בשבילי נברא העולם
שמות (כג,א): "אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס".
מתניתין (סנהדרין לז.): "כיצד מאיימין את העדים? על עידי נפשות היו מכניסין
אותן ומאיימין עליהן... הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם
נותן ממון ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו
בקין שהרג את אחיו שנאמר (בראשית ד,י) דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי
אחיך דמו ודם זרעותיו... לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל
מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב
כאילו קיים עולם מלא... לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם...".
רש"י: "חשוב אני כעולם מלא לא אטרד א''ע מן העולם בעבירה אחת וימשוך
ממנה".
תלמיד של
הגאון מטשעבין התחיל להתדרדר. הגאון מטשעבין הבין שדברי
מוסר יזיקו יותר משיועילו. לבסוף לאחר מחשבה רבה, זימן אותו אליו ואמר לו בזה
הלשון:
״הקשב נא
אברמלה בני! הקשב היטב! אין אתה סתם כך אברמלה... כמה אברמליך איכא בשוקא... נכד
אתה לבית המלוכה של זידטשטוב... נכד מלוכה - משמע נסיך, זוהי זכות וגם חובה...
״בזידטשטוב
ישנה הקפדה. בשחרית של ימי שישי נהגו אצל רבי הירש, שר בית הזוהר, לא לומר
תחנון... עליך, כנסיך לבית המלוכה, לשמור בגאווה על המסורת המלכותית...״
הבחור התרגש
מאד מייעודו המלכותי, וקיבל על עצמו על אתר באלה ובשבועה.
לאחר שבוע
של הפקרות רוחנית כללית - הגיע הרגע המלכותי. בהגיע יום שישי נזכר בייעודו
המלכותי, והחליט כי יעבור עליו מה! הוא, תחנון לא יאמר!
אלא שעל
אתר, חש בגיחוך... כיוון שאינו מתפלל כלל - אין כאן ביטול תחנון...
הוא נאלץ
איפוא להתפלל בימי שישי כדי להקפיד לא לומר לאחר מכן תחנון.
אלא שתוך
כדי כך חש בעליבות נוספת... והרי כל השבוע אינו אומר תחנון, ובמה איפוא תתבטא
הנסיכות...
הוא אילץ
איפוא את עצמו להתפלל כל השבוע, כדי לומר אחר התפילה תחנון (והרי אין טעם לומר
תחנון מיד אחר רכיסת הנעלים...) כדי להבליט את נסיכות אי האמירה של ימי שישי...
״כל השבוע״,
הוא מספר היום, ״לחמתי למען מנין, השכמתי קום... התבזיתי.... התפללתי בדבקות...
כדי שאי אמירת התחנון בימי שישי תקבל צורה מלכותית... ומי שלוחם כל השבוע על תפילה
במניין - יהפוך עצמו ללעג וקלס אם יחלל שבת ויזלזל באסורי תורה...״.
כך לאט לאט
חזר הבחור לרצינותו היהודית.
ר' נחמן (ליקוטי מוהר"ן ה') "כי צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא
אלא בשבילי, נמצא, כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות, ולעיין בכל עת בתיקון
העולם, ולמלאות חסרון העולם. ולהתפלל בעבורם".
אמר רבי
שמחה בונם לתלמידיו: "כל אחד צריך שיהיו לו שני כיסים, ויוכל להשתמש בהם
לפי הצורך.
בכיס אחד
צריך להיות מונח המאמר "בשבילי נברא העולם", "ובכיס השני:
"אנכי עפר ואפר".
הרב קוק[1] (עולת ראיה א', עמ' סו בביאורו על תפילת "אלוקי נשמה") שואל -
כיצד כל אחד אומר "אלוקי"? וכי האלקים הוא רק שלו?!
ומבאר הרב
שהקדוש ברוך הוא כל כך שלם, עד שהוא יכול להתמסר לכל אחד ואחד כאילו רק בו הוא
מטפל, כאילו אין בעולם אף אחד אחר מלבדו, וכך כלפי כל אחד ואחד בעולם. ולכן כל
אחד בעולם יכול להגיד את המילה 'אלוקי'.
ומתוך כך
חייב אדם לומר גם "בשבילי נברא העולם", שכן כל אחד צריך להרגיש
את האחריות הגדולה שלו, כיון שכל אדם ואדם הוא מציאות שלימה, עולם שלם בפני עצמו.
אדם שואל
את עצמו - במה באמת אני מבטא את הייחודיות שלי?
התשובה
לכך היא - בכל, בכל פעולה שהוא עושה, כל תפילה שאדם
מתפלל, כל מצווה שאדם מקיים. כל אחד מקיים אותה בייחודיות שלו - עם התחושות שלו,
עם ההרגשות שלו, עם הקול המיוחד שלו, עם המעשה המיוחד שלו. כל אחד עושה את אותה
מצווה באופן אחר.
לכל אחד
יש רפ"ח ניצוצות פרטיים שרק הוא יכול להעלות ולתקן!
הרש"ר הירש:
"...בכמה חבִילי-סייגים הקיפה
התורה
את מעמדו של העבד באותה משפחה
כדי שלא תדוכא נפש העבריין,
כדי שלמרות מעמדו המושפל יחוש,
שרוחשים לו כבוד ונוהגים בו מנהג אחווה,
ועדין יוכל לזכות באהבה ולהעניק אהבה".
הגנב מפני שהוא לא הבין שהוא יכול
לאהוב. הוא חשב שהוא יכול רק לשנוא, רק לקחת מהחברה שהוא נמצא בה.
ואז, ממקום אחר, משפחתי, הוא מקבל הבנה
שהוא יכול להועיל לעולם עד כדי מקרה קיצוני שהנער הזה פתאום יגיד "אהבתי
את. אהבתי את. אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי".
איך הופכים אותו שוב לבן אדם אוהב?
אדם שחושב
"אין לי מה לתת, יש לי רק לקחת. מה יש לי לתת לעולם הזה? אני לא מוצלח בכלום,
אז לפחות שאקח מה שאני יכול". ופתאום ממקום אחר הוא נהיה אדם אוהב. אדם
אוהב הוא אדם מועיל.
כשיהודי
מבין כמה יש לו לתת לעולם רק אז הוא יכול להיות יהודי ולהקים משפחה ולהיות בחברה
מתוקנת.
זה מתחיל
באהבה לילדים למשפחה ולקהילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!