יום שני, 22 בפברואר 2016

כי תשא – חיסרון מעולה

חיסרון מעולה


כחלק מהסקת המסקנות מחטא העגל הקב"ה מודיע למשה כי לא הוא, ה', ילך לפני העם, אלא מלאך. זאת, מהסיבה שהם "עם קשה ערף":
שמות (לג,ב): "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ: כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ".
מעניין שכאשר משה מבקש לבטל את הגזרה הזאת, הוא משתמש באותו נימוק:
שמות (לד,ט): "וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, ה', יֵלֶךְ-נָא ה', בְּקִרְבֵּנוּ: כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ".

אני במקומו לא הייתי מזכיר את זה... הרי זאת הטענה של הקב"ה עליהם!?!

דבי הביטה ברחמים על בנה, ג'ק. היא לא יכלה לראות אותו סובל כך, לאחר הניתוח הקשה. אבל עוד יותר היה קשה לה לראות את התוצאה הטראגית: בנה היה נטול יד שמאלו. זה לא היה קל, בכלל לא. אבל לא הייתה ברירה. המחלה התפשטה, וכדי להציל את חייו של ג'ק הרופאים היו מוכרחים לכרות את ידו השמאלית.
מעציב ביותר היה לזכור מהו חלום חייו של ג'ק. הוא חלם להיות אמן קרטה. שאף לשלימות גופנית, לשרירים מנופחים ולשם עולמי. והיום – בלי יד – כל יריב מתחיל יוכל להכריע אותו...
ואכן – המורה שלו לקרטה הודיע, כי הוא מצטער מאוד, אבל הוא לא יוכל להמשיך ללמד את ג'ק. הוא לא יכול ללמד ילד בלי יד לעשות תרגילים הדורשים שימוש בשתי הידיים.
ג'ק לא ויתר, והוריו המסורים חיפשו בכל ארצם מורה שיסכים ללמד את בנם את אומנות הקרטה. אך זה, לא היה בנמצא.
לבסוף הם מצאו מורה זקן אחד, שהסכים ללמד את ג'ק קטוע היד. ולא זו בלבד, אלא הוא אף התחייב שג'ק יהיה מוכשר ביותר במלאכת הקרטה, וינצח בקלות כל יריב.
למען האמת – ההורים לא האמינו לאותו מורה. לא היה נראה להם שילד נטול יד יוכל לנצח יריב בקרטה. אבל משום רצונו העז של ג'ק, הם שלחו אותו אל אותו המורה, שייהנה...
לאחר כמה חודשים של אימונים הודיע המורה הזקן שג'ק התאמן מספיק, וכעת הוא מסוגל להתמודד מול כל יריב בן גילו. "אתם יכולים לנסות", אמר.
דבי, האמא, דוקא לא רצתה לנסות, כדי שג'ק בנה האהוב לא ייפול ברוחו כתוצאה מהכשלון המובטח... אבל לאחר הפצרות מרובות מצידו, הם הסכימו.
בתור יריב, בחר ג'ק את חברו לשעבר – התלמיד הכי מצטיין בבית הספר לקרטה בעיר. פעם ג'ק למד באותו בית ספר, עד אותו ניתוח שבו כרתו לו את ידו.
ביום המיועד התייצבו ג'ק ויריבו על הזירה, זה מול זה. היריב נשף בבוז, לא מכבודו היה להלחם מול חדל אישים שכזה...
האות ניתן, והקרב התחיל.
לא עברו כמה דקות, והיריב היה שרוע על הריצפה, וג'ק מעליו כשהוא אוחז בו בחזקה. לא היה באפשרותו להרים את ידו לאות סיום הקרב בנצחונו – שכן ידו האחת לפתה את היריב היטב...
מופתעים, ביקשו כל הנוכחים סיבוב שני.
ושוב, לאחר דקות ספורות הסתיים הקרב בנצחונו הקל והמהיר של ג'ק.
עכשיו הנוכחים היו כבר ממש המומים. הם לא האמינו. ג'ק הציע סיבוב שלישי.
מובן מאליו, שגם בפעם השלישית ניצח ג'ק בקלות רבה את יריבו המוכשר.
"איך עשית את זה"? שאלו ההורים את המורה הזקן, בהלם מהול בהתרגשות.
"פשוט מאד", אמר המורה. "לימדתי אותו תרגילים שבהם היריב אמור לתפוס בזרוע השמאלית כדי להתגונן. לג'ק, אין יד שמאלית, ולא היה ליריב איך לתפוס אותו...

משה רבינו אומר לקב"ה: זה מה שמפריע לך בעמ"י? שהם עם קשה עורף? זה היתרון הכי גדול שלהם!!!!!!!!!!
כותב הרלב"ג (עמ' 417): "קיבלתי בפירוש זה הפסוק מהרב אדוני זקני ר' לוי הכהן, כי משה אמר כי מפני שהעם הזה הוא קשה להפוך עורף אל מה שנשקע בו, הנה אם תסלח לעווננו ולחטאתנו עד שישקעו באמונתך  -  תנחל אותנו לעולם, כי הם קשי עורף ולא יסורו מזאת האמונה האמיתית כשיסתבכו בה סיבוך מורגש".
אחרי הגיבוש הקשה שהם יעברו במדבר עד שיבנה עמ"י הם ימסרו את הנפש עליך אלפי שנים של פוגרומים וצרות!!!

גם לכל אדם פרטי יש כל מיני מאורעות בחיים שגוררים עימהם נפילות ואכזבות רבות. דברים כגון אלו יכולים לשבור את רוחו של האדם ולגרום לו להתייאש, ולהפסיק להלחם. אבל צריך לדעת – שכל חיסרון אפשר להפוך ליתרון.
בכל מצב בחיים יש לאדם בחירה בין לפחות שתי נקודות יציאה מהמצב:
האחת, כלפי מעלה, והשניה כלפי מטה. האדם הוא זה שבוחר אם לעלות מתוך המצב הזה, או לרדת ממנו.
כל טרגדיה, כל אסון, כל אכזבה – יכולה להביא לצמיחה. הצמיחה תבוא דוקא מתוך אותה אכזבה.

לאישה אחת באה בימים, היו דליים גדולים תלויים בשני צידי האסל, שהיא נשאה על צווארה .
באחד הדליים היה סדק בעוד שהשני היה מושלם והגיע תמיד מלא ליעדו. בסוף הדרך הארוכה מן המעיין לבית, הדלי הסדוק הגיע מלא בחציו.
במשך שנתיים תמימות הביאה האישה מדי יום ביומו, דלי וחצי מים לביתה. הדלי המושלם היה גאה, כמובן, בהישגים שלו, אך הדלי הסדוק, המסכן, התבייש במומו והיה אומלל, כיוון שהצליח לבצע רק מחצית מייעודו.
לאחר שנתיים של מה שנראה ככישלון מר, פנה הדלי הסדוק לאישה ליד המעין ואמר לה: "אני מתבייש שהסדק שבי גורם למים לדלוף לאורך הדרך הביתה".
האישה הזקנה חיכה ואמרה "האם שמת לב שיש פרחים לאורך השביל, בצד שלך, ואילו בצד השני- אין?
המום שלך מוכר לי  מאז ומתמיד, ולכן טמנתי זרעי פרחים בצד שלך ובכל יום שאנו צועדים הביתה, אתה משקה אותם. במשך שנתיים אני יכולה לקטוף פרחים יפים אלה, כדי לקשט את השולחן. ולולא היית כמו שאתה, לא היה היופי הזה מעשיר את הבית".

אם אתה רואה שמשהו מפריע לך בחיים תדע לך שהקב"ה שם את זה בשבילך ולטובתך!!!
יום אחד אתה תגלה שהבעיה הזאת, החיסרון הזה יעזור לך מאוד!!!

שבת שלום ומבורך!!!

אין תגובות:

פרסום תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

רשומות פופולריות מהחודש האחרון: