פרשת כי תשא - י"ג מידות של רחמים

י"ג מידות של רחמים

שמות (לד,כט): "ויהי ברדת משה מהר סיני... ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. וירא אהרון וכל בני ישראל את משה.. וייראו מגשת אליו".

בפרשתנו אנו רואים את המדרגה העליונה אליה הגיע משה רבינו. שיא המיצוי הרוחני של האדם. התקרבות כה גדולה לקב"ה עד שהגוף נעשה מזוכך והעור נעשה לאור.

אולם נשאלת השאלה, מדוע רק עכשיו לאחר קבלת הלוחות בפעם השנייה זכה משה רבינו להגיע למדרגה זו של נבואה, למה לא קודם לכן בקבלת הלוחות הראשונים?

חז"ל לומדים מכאן ביקורת על עם ישראל - רש"י: "בא וראה כמה גדולה כחה של עבירה - שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה, מהו אומר (שמות כד,יז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל, ולא יראים ולא מזדעזעים. ומשעשו את העגל, אף מקרני הודו של משה היו מרתיעים ומזדעזעים".

אך עדיין לא מובן מדוע לאחר קבלת הלוחות הראשונים לא קרן עור פני משה, ומדוע לא הגיע למדרגה כה גבוהה של נבואה?

השינוי היה כתוצאה מהתשובה והתפילה של משה.

לאחר מעמד הר סיני, בני ישראל נפלו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, וחטאו בחטא העגל, חטא נורא ואיום.

כדי להתרומם מהחטא זה משה רבינו נדרש ללמוד כיצד לשוב בתשובה, ולכן ביקש מריבונו של עולם "הודיעני נא את דרכיך". הקב"ה לימד אותו את כחה ועצמתה של התשובה, ואת העצמה של הי"ג מידות דרחמים.

גמרא (ראש השנה יז:): "ויעבור ה' על פניו ויקרא - אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה, אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם".

"יעשו לפני כסדר הזה" אמר הקב"ה, ולא "יאמרו לפני כסדר הזה"!

גמרא (ראש השנה יז.): "אמר רבא: כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר: 'נושא עוון ועובר על פשע' - למי נושא עוון למי שעובר על פשע".

רש"י: המעביר על מידותיו - שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו ומניח מידותיו והולך לו... - מעבירין לו על כל פשעיו - אין מידת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת".

פלא יועץ בשם הרמ"ק: כל אדם שיודע בעצמו שחטא איזה חטא... בתפילות שלא בכוונה וברכות, וחטאות נעורים חדשים עם ישנים. ואם יאמרו לו שצריך הפסקות ותעניות הרבה, הוא עונה שכשל כוחו ואינו יכול לסבול. ואם יאמרו לו שיענש במיתת בנים, כה יאמר: אתה ה' תשמרם. ואם יאמרו לו שיענש שלא יהיה לו פרנסה וצרה דעניותא רדיף אבתריה, שאוג ישאג כי חסרון כיס קשה מכולם.

והנה מצינו כפרה בזול בלי כל זה, והוא להעביר על מידותיו שמעבירין לו על כל פשעיו. וכמה יבוש ויכלם מי שיש לו לב, כי אלוקינו מרחם הורה לנו כפרה בזול, ואין מקיץ ואין שומע. ומה יענה האדם בזה".

הגמרא (שם) מספרת על רב פפא שבא לבקר את רב הונא שחלה. כשראה את מצבו אמר שיכינו לו תכריכים. לבסוף נרפא רב הונא ואמר שאכן נגזרה עליו מיתה, אלא שהקב"ה אמר שמכיון שאינו עומד על מידותיו אלא מעביר עליהן, אל תדקדקו אחריו. הרי לנו שאף לאחר שנגזרה עליו מיתה והיה כבר במצב של גסיסה, הועילה לו מידה זו להצילו מן הדין ולהשיבו לתחיה.

על ידי התשובה והעוצמה של הי"ג מידות שמשה רבינו לא רק למד אלא קיים בעצמו - הגיע משה רבינו למדרגה גבוהה לאין ערוך מזו שהייתה לו ולעם ישראל קודם החטא.

עם ישראל הוא יחידה אחת!

האלשיך הקדוש מסביר שהמצוה לתת דווקא 'מחצית' השקל היא בגלל אחדות ישראל, שכל אחד בפני עצמו נחשב רק 'חצי'.

וצריך את כל הנשמות כדי ליצור את עמ"י כמו האותיות בספר תורה שאם חסר אחת כל הספר פסול.

לכן כל דבר קטן שאנחנו מעבירים על המידות ושבים בתשובה אנחנו עולים ומרוממים איתנו את כל עם ישראל.

אבל לא רק את עמ"י! ברגע שאתה מעביר על המידות אתה מגלה אלוקות כאן בעולם! אין מצב שהגילוי אלוקות הזה לא משפיע על כל הסביבה!

באחת המסעדות באמריקה, כזו שאפשר להזמין בה אוכל בטלפון, להגיע עם הרכב לדלפק והם מוציאים את המנות אליך, על מגש, ישר לתוך המכונית, הגיע יום אחד מישהו לקבל את האוכל שהזמין.
הוא פתח את החלון כדי לשלם לקופאית והתחיל לחפש בכיסים. הנהג שמאחוריו התעצבן, צפר שוב ושוב, ומשלא נענה, התחיל לצעוק ולנסוע קדימה עד שדחף את המכונית העומדת לפניו!

הנהג שילם את ההזמנה שלו והגיש עוד עשרה דולרים. "זה תשלום על ההזמנה של הנהג שמאחורי", אמר לקופאית.

הקופאית לא הבינה: "השתגעת? הוא דוחף אותך ואתה משלם עבורו?". הנהג ענה: "כן, אני רואה שהוא עצבני, בטח היה לו יום קשה. אז אם אני יכול לגרום לו להרגיש קצת יותר טוב, למה לא?"

הקופאית הביטה בהזמנה של הנהג השני ואמרה, "מצטערת, הוא הזמין אוכל לחמישה אנשים... הכסף שנתת לי לא יספיק לזה". הנהג פתח את הארנק, שלף כרטיס אשראי ושילם! ואז קרה דבר מדהים: הוא המשיך לנסוע ואפילו לא הסתכל אחורה לראות מיהו הנהג שעמד מאחוריו!

סוף־סוף הגיע תורו של הנהג העצבני. הוא הוציא כסף, והקופאית אומרת לו: "לא צריך, הנהג שלפניך כבר שילם". הנהג היה בהלם, מה? מי? והקופאית סיפרה לו "הוא חשב שהיה לך יום קשה, ורצה לעשות לך קצת טוב". הנהג העצבני כל־כך התרגש, ואמר לקופאית: "את יודעת מה, גם אני רוצה לעשות משהו טוב. אני רוצה לשלם עבור הנהג שמאחורי". הגיע תור הנהג הבא, וגם הוא מוציא כסף לשלם, והקופאית אומרת לו "הנהג הקודם שילם בשבילך" ומספרת לו את כל מה שקרה. גם הוא מתרגש מאד ומשלם עבור הנהג שאחריו. וכך, כל אותו היום, הסיפור חוזר על עצמו – כל אחד שילם בשביל השני.

כשאתה מגלה אלוקות, מצווה גוררת מצווה, וזה גורר אנשים אחרים.

יוצא שכל עליה שלך מעלה גם את כל העולם למדרגה יותר גבוהה ומקדמת את הגאולה עוד ועוד!