Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שישי, 11 בדצמבר 2015

חנוכה ופרשת מקץ - נר איש וביתו

נר איש וביתו


גמרא (שבת כא:): "ת''ר מצות חנוכה נר איש וביתו".

מה זה בית?

בית זה קביעות. שם אני חי. זה המקום שלי.
ביתו של אדם הוא מבצרו.
באוטובוס יכול לשבת לידי משהו ממש ממש צפוף ודחוק אבל לבית שלי אני לא אכניס אותו גם אם יש הרבה מקום...

השבוע נכנס לנו בחור לבית בלי לדפוק תוך כדי שיחה בפלאפון וכולנו יושבים מסתכלים עליו בהלם, עד שהוא הרים את העיניים מהפלאפון הוא כבר היה כמעט באמצע הסלון...

בית זה לא רