יום ראשון, 7 בפברואר 2016

פרשת תרומה - דע מה למעלה - ממך!!!

דע מה למעלה - ממך!!!


בפרשה[1] הקב"ה מצווה על עשיית המשכן.

הכלי העיקרי במשכן הוא ארון העדות עם שני הכרובים שעל הכפורת, "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב" (שמות כה,יח).

ארון העדות הוא העיקר בגלל ג' סיבות:
א. "הַשְּׁכִינָה נְתוּנָה לְמַעְלָה מִשְּׁנֵי כְּרוּבִים" (במד"ר ד,יג).
ב. משם הקב”ה מדבר עם משה רבנו, שנאמר: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם כב).
ג. גם בשמים ישנם כרובים המשמשים כמרכבה לשכינה, כפי שמתאר הנביא (יחזקאל י,כ): "הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה".
רמב"ן (שמות שם): "ולכך נקרא 'יושב הכרובים' (ש"א ד,ד) כי היו פורשי כנפים להורות שהם המרכבה נושאי הכבוד".

לכן הקב"ה מצווה לעשות כרובים שכן המשכן אמור לקפל בתוכו את כל הבריאה.

גמרא (ברכות נה.): "אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ".

היות והמשכן צריך לכלול בתוכו את כל מלאכת שמים וארץ, מוכרח שהבונה אותו ידע מהו סוד מלאכת בריאת השמים והארץ, וזוהי תכונתו של בצלאל, כפי שהתורה מעידה עליו: "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" (שמות לה,לא) ונאמר במשלי: "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל" (משלי ג, יט-כ) הרי לנו חכמה תבונה ודעת בבריאת שמים וארץ, כמו שנאמר על בצלאל.

גם על חירם שעזר לשלמה המלך בבניית בית המקדש, נאמר: "וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת" (מלכ"א ז,יד) הרי שכדי לעסוק בבניית המשכן או בית המקדש, נדרשת חוכמה כעין החוכמה הנחוצה לבריאת שמים וארץ.

יוצא אפוא שהמשכן הינו 'זעיר אנפין' של הבריאה, והכרובים במשכן הם כנגד הכרובים של מעלה, וכשם שלמעלה הקב"ה כביכול יושב על הכרובים כך למטה הוא כביכול שוכן עליהם, הווה אומר שהכרובים מסמלים את השכינה שבמקדש.

נפש החיים (א,ד): "וזאת תורת האדם כל איש ישראל אל יאמר בלבו ח"ו. כי מה אני ומה כחי לפעול במעשי השפלים שום ענין בעולם?
שכל פרטי מעשיו ודבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע. לא אתאבידו ח"ו. ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו. שכל אחת עולה כפי שרשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים בעולמות וצחצחות האורות העליונים.
וקרוב לשמוע שגם זה בכלל כוונתם ז"ל באבות (ב,א) "דע מה למעלה ממך". רוצה לומר עם כי אינך רואה בעיניך הענינים הנוראים הנעשים ממעשיך, אבל תדע נאמנה כי כל מה שנעשה למעלה בעולמות העליונים גבוהי גבוהים, הכל ממך הוא על פי מעשיך לאן נוטים, על פיהם יצאו ויבואו... ולכן האדם מעם הקדש שכולל ג"כ כל סדרי בראשית וסדרי המרכבה כלל הבריאת כולה. הוא ג"כ דוגמת ותבנית המשכן והמקדש וכל כליו. מכוון בסדר התקשרות פרקי אבריו וגידיו וכל כחותיו.
וכן מחלק בזוהר כלל תבנית המשכן וכליו. שהמה רמוזים כולם באדם אחד באחד יגשו כסדר.
לזאת הרי כי ודאי עיקר ענין הקדש והמקדש ושריית שכינתו ית' הוא האדם שאם יתקדש עצמו כראוי בקיום המצות כולן שהם תלויין ג"כ בשורשן העליון בפרקי אברי השיעור קומה כביכול של כלל כל העולמות כולם... אז הוא עצמו המקדש ממש ובתוכו ה' ית"ש. כמ"ש (ירמיה ז,ד) היכל ה' היכל ה' המה...
י"ל ג"כ שר"ל אל תחשבו שתכלית כוונתי הוא עשיית המקדש החיצוני. אלא תדעו שכל תכלית רצוני בתבנית המשכן וכל כליו. רק לרמז לכם שממנו תראו וכן תעשו אתם את עצמיכם שתהיו אתם במעשיכם הרצויים כתבנית המשכן וכליו. כולם קדושים ראוים ומוכנים להשרות שכינתי בתוככם ממש. זהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דייקא שככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. תכלית כוונתי שכן. תעשו את עצמיכם. וכן אמר הוא ית"ש לשלמה אחר גמר בנין המקדש (מלכים א ו,יב-יג): 'הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-אַתָּה בֹנֶה' הוא רק 'אִם-תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי... וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'[2] דיקא".

משל למה הדבר דומה? לתינוק רעב שבוכה, וכשהאם באה להניקו הוא חייב לינוק, וללא פעולת היניקה - התינוק לא יקבל את החלב המוכן לו. אך מעבר לכך - אם התינוק לא ינק, בסופו של דבר גם לאמא לא יהיה חלב.

כך בנמשל - אם ישראל לא עושים פעולה באתערותא דלתתא הם לא זוכים להשפעה האלוקית.

אדיר במרום (עמ' 263): "אמנם צריך שתדע, שהקו הנכנס בחלל אינו פועל לפי בחינת עצמו, אלא לפי ההכנה המושרשת ברשימו המקבל אותו. וזה סוד גדול, אבל היה צריך ביאור רחב הרבה, כי באמת זהו גורם ענין הבחירה ופעולת מעשה האדם - שאין המשפיע משפיע לפי בחינת עצמו אלא לפי בחינת המקבל ממנו. וסוד הזה נתפרש במאמר: בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו' (זח"א טו א). כי סוד הגליפין האלו, הוא כמו מי שחופר נהרות להוליך בהם המים, ואז המים מוכרחים להתהלך לפי מהלך הנהרות שהם מוצאים לפניהם. כך הרשימה בזמן הצמצום הוכן בדרכים שונים, שהקו - המתפשט בהם אחר כך, מתהלך לפי ההכנה אשר הוא מוצא שם, שהם הגילופין האלה. שבבחינת כללות הצמצום נקראים גליפו בכלל, ובהתפשט הצמצום למדות פרטיות, אמר: עביד גוונין לאנהרא וכו'".


פתחי שערים (נתיב סדר הפרצופים - פתח ב): "לעולם אין המשפיע נותן רק לפי ערך הכנת המקבל, והוא סוד השפע היורד מן הזכר אל הנקבה - ולא בפ"ע, והיא נעשית כלי לקבלה".

הרב קוק (אורות הקודש ג', עמ' עב): "על ידי עלית האדם מתהומותיו אל מרומיו עד שיבא להיות דומה לקונו, שיהיה בורא עולמות במאמרו ורצונו ומה שגם עכשיו נאמר בצדיקים "ותגזר אומר ויקם לך" זהו רק התנוצצות קטנה מאור העתיד שיתפשט בכל מילויי הנשמות כולם".

האדם שעולה בתוכו פנימה מתהומותיו אל מרומיו יכול להגיע למצב שיהיה "דומה לקונו שיהיה בורא עולמו ברצונו ובמאמרו" כלומר להדמות לרבש"ע עד שיהיה במדריגה שהוא בורא עולמות במאמרו. הקב"ה כל מה שהוא רוצה הוא גם יכול לבצע, והאדם ככל שהוא מעלה את רצונו להיות כרצונו של הקב"ה - הרצון שלו נעשה רצון אלוקי, וזהו שנאמר בצדיקים  שהוא "גוזר והקב"ה מקיים" ומדגיש הרב קוק שלכל אדם יש יכולת להגיע לדרגה זו "שיהיה בורא עולמות במאמרו וברצונו".

זוגיות:
קל”ח פתחי חכמה (פתח עג): "חיבור הדו"ן הוא השלמות, זה פשוט, כי הלא דו"ן הם בסוד חסד ודין, והחיבור הוא המיתוק שהחסד ממתק הדינים. ועוד הנוקבא היא סוד המקבל, והזכר - המשפיע. וכל ענין הרע אינו אלא להפריד המקבל מהמשפיע. דוק מינה להיפך - חיבור דו"ן הוא שאין הרע יכול להרחיק המקבל מהמשפיע. נמצא חיבור דו"ן הוא השלמות ובו נמשכת ההשפעה, ההשפעה נמשכת בזיווגם, אם כן מקום שהזיווג יותר נמצא - ההשפעה נמצאת יותר.
ולכן כל מה שהדו"ן קרובים יותר מאליהם - מורה שלמות, זה פשוט לפי מ"ש, כי הרי העבודה - כל הכוונה בה הוא להביא הזיווג, שיהיה הדין מפוייס להימתק, שיהיה המקבל דבק במשפיעו, נמצא כשהוא כן ממילא אין צריך עבודה - שאין צריך שם עבודת התחתונים.
וכל מה שהולכים ומתרחקים זה מזה, כי גם זה הולך בהדרגה. בעתיק - הוא חיבור גדול, שדו"ן שניהם בכל מקום ממנו. בא"א - הזכר בימינו והנקבה בשמאלו, ועדיין או"א – דו"ן, שני פרצופים, אבל, כחדא נפקין כחדא שריין. זו"ן - שני פרצופים, וגם אין הזיווג תמידי. וכן עיקר העבודה הוא בתפארת ומלכות, וזה: מורה שצריך שלמות, ושצריך שם עבודת התחתונים".

חינוך ילדים:
איך שאתה מתנהג עם הילד כך ה' יחנך אותך...

סיכום:
ה' צלך על יד ימינך - בכל פעולה שאתה עושה תדע שאתה משפיע על עולמות שלמים!!! אם תחיה בהבנה ובמוחין האלו – החיים שלך יראו אחרת לגמרי!!!






[1] בשם הרב נבנצאל שליט"א.

[2] החדר המרכזי במוזיאון וולפסון, השוכן ב"היכל שלמה" בירושלים, נקרא "ושכנתי בתוכם". בחדר זה מובאים סיפורי גבורה קדושה ומסירות נפש של יהודים על חפצי ותשמישי קדושה:
במהלך מלחמת העולם השנייה הצליח בן-דוד להציל טלית מבית כנסת שהבעירו הנאצים. הוא שמר עליה מכל משמר במשך הזמן שבו שהה במחנה הריכוז, ולקח אותה עִמו גם כשעלה בספינת מעפילים ארצה.
היא ליוותה אותו גם כשהועלה על ידי הבריטים לסיפונה של אוניית הגירוש 'פטריה', אלא שאז טובעה האונייה והטלית שקעה במצולות. כעבור כמה שבועות העלו צוללנים חלק מן התכולה של האונייה השוקעת. בין החפצים שנמשו הייתה גם הטלית.
הטלית המזוהה נשלחה אל בן-דוד שהיה באותה עת חבר גרעין כפר עציון, והוא דאג ליטול אותה איתו גם לאחר חורבן הגוש. לימים הצטרף בן-דוד לקיבוץ ניר עציון, או אז החליט להיפרד זמנית מהטלית לטובת כלל הציבור ותרם אותה למוזיאון.
רשמנו שהפרידה מהטלית היא זמנית, שכן בצוואתו כתב בן-דוד (כיום הִנו בן למעלה מ-90), כי בעת פטירתו הטלית תכסה את המיטה שתישא אותו בדרכו האחרונה, ומיד אחרי סתימת הגולל תשוב למקומה הנוכחי.

[עדכון: בן דוד נפטר בד' אלול התשע"ח]

צילמה את התמונה משכית נורדן נכדת דוד בן דוד משדה אליהו במצלמת הרב איציק אמיתי מטנא עומרים
אסיר ציון, יוסף מנדלביץ', כלוא היה מאחורי קיר הברזל הסובייטי. מנדלביץ', שהתקרב לדת במהלך מאסרו, נטל צעיף והוסיף לו ציציות. בנוסף תפר לעצמו כיפה משאריות בד.
השלטונות הקומוניסטיים לא ראו זאת בעין יפה. כשביקש אביו, שנטה למות, לראות את בנו לפני מותו, הודיעו הקומוניסטים למנדלביץ' שהדבר יותר לו רק אם יסיר את הכיפה. ברגע קורע לב זה החליט מנדלביץ' שלא לוותר על הכיפה ולוותר, תחת זאת, על הזכות לראות את אביו בפעם האחרונה בחייו.
באותו חדר ישנן גם עדויות על גיבורים עכשוויים. למשל, סידור התפילה של מירי אמיתי-בונה הי"ד שנרצחה בגוש קטיף, ובו תפילות אישיות על הפרט והכלל הכתובות בכתב ידה.
בסמוך לאותו סידור ניצב 'פק"ל הכיסים ההלכתי' של החייל יהונתן איינהורן הי"ד שנפל במלחמת לבנון השנייה, שבו איגד קיצורי הלכות שרלוונטיות ללוחם. 
מקור:

אין תגובות:

פרסום תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

רשומות פופולריות מהחודש האחרון: