פרשת שקלים
לשם יחוד לפרשת שקלים:
כף החיים (או"ח תרפ"ה לג): לשם יחוד קבה"ו וכו' הנה אנחנו באים לקרות (או לשמוע) פרשת שקלים לעורר שקל הקודש פלס ומוזני משפט לה' ולהכניע מוזני מרמה בגבול הרשעה הנצב כאריה יכסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים ובסגולת קריאה נאמנה זאת קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך תמחה את זכר עמלק כְּמוׁץ יְסוׁעֵר מִגוׁרֶן וּכְעָשָן מֵאַרוּבָּה, וברצונך תשוב ותרחם עלינו ותרום ותגביה קרננו למעלה ע"י משה עבדך כמו שהבטחתנו כי תשא את ראש בני ישראל וכו' ובחסדך תבנה בית המעוז ב"ב לאשר ולקיים מצות שקלים בפועל. ויהי נועם וכו'
שמות (ל,יב): "כִּי תִשָּׂא אֶת
רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד
אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם".
אחד
הסיפורים היותר כואבים בענין זה[1] היה עם דוד המלך שסופר את ישראל
ולא גובה מאיתם מחצית השקל. התוצאה היא מגיפת דֶּבֶר (דברי הימים א כא,טז) "מִדָּן
וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ". בירושלים יש הפוגה זמנית "וַיִּשָּׂא
דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם
וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם וכו' ".
רואה
דוד שהמגפה לא נעצרת לגמרי, עדיין החרב נטויה על ירושלים. לוקח דוד מכל שבט ושבט חמישים
שקלי זהב. בסך הכל משנים עשר שבטים הוא לוקח שש מאות שקלי זהב וקונה את הגורן של ארונה.
המקום שבו עומד המלאך. "וַיֹּאמֶר ה' לַמַּלְאָךְ: וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ"
(שם כז).
זה
המקום שבסופו של דבר יבנה בו בית המקדש!
תהלים (קלג,ג): "כְּטַל חֶרְמוֹן
שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם".
למה בית המקדש הוא מקום "הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם"?
כיוון
שזה המקום שבו הקב"ה נפח באדם הראשון נשמת חיים. לכן אנו מתפללים ומשם גם
יורדים חיים לכל העולם כל רגע - "רחם על ציון כי היא בית חיינו"!
ע"י התרומה של מחצית השקל[2] חיבר דוד המלך את כל העם
למקום החיים לכן הוא לא מסכים לקבל את המקום בחינם מארונה
היבוסי!
המשנה במסכת שקלים אומרת
ש"בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים".
למה מזכירים את חובת השקלים כבר בראש חודש אדר ולמה תורמים לפני
חג הפורים?
כתוב
בבלי ובירושלמי (מגילה): "רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש צפה הקב"ה
שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל. אמר: מוטב שיקדים כספן של בני, לכספו של אותו
הרשע. לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים".
חז"ל אמרו שכשכל ישראל[3] נתנו מחצית השקל יש מאה כיכר[4]. אם מחשבים מחצית השקל שזה 9.6
גרם כסף עם מע"מ ועמלות סוכן מגיעים לכמעט ארבעים שקל[5]. כפול שש מאות אלף איש זה בערך
5760 קילו כסף, שזה שווי המאה כיכר.
המן
הסכים לתת עשרת אלפי כיכר כסף למלך - פי מאה כיכרות ממה שאספו ישראל בשנה אחת, שזה
622,656,000 מליון דולר.
בזמן הגמרא ערך הכסף היה יקר יותר[6],
פי שלושים וחמש מערכו בימינו.
לפי
זה המן הסכים לתת מכספו לאחשורוש ערך של יותר מעשרים ואחד מיליארד דולר על מנת
שיסכים להרוג את היהודים!
אם
נחשוב שהמן לא היה נותן יותר מעשירית כספו והוא הציע לאחשורוש 21 מליארד דולר. יוצא
שהיה לו רכוש בערך של 210 מליארד דולר. זה כמו מובראק, קאדפי, אסאד, סאדם חוסין וערפאת
גם יחד, ועוד ישאר לו קצת עודף. כל זה בהנחה שהמן היה מקפיד על "מעשר", אבל
אם הוא היה קמצן ונותן פחות ממעשר מכספו - היה לו הרבה יותר ממאתים מיליארד דולר.
מה יוצא מכל הכסף הזה?
כתוב
בקהלת (ב,כו): "כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת
וְשִׂמְחָה וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים".
אומרת
הגמרא (מגילה י:) "רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא:
"לאדם שטוב לפניו - נתן חכמה ודעת ושמחה" - זה מרדכי הצדיק. "ולחוטא
- נתן ענין לאסוף ולכנוס" - זה המן. "לתת לטוב לפני האלהים" - זה מרדכי
ואסתר דכתיב "ותשם אסתר את מרדכי על בית המן".
בסופו של דבר כל העושר של הרשעים יגיע לצדיקים!
במקרה
של מרדכי זה משמש לבנין בית המקדש השני שנבנה ממש מיד אחרי שאחשורוש מת בשנה
השלוש עשרה למלכותו.
כותב
המדרש (תהלים יז) על המגיפה בימי דוד: "משל למה הדבר דומה? לאחד
שהיה מכה לבנו, ולא היה יודע הבן למה הוא מכה אותו. לאחר שהכהו אמר לו, לך עשה דבר
פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בו. (והבין הבן שבגלל אותו דבר הוא קיבל מכה
מאביו. כך דוד מבין שהסיבה האמיתית למגיפה היא לא הספירה של האנשים, אלא) כל אותן אלפים
שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא שלא תבעו בנין בית המקדש.
והלא
דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם, כך נעשה להם, ונענשו על
שלא תבעו בנין בית המקדש. אנו שחרב בימינו והיה בימינו, ואין אנו מתאבלין ולא מבקשים
רחמים, על אחת כמה וכמה. לפיכך, התקינו חסידים הראשונים שיהו ישראל מתפללין שלש תפלות
בכל יום ויום, אנא, השב שכינתך לציון וסדר עבודה לירושלים. ותקנו בונה ירושלים ה',
ברכה בפני עצמה, בתפלה, וברכת המזון. בצווי משה רבינו".
מכאן אנו למדים שלא רק פעם בשנה אנחנו צריכים לזכור את בית
המקדש בתרומת מחצית השקל אלא לכוין כל יום בתפילות ובברכת המזון שה' יחזיר לנו את
עבודת בית המקדש, ולעשות כל מה שאנחנו יכולים בשביל זה[7]!
שמות
(לח,כא): "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת".
אומר
רש׳י : ״זהו רמז למקדש שנתמשכן בשני
חורבנין על עוונותיהן של ישראל״.
אם
אכן נחשב המשכן כ׳משכון׳ של בני ישראל - אמר הגאון רבי זלמן מוולאזין - אזי
גם למשכון יש זמן שצריכים להחזירו, שהרי בפירוש נאמר בפסוק ׳עד בא השמש תשיבנו לו׳,
ואם כן כבר באה השמש אלפי פעמים ומדוע לא החזיר לנו הקדוש ברוך הוא את המשכון?
אלא
- אמר רבי זלמן - התשובה נמצאת בפסוק שלאחריו : ׳והיה כי יצעק אלי ושמעתי, כי חנון
אני׳. תנאי גדול יש בהשבת המשכון - צריך לצעוק !!! הקב׳ה מחכה שנצעק אליו, אז ישיב
לנו את בית המקדש כבתחילה.
יהי רצון שנזכה לתרום את מחצית השקל לבית המקדש השלישי במהרה
בימינו. אמן.
[1]מבוסס על דברי
הרב שמואל אליהו שליט"א.
[2]שקל בגי' נפש
(430).
[3]נשים
ילדים ועוברים - המשנ"ב הביא מנהג שמפרישים מחצית השקל אפילו
על עובר במעי אימו. ודרשו זאת מהפסוק של "כל העובר על הפקודים", לרבות עובר
במעי אמו. וכתב הכה"ח (שם ס"ק כד) שאע"פ שלפי הרמב"ם פטורים נשים
וילדים, הם נותנים כי כתוב "לכפר על נפשותיכם".
[4]פירשו
התוס' - (מגילה טז.) "שמעתי שעשרה אלפי ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד
מישראל שהיו שש מאות אלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם. ודוק ותשכח".
ואיך זה כל פדיונם? הרי כל פדיונם
הם מאה כיכר? יש אומרים שהמן רצה ליתן בעדם את כל הערך המפורש בתורה למי שאומר
"הרי ערכי עלי". שלפי ההלכה הוא חייב ליתן חמשים שקלים שהם מאה חצאי שקל.
לפי זה שישים ריבוא מישראל שכל אחד מוערך בחמישים שקל הם עשרת אלפים ככר כסף בדיוק.
וזה שפירשו התוספות, "ואמר שיתן כל פדיונם, דוק ותשכח".
[5]לפי הערך שהיה
בשנת התשע"א, בתשפ"ב זה יוצא 29 ש"ח.
[6]הגמרא אומרת שגדי
קטן נקנה בזוז אחד (ברכות מד). בפסח שרים על חד גדיא שנקנה בשני זוזים. זוז הוא רבע
שקל של חז"ל. שני זוזים – מחצית השקל. בימינו מחיר גדי הוא מעל אלף מאתים שקל
חדש. אם שקל בימינו הוא שלושים וחמש שקל, זוז\דינר הוא שבע עשרה וחצי שקל.
[7]
שו"ע (או"ח א,ג וכן בסי' תקפ'). גמ'
(ב"ב ס:). גר"א (ליקוטים בסוף ביאור הגר"א לסיפרא דצניעותא
לח.): "בשעה שנחרב בית המקדש והסתלקה השכינה, היא הסתלקה במידה מסוימת גם
מנשמתו של כל יהודי, וההבדל בין נשמתו של יהודי לפני החורבן לאחרי הוא כמו ההבדל
בין אדם חי לאדם מת".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!