פרשת כי תשא - שאיפות

שאיפות

"אם אתם רוצים לבנות ספינה, אל תכניסו אנשים ותבקשו מהם לאסוף עצים, ואל תטילו עליהם משימות ועבודה. במקום זאת למדו אותם לכסוף אל אינסופיותו העצומה של הים"
אנטואן דה סנט-אכזופרי

שמות (ל,יב): "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם".

הדברי ישראל ממודז'יץ: תשא לשון הגבהה. ויש לרמז למשל הטובע בים כל זמן שראשו מבחוץ ואינו משוקע בתוך הים לא יזיק לו. כמו"כ הנה קשה מזונותיו של אדם כקרי"ס והדאגות וטרדות הפרנסה הם גלי הים. והעיקר לשמור ולהגביה את ראשו שהראש לא יהיה משוקע בתוך גלי הים. זהו כי תשא את ראש ב"י לפקדיהם העיקר להגביה הראש והמוח לפקודי ה' וממילא אף שהגוף עוסק בפרנסה גופא בתר רישא גרירא".

הראש צריך להיות פנוי לשאיפות של קדושה!

יהודי אחד בא לפני ה'נתיבות שלום' זצ״ל, ותלונתו בפיו: מה יצא ממני? יש לי הרבה שאיפות, אולם הן אינן מתגשמות, לכל היותר לאחר מאה ועשרים שנה יכתבו על מצבתי: ״פ״נ בעל השאיפות״.

נענה לו האדמו״ר: אילו הייתי יודע היכן מצוי ״ציון״ כזה, הייתי הולך להשתטח ולהתפלל אצלו.

שאיפות לא הולכות לאיבוד! הרצונות העמוקים האלו יוצרים מציאות של קדושה!

הרב מפונוביץ': ״משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו (תהלים צט,ו).

מה משמעות המילים ״ושמואל בקראי שמו״?

מדרש שמואל (פרשה ג): "רבי ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק אמר, בכל יום ויום היתה בת קול יוצאה ומתפוצצת בכל העולם כולו, ואומרת, עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל. וכל אשה שהיתה יולדת בן היתה מוציאה שמו שמואל, וכיון שהיו רואין את מעשיו היו אומרים זה שמואל אין זה אותו שמואל. וכיון שנולד זה, ראו את מעשיו, אמרו, דומה שזהו".

הוא שאמר הכתוב: ״משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו״, היינו, מבין כל אלו שנקראו בשם שמואל.

הוסיף הרב ואמר, שמובא בחז״ל (או בחיד"א) שכל אלו התינוקות שאימותיהן קראו להן בשם שמואל, אע״פ שלא היו כשמואל הנביא ובמעלתם של משה ואהרן, מכל - מקום גם הם זכו לאיזו דרגה של נבואה.

השאיפה של כל הנשים הללו שקראו לבניהם בשם שמואל היתה לזכות לבן שיהיה נביא ה׳ ומנהיג הדור, וכבר מעצם הרצון והשאיפה - זכו להשפיע על בניהם שתהיה להם איזושהי דרגה בנבואה!

לכן גם אם אתה לא מצליח או לא יכול, אל תשבית את השאיפות, תמשיך לחלום!

בטקס הנחת אבן הפינה לישיבת פוניבז׳ בבני ברק, טכס בו השתתפו הרבה מגדולי ישראל וביניהם הגאון החזו״א והגר״י אברמסקי זצ״ל - נשא הגרי״ש כהנמן זצ״ל דברים אודות שאיפתו להקים ישיבה לתפארת. בתוך דבריו אמר הרב כהנמן בהתלהבות: ״כאן תקום בעזרת ה' ישיבה לשש מאות בחורים - הישיבה הגדולה ביותר בתבל!״

כל הנוכחים הבליעו חיוך וגיחכו בליבם על חלומותיו המופרכים של הרב כהנמן, שכן היה זה מיד לאחר השואה הנוראה אשר כילתה את שמנה וסלתה של היהדות. הציבור היהודי בארץ ישראל - מנה מעט מזעיר, ובחורי ישיבה - היו באותם ימים חזון נדיר... כשגמר הרב כהנמן את דרשתו, ניגש אליו הגאון ר' יחזקאל אברמסקי ואמר לו: ״רבי, אתה חולם!״, אולם הרב כהנמן לא התפעל, רק השיב ברוגע: ״נכון, נכון, אבל אני לא ישן..."!

באמת, הוא חלם ועשה והצליח שבישיבה עכשיו יש למעלה מ1,000 בחורים כן ירבו!

הגמרא (ברכות כח.) מספרת על רבן גמליאל, נשיא ישראל, שהכריז ואמר עם כניסתו ל״תפקיד״: ״כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש״. ולשם כך הוצב שומר בפתח בית המדרש, למנוע כניסתם של תלמידים שלא עונים על הקריטריון. וכאשר עברה הנשיאות לידיו של ר׳ אלעזר בן עזריה סולק השומר וניתנה הרשות לכל מי שרצה להיכנס וללמוד תורה. הגמרא שם מציינת שבאותו יום נוספו ספסלים רבים לבית המדרש! יש אומרים ארבע מאות ויש אומרים שבע מאות.

ולכאורה תמוה: וכי השומר שהועמד בפתח היה נביא ובעל מדרגה של רוח הקודש, לידע מי היה תוכו כברו ומי לא? ואם כן, בודאי משום כבוד התורה לא היה ראוי להציבו בפתח כשומר-הסף?

מסביר האדמו״ר מסדיגורא זצ״ל: דלתות בית המדרש נסגרו עפ״י ציוויו של רבן גמליאל, על מנעול ובריח. והיה, ותלמיד שרצה במלוא הרצינות, מתוך רצון עז ושאיפה גדולה להיכנס וללמוד תורה - היה נוקט בכל האמצעים ולא היה חוסך כל מאמץ! חותר חתירות, פורץ גדרות, ומשתדל להגיע אל תוככי בית המדרש. כזה היה מבחן הכניסה שהציב רבן גמליאל בפני מי שחשקה נפשו בתורה.

בצורה זו ידע רבן גמליאל מי תוכו כברו - אשר שאיפתו היא אמיתית וחזקה - ומי לא.

המגיד מדובנא: בעת מגיפת שפעת רבתה הדרישה למכשירי אדים. עלה אדם לגמ״ח תרופות וביקש מכשיר. "חפש בחדר הסמוך״, נענה.

נכנס למחסן הגמ״ח, חיפש בכל זווית ולא מצא. חזר כעבור שעה, מאובק ומתוסכל, והודיע לממונה: חיפשתי ולא מצאתי״. גחן הממונה, והוציא לו מכשיר מתחת לדלפק...

היה האיש המום: ״אם המכשיר היה בהישג ידך, למה הטרחתני?״ שאל.

ענה המוכר: ״הלא תבין, רבים הבאים לבקש, אך מעטים מהם זקוקים לו באמת. האחרים חושבים להקדים רפואה למכה, להבטיח עצמם לכל מקרה. איך אדע מי הוא הנזקק? אם יחפש בכל מדף, ולבסוף ישוב אלי - הוא הזקוק לו באמת, ולו אתנהו״...

רק מי שיש לו שאיפה חזקה מאוד יטרח ויצליח!

כשיהודי עולה לשמים שואלים אותו: שמרת מצוות? למדת תורה? תיקנת את המידות?

על חלק מהדברים הוא יכול לענות 'לא יכולתי', אבל אז ישאלו אותו אז למה לא רצית? לא יכול? לפחות תרצה, תשאף להגיע לשם.

אתה רואה מישהו עושה מצוה, לומד תורה, מתנהג יפה – אם אתה יכול תצטרף אליו, אבל אם לא, אז לפחות תקנא בו! תרצה להיות כמוהו!

הרצון והשאיפה האלו יקדמו אותך מאוד מאוד!

הרצון יוצר ואקום (כי הוא כח גדול אבל אין מעשה מאחורה) והואקום יוצר משיכה! כמו מזרק, תפתח מזרק כשאתה סותם את הפתח שלו בצד השני תראה הוא חוזר במהירות למקום...

כך הרצון שלך ימשוך אותך לקדושה פנימה!