חודש ניסן - חודש הגאולה

חודש ניסן - חודש הגאולה

ר"ח ניסן - ראש וראשון לכל החודשים!

על הפסוק: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן", כותבת הגמרא (שבת פז:): "תנא אותו יום נטל עשר עטרות: א) ראשון למעשה בראשית. ב) ראשון לנשיאים. ג) ראשון לכהונה. ד) ראשון לעבודה. ה) ראשון לירידת האש. ו) ראשון לאכילת קדשים. ז) ראשון לשכון שכינה. ח) ראשון לברך את ישראל. ט) ראשון לאיסור הבמות. י) ראשון לחדשים".

היום אנחנו מתחילים ימים גדולים ועצומים!

המקובלים כותבים שמאחד בניסן עד עשרה בו הוא כנגד העשר ספירות שמקבלים מהם שפע גדול והארה גדולה [היום העשירי (שבת הגדול בשנת היציאה) הוא כנגד המלכות שהיא מכוונת כנגד "המטה" ולכן צוה הי"ת בעשור לחודש לקשור השה לכרעי המטה שהיא המלכות, כדי להכניע לגמרי הע"ז שלהם].

היום אנחנו מתחילים עליות מאוד גדולות של השכינה:

הי' ימים ראשונים של חודש ניסן הם כנגד אות י' של אדנ"י, ועד ערב פסח עוד ד' ימים מקבלים קדושה מאות ד' דאדנות, ומפסח עד שבועות כנגד אות נ' דשם אדנות ומקבלים ממנו השפע, ובשבועות נתגלה הפל"א העליון שהוא כנגד אות א' דאדנות.

בימים האלו יש סייעתא דשמיא גדולה לכל התחזקות שנתחזק בעבודת ה'.

גמרא (ראש השנה יא.): "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל".

הרב שמואל אליהו שליט"א: בתחילת ספר שמות (ב) כתוב כי כשמת מֶלֶךְ מִצְרַיִם צעקו בני-ישראל מהעבודה. הצעקה לא הייתה מופנית בגלוי אל ה', ואולם אלוקים שמע אותה. זכר את בריתו עם האבות. "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹקִים". מה ידע אלוקים שלא ידעו אחרים?

מתרגם יונתן בן עוזיאל "וגלי קדמוי ית תיובתא דעבדו בטומרא דלא ידעו אנש בחבריה". הייתה גלויה לפניו התשובה שהם עשו בנסתר, שלא ידע איש בתשובתו של חברו.

עוד לפני שמגיע משה, הם עושים תשובה פנימית, כל אחד לעצמו. בחוץ זה לא ניכר, הם נראים שקועים במ"ט שערי טומאה. אבל התהליך מתחיל בלבבם. את זה יודע רק אלוקים, ולכן הוא מביא את משה אל הסנה ומצווה עליו להוציאם ממצרים.

התהליך הוא כל כך פנימי וסודי, עד שאפילו משה, שהוא אוהבם של ישראל מקדם, לא רואה את נקודת ההתעוררות הפנימית הזו. על כן משה אומר לאלוקים "הן לא יאמינו לי". רק אחרי מאמץ הוא יוצא לשליחות הזאת ומגלה את האמונה הפנימית הזו.

הנביאים ממשילים את תהליך הגאולה בימי חזקיהו להיריון ולידה (מלכים יט,ג). ההיריון הוא תהליך איטי, נסתר בחלקו, קשה וממושך. הצירים והלידה מתרחשים ללא הודעה מוקדמת. בבת אחת הצירים מסתיימים והילד יוצא אל העולם.

כך מתואר בספר דברי הימים (ב' פרק ל') סדר הפסח שעשה חזקיהו המלך. בחודש אדר עוד מלך אביו אחז. אחז היה מלך רשע במיוחד, שסגר את דלתות בית המקדש והציב מזבחות לאלילי דמשק בחוצות ירושלים. אחז נפטר באדר, ובנו חזקיהו מולך בסוף חודש אדר.

בתחילת מלכותו הוא מחליט לעבר את חודש אדר (בטעות, כי היה כבר סוף החודש). הוא פותח את שערי המקדש ומטהר אותו, באמצע החודש הראשון למלכותו הוא מקריב קרבנות. "וַתִּכּוֹן עֲבוֹדַת בֵּית ה'". אחר כך הוא שולח שליחים לכל ישראל להודיע להם על הכוונה להקריב קרבן פסח בחודש השני למלכותו (לדעתו מדובר בניסן, באמת כבר אייר).

חלק מהעם, שרגיל לעבודה הזרה של אחז המלך, מקבל את השליחים של בנו המלך בשחוק ובלגלוג: "וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד זְבֻלוּן וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם וּמַלְעִגִים בָּם".

חזקיהו היה חזק. הוא לא מתפעל מהלגלוג הזה ומחליט להמשיך בתוכנית להקריב קרבן פסח בבית המקדש.

חלק מהעם לא הספיק להיטהר מטומאתו: "כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ, כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב, כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד".

למרות כל הבעיות הללו חזקיהו לא נרתע. הוא לא מתפעל מההתנגדות. הוא יודע שבפנים בפנים בני-ישראל הם מאמינים בני מאמינים, ולכן הוא מקריב קרבן פסח למרות שהם עדיין טמאים. הוא יודע שטומאה הותרה בציבור.

