֶת יוֹסֵף. וּבְגִין דְּהֲוַת עִמֵּיהּ שְׁכִינְתָּא בְּכָל מַה דְּהֲוָה עָבִיד הֲוָה מַצְלַח בִּידֵיהּ. דְּאָפִילּוּ מַאי דְהֲוָה בִּידֵיהּ וְהֲוָה תָּבַע לֵיהּ מָארֵיהּ בְּגַוְונָא אָחֳרָא, הֲוָה מִתְהַפֵּךְ בִּידֵיהּ לְהַהוּא גַוְונָא דִּרְעוּתָא דְמָארֵיהּ הֲוָה רָעֵי בֵּיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, וַיַּרְא אֲדוֹנָיו כִּי יְיָ אִתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה יְיָ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ, מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ וַדַּאי, כִּי יְיָ אִתּוֹ.
[יוֹסֵף הָלַךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת וְהוֹרִידוֹ אוֹתוֹ לְמִצְרַיִם - הַשְּׁכִינָה הָיְתָה עִמּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף. וּמִשּׁוּם שֶׁשְּׁכִינָה הָיְתָה עִמּוֹ - בְּכָל מַה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה, הָיָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ. שֶׁאֲפִלּוּ מַה שֶּׁהָיָה בְּיָדוֹ וְהָיָה מְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ אֲדוֹנוֹ בְּגָוֶן אַחֵר - הָיָה מִתְהַפֵּךְ בְּיָדוֹ לְאוֹתָהּ הַצּוּרָה שֶׁרְצוֹן אֲדוֹנוֹ הָיָה רוֹצֶה בָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּרְא אֲדנָיו כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ. מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ וַדַּאי, כִּי ה' אִתּוֹ].
תָּא חֲזֵי, וַיֵּדַע אֲדֹנָיו כִּי יְיָ אִתּוֹ לָא כְּתִיב, אֶלָּא וַיַּרְא אֲדֹנָיו, דְּהָא בְּעֵינוֹי הֲוָה חָמֵי עוֹבָדָא דְנִסִּין בְּכָל יוֹמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד בִּידֵיהּ, וְעַל דָּא וַיְבָרֶךְ יְיָ אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף".
[בֹּא רְאֵה, וַיֵּדַע אֲדנָיו כִּי ה' אִתּוֹ לֹא כָתוּב, אֶלָּא וַיַּרְא אֲדנָיו, שֶׁהֲרֵי בְּעֵינוֹ הָיָה רוֹאֶה מַעֲשֵׂה נִסִּים בְּכָל יוֹם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בְּיָדוֹ, וְעַל כֵּן וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף].

לכן שבת היא מקור הברכה בזכות קרבת ה'!

בטח שהפנים של היהודי יאירו יותר בשבת עם כזאת נוכחות קרובה של הקב"ה!

סיבה נוספת היא תיקון ספירת החכמה:

פירוש הרמח"ל על התורה (כי תשא): "זה שכתוב, "וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור". מפני שאמרו, שכל מי שיש לו חכמה פניו מאירים. וכמו שאמר הכתוב, "חכמת אדם תאיר פניו". וזה "כי קרן עור".

תורת חכם (דף קנז.): "בחול בסדר תפלה נתקן אבי"ע דחו"ב דבינה דז"א ובשבת בליל שבת נתקן בינה דחכמה דז"א וביום שבת חכמה דחכמה".

עוצמת האור תלויה בנו, ככל שנתכונן לשבת ונרבה בשמירת הלכותיה ובכבודה ככה ירבה עלינו אורו יתברך.



[1] קיסר אוסטרו-הונגריה (1848 - 1916), רצח אחיינו פרנץ פרדיננד (יורש העצר) היווה עילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.

האגדה מספרת שבראשית שנת 1870 התארח הקיסר פרנץ יוזף בבית הכנסת תפארת ישראל ברובע היהודי (כחלק מסיורו במזרח התיכון לרגל פתיחת תעלת סואץ) ותמה מדוע אין לבנין כיפה, הוא נענה בתשובה: "אדוננו הקיסר, בית הכנסת הסיר את כובעו לכבודך". הקיסר הבין את הרמז ותרם סכום של אלף פרנק צרפתי שנדרשו לבניית הכיפה והשלמת בית הכנסת.

הנסיך רודולף בנו של הקיסר פרנץ יוזף כתב בספרו "מסע למזרח" (או בגרמנית, ''מיינה אורינטלישה רייזה''): ''כשבאתי לחברון הלכתי אל מערת המכפלה, שם חשתי שעומדות רגלי על קברות האבות הקדושים. שלא במודע כרעתי ברך, ידי נישאו אל על, עיני מלאו דמעות ובבכי מלמלו שפתי: אתה, אב קדמון, שלפני אלפי שנים נמשחת לנשיא אלקים, כשהציע לך עפרון החתי אחוזת קבר לאשתך מאנת לקבלה חינם. ושא עיניך וראה את גורל עשרת מליון בניך הפזורים על פני העולם, נרדפים על ידי רודנים ורוצחים אחוזי שנאה נוראה, שאף פיסת ארץ אינם יכולים לרכוש לעצמם. מה איום ונורא הוא סיפור חייהם של בניך האומללים. אברהם הקדוש! כשאגיע אל כס המלוכה אעשה בכל כוחי ומאודי לעזור לבניך''.

מעשה מופלא אחד בעניינה של חליצה, שסיפר לי הרה"ח רבי דוד אייכלר זצ"ל מזקני וחשובי חסידי 'משכנות הרועים' דפעיה"ק תו"ב את אשר שמע וקיבל מפי מרן הגה"צ רבי דוד יונגרייז זצ"ל ראב"ד דפעיה"ק ת"ו - שהיה מקובל בידו ממעמד חליצה אחת מיוחדת שנערכה בבית דינו של הגה"ק המפורסם המהר"י אסאד זצוק"ל זי"ע אבדק"ק סערדאהעלי (בעל שו"ת מהרי"א - יהודה יעלה, ודברי מהרי"א עה"ת) שהיה ידוע ומקובל בכל תפוצות ישראל ברוב קדושתו ופרישותו, ובגאונותו העצומה יצא שמו לתהילה על פני תבל.
- לאחר פטירת מרן החתם סופר זצוק"ל, היה המהר"י אסאד אחד מראשי הגולה בארץ הגר, ומגדולי ראשי המנהיגים ברחבי הונגריה וגלילותיה.

אחת המשימות הקשות שנטל המהר"י אסאד על שכמו, היתה מלחמת החרמה שלחם בעוז ובגבורה, על שמירת גחלת ישראל ודת תורתנו הקדושה בטהרתה וכמאמרה. - בעצה אחת עם גדולי צדיקי אותו הדור, ובראשם רבינו הכתב סופר זצוק"ל, היה מנצח בתוקף על שמירת קדשי היהדות הנאמנה בשלמותה. ובדחיית כל כיתות המשכילים והניאולוגים למיניהם רודפי ומחריבי הדת, שהיו חורשים תדיר מזימות רשע לקעקע את יסודות הדת, ומחדירים רוחות זרות בכרם ישראל קודש באותה תקופה קשה וסוערת. - הוא היה עומד תמיד ביחד עם חבריו הצדיקים, בשמירה הדוקה עילאה על צביון התורה, בהקפדה בכל מנהג ובכל תג וקוץ שנהגו ישראל קדושים, שלא לשנות מאומה מן הדרך הסלולה לנו מאבותינו ורבותינו הקדושים, מעתיקי השמועה של מסורת ישראל כצורתה דור אחר דור עד משה רבינו מסיני.

באחת התקופות חברו להם המשכילים עם חבריהם הרפורמים במלחמה כנגד מצות החליצה! - הם טענו בבורותם ובערותם, שאין זה טקס יפה... כאשר צריכה האלמנה המסכנה לחלוץ את מנעלו של היבם מעל רגלו, בתוך היכל בית הדין קבל עם ועדה... ואם לא די בזה, הרי מחייבים אותה אחר כך לקום ולירוק שם יריקה עזה מפיה לפני היבם מול חברי בית הדין.
בדעתם ההפוכה מדעת תורה לא ראו זאת בעין יפה, וברשעותם הוציאו דיבה ודיברו סרה כנגד מצוה ברורה ומפורשת, שירדה באש מן השמים בדת תורתנו הקדושה בפרשתנו, וטענו שיש בטקס שכזה ביזיון ובושה גדולה לאלמנה, ואף זלזול בכל המשתתפים... עפרא לפומייהו!
בלהט שיא המלחמה הגיעו הדברים עד כס המלכות, כאשר ראשי המשכילים הגישו בקשה בפני המלך 'פרנץ יוזעף' המפורסם, לגזור גזירה האוסרת את קיום החליצה בכל ארץ הגר, מחמת הביזיון והמיאוס שיש בה וכו'... כדרכם גיבבו דברים הרבה לפני המלך בטענות שווא ומדוחים, שאין בטקס זה שום תועלת, וכי על מה ולמה יש לחלוץ נעל היבם? ומה מקום יש כאן ליריקה? ומה כל זה מועיל? ומדוע תיאסר האלמנה לשוק בלעדי אותו טקס משונה? - כך היו מלבים האש, ומשתדלים להוציא גזירה שתאסור את החליצה לגמרי!
ויהי כשמוע המלך את טענותיהם, ביקש לקבל מנגד גם את חוות דעתם של גדולי ישראל מאורי האומה, מה יש בפיהם להסביר ולהצדיק בטעמה ונימוקה של מעמד החליצה.
גם אל הרב המהר"י אסאד הגיעה משלחת מאת המלך - שהוקיר והעריך מאוד את הרב (באחת ההזמנויות ביקש המלך פרנץ יוזעף מהרב ראש המשלחת שיברכו, ובירכו אז להאריך ימים על ממלכתו וכו', ואכן ישב על כס ממלכתו כשבעים שנה!).
המשלחת הגישה בקשה בפני רבינו, לקבל את תגובתו ותשובתו לביאור מצות החליצה, והזמינו אותו אל עיר הבירה, להשמיע דברו בפני המלכות. - אך להפתעתם הפך המהר"י אסאד את ההזמנה אל המזמין... והציע לתועלת הענין, שיותר טוב ומועיל יהיה אם יואיל המלך בטובו לבוא בכבודו ובעצמו להיות נוכח במעמד חליצה באולם בית הדין, ובזה הבטיח שיראה המלך וייווכח במו עיניו בצורך הגדול של פעולת מעשה החליצה ובתוצאתה הברוכה!
המלך הסתקרן מאוד להיווכח ולראות מה עושה חליצת נעל מרגל ויריקה מאוסה... ומאידך גם חפץ להשקיט את הרוחות הסוערות במדינתו, ונענה להזמנה!
ואכן לאחר תקופת מה הזדמן בבית דינו הגדול של המהר"י אסאד מעמד חליצה לאלמנה מפורסמת, שהמלך הכיר היטב את בעלה המנוח שהיה מן האנשים הקרובים למלכות, והודיע המלך שיבוא עם שריו ויועציו אל מעמד החליצה.
אולם בית הדין נערך בהתאם לקבלת המלך ופמלייתו הכבודה, כסא המלכות ניצב לצד בימת הדיינים והשופטים! וכדי שיבינו המלך ופמלייתו היטב את כל מהלך הדיון, נשכר 'מתורגמן' מיוחד, שיתרגם עבור המלך את כל מהלך הדיון וטקס החליצה, ולהסביר בפני המלך דבר דיבור על אופניו.
ההזמנה הזאת של המלך אל בית דינו של המהר"י אסאד למעמד החליצה, הכתה גלים ברחבי המדינה כולה, הכל ידעו שבאותו מעמד ייפול דבר! כאשר אינה דומה שמיעה לראייה, ולאחר שיראו המלך ושריו ויועציו את כל אותו המעמד בעיניהם, בודאי תתגבש החלטתם הברורה בנידון קיום החליצה בכל רחבי אונגארין!
ואכן בשעה המיועדת הופיע המלך עם כל הפמליא הכבודה בשערי בית הדין, הוא התיישב על כסאו המיוחד שבצד בית הדין, וסביבו כל אנשי המלכות. כשהם עוקבים בדריכות רבה אחר כל תהליך הדיון, שהתנהל ברמה ובעוז על ידי מרן המהר"י אסאד בעצמו אב בית הדין.
מתחילה קיבלו הבית דין את העדות, בבירור כל הפרטים לאשורם, ונודע שאכן זו האשה היא אלמנת המנוח שנפטר בלא בנים, גם היבם אחי המת ישב הכן לקיום מצות הבית דין!
הספרא דדיינא החל להכין את שטר החליצה שייחתם על ידי בית הדין, ושמש בי"ד הכין את הסנדל המיוחד המונח בבי"ד לצורך זה. - הדיון כולו, חקירת העדים ובירור הפרטים, ומסירות המודעא של היבם וכו', תורגמו כל העת על ידי המתורגמן, שהסביר לפני המלך והשרים בטוב טעם, שלב אחרי שלב מכל המתחולל לעיניהם בבית הדין.
והנה לאחר הכנת כל הפרטים הנצרכים, ניגשו חברי בית הדין בדחילו ורחימו לביצוע מצות החליצה כתורה וכהלכה, מתחילה חלצה היבמה את הסנדל המיוחד מרגל היבם ככל פרטי הדינים המרובים שנפסקו בזה בשולחן ערוך אבן העזר (סימן קס"ט).
מיד לאחר שנסתיימה החליצה ניגשה היבמה לקיום מצות הרקיקה לעיני הדיינים, כשהמלך וכל הפמליא הכבודה משתאים לנוכח ההקפדות המרובות שמורים הדיינים בכל פרט ופרט שבמצוה.
והנה תיכף לאחר מעמד היריקה כדת וכדין, ביקש אב בית הדין מרן המהר"י אסאד מאת המלך שייגש לרגע עימו ביחד אל מקום הרקיקה. - בהגיעם שמה אמר המהר"י אסאד למלך, הבט נא בבקשה היטב אל תוך היריקה!
משניגש המלך והביט אל תוך הרוק, נדהם וקפץ בזעזוע קל לאחוריו! הוא ראה שם בתוך הרוק בבירור את דמותו של המנוח המת נשקפת אליו!
מה זה? שאל המלך בתדהמה, הוא ממש נבהל ממראה עיניו! - ומרוב השתוממותו פסק מיד: רואה אני שנעשים כאן דברים גבוהים עליונים, שאין אני מבין בהם! ומעתה אינני מתערב בענייני דת שלכם ובמצוותיכם, עשו אתם כטוב בעיניכם!
המהר"י אסאד הרגיעו, וניסה להסביר מעט לקהל, שאכן רואים כאן בחוש את תועלת תוצאת מצות החליצה! שכן מבואר בתיקוני זוהר (תיקון כ"ב דף עב:) בסוד החליצה, שהיא לחלוץ נפש הנפטר והבאתה למנוחתה, "חליצה איהי שזבת ההיא נשמתא ורוחא ונפשא, דאינון קטירין בתלת קשורין דחוייא, ורזא דמלה (תהלים קכד, ז) נפשנו כציפור נמלטה מפח יוקשים, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו" עכל"ק. - וזהו הסימן שיש בידינו תמיד שנעשתה החליצה כדת וכדין, כאשר הועילה ונחלצה הנשמה למקומה כראוי, אחר שהותרה אלמנתו בעולם, ושבה נשמתו לצור מחצבתה בשורשה בקודש!
ואת כל זאת רואים החכמים ביריקה דייקא, ששם נראית צורתו, כמו שביאר בספר צרור המור בפרשא דידן על דרך האמת, וז"ל: "ולפי שרוח זה המת הולך ומכשכש בתוך מעי אשתו כפעמון, ואינו יכול להיפרד משם, לפי שהיא באוות נפשה שאפה רוח המת בקרבה וכו'  [ולא יצאה משם להוליד הבנים]. וכשלא רצה לייבם וחולצת נעלו, נותנת לו חיים, ומיד יוצא משם אותו רוח המת, שהיתה נפשו קשורה בנפשו. וכשהיא זורקת הרוק מפיה מיד יוצא אותו רוח שהיה שם, ועולה למעלה ונכנס למקום החיים וכו'" עכ"ל. וכדרך שביאר כאן רבנו בחיי ז"ל: "כי הרקיקה הנמאסת, תרמוז לדבר הנמאס [הזרע] המתגלגל מן הגוף דרך חוט השדרה שהנפש מתלבשת ומתעטפת בו" עכ"ל. - והיינו שיורקת הזרע שהזריע בה, שיש בו מיצוי צורת עצמו בקומה שלמה, כנודע מספר יסוד יוסף. ונרמז כאן בבעל הטורים עי"ש. ולפיכך נראית רוחו של המנוח באותו רוק שיצא ונחלץ, ועלה למקומו ולמנוחתו.
המלך נהנה מאוד ממראה עיניו, ומן ההסבר המאלף שקיבל מפי אותו קדוש עליון גאון הגאונים, שכל רז לא אניס ליה, ועל אתר ציווה לבטל אותה גזירה!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!