אלוקים שומע לתפילת חזקיהו. הוא מרפא את העם. "וַיִּשְׁמַע ה' אֶל יְחִזְקִיָּהוּ וַיִּרְפָּא אֶת הָעָם". בוודאי זה גם ריפוי רוחני. למרות התקלה עם עיבור החודש, הם שמחים שמחה גדולה.

בשביל להכיל את השמחה הגדולה הם קובעים עוד שבעה ימים לשמחה. "וַיִּוָּעֲצוּ כָּל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיַּעֲשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים שִׂמְחָה".

השמחה הזאת כל כך עוצמתית, עד שהכתוב אומר: "וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם".

כשיש שמחה של מצווה כל כך גדולה, יש גם השראת שכינה. אלוקים שומע לתפילתם "וַתָּבוֹא תְפִלָּתָם לִמְעוֹן קָדְשׁוֹ לַשָּׁמָיִם" ועונה להם בנסים גדולים במלחמה עם סנחריב.

חזקיהו המלך מזהה שיש תהליך פנימי של תשובה שלא ניכר בחוץ. כביכול נראה שהאנשים עובדי עבודה זרה ועוברי איסורים. אבל הוא יודע שבפנים הם נטהרים.

כך היה ביציאת מצרים, כלפי חוץ נראה היה שבני-ישראל שקועים במ"ט שערי טומאה. אבל תוך חודשים ספורים מתבררת אמונתם הגדולה "ויאמן העם". הם מוסרים את נפשם ומקריבים קרבן פסח. הם הולכים אחרי ה' במדבר בלי צדה לדרך. אלוקים לא שוכח ואומר לירמיהו אחרי אלפי שנים: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".

כך ממש ממש מתרחש בימינו אלה!

כדברי הרב קוק בעולת ראיה: 
"יציאת מצרים הייתה מאורע כזה, שרק לפי מראית העין הגסה נחשבת היא לדבר שהיה איזה פעם ועבר, 
אבל באמת על ידי הכרה תוכית אנו באים לידי ידיעה, 
כי עצם פעולת יציאת מצרים היא פעולה שאינה נפסקת כלל!
התגלות יד ה' בפרסום ובהופעה בהירה על פני ההיסטוריה של התבל... 

תאיר את אורה להזריח אורים גדולים בכל נאות מחשכים לדורי דורים".

שמות (יב,ב): "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה".

שמות רבה (טו,א): "הקדוש ברוך הוא נקרא ראשון שנאמר (ישעי' מד,ו) אני ראשון ואני אחרון וציון (בית המקדש) נקרא ראשון שנאמר (ירמי' יז,יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ועשו נקרא ראשון שנאמר (בראשית כה,כה) ויצא הראשון וגו'. ומשיח נקרא ראשון שנאמר (ישעי' מא,כז) ראשון לציון הנה הנם.

יבא הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון ויפרע מן עשו שנקרא ראשון ויבא משיח שנקרא ראשון בחדש הראשון שנאמר "החדש הזה לכם ראש חדשים וגו'".

עכשיו עשיו מרגיש על הגובה... כן אתקשר, לא אתקשר לנתניהו, אתקשר ואלחץ עליו... אנחנו נסיר את התמיכה שלנו באו"ם ניתן לאיראן נשק גרעיני...

אבל עוד מעט הקב"ה יפרק להם את הצורה... כמו שאומר הזוה"ק: אוי למי שיפריע כשהאריה מטיל כסותו אצל הלביאה... נראה מה יישאר מהם...

משל למה הדבר דומה: היה ב' עניים שהיו הולכים מעיר לעיר, אחד היה בריא וחזק וטוב ומרויח הרבה כסף, ואחד היה חולה ומלא ייסורים מוכה ותשוש וכפוף, והעני החזק היה מצחק עליו ואומר לו תראה איך אתה לא מצליח ואני מצליח.

אמר לו יבוא יום ונראה מי יצחק אחרון והיה מתחנן לפני הי"ת, סוף דבר שהמלך של אותה העיר היה לו רופא גדול וטוב והגיע זמנו ונפטר מן העולם, וכן היה למלך גיבור מלחמה שר צבא אין כמוהו וגם הוא נפטר, והמלך חיפש אדם אחד במקומם שגם חזק מאוד וראוי להיות שר צבא וגם רופא גדול שיהיה רופאו האישי.

והנה באו והביאו אדם כזה למלך, ובשביל להוכיח זאת צריך להביא אדם אחד חזק שינצח אותו וכך נראה שהוא באמת חזק, וגם אחד חלש שירפא אותו, ואת מי הביאו, את שני העניים, והנה החזק בא ונלחם בו ונהרג באצבע הקטנה שלו, ואת העני החלש ריפא והעמיד אותו על רגליו ונעשה בריא.

עכשיו הם עושים עלינו שרירים אבל 'פתאום יבוא אדון בהיכלו' וינקום את כל מה שהם עשו לנו בגלות!!!

אם נזכה אז ה' ייתן לנו גם לעזור לו קצת בנקמה (יאללה צו 8...)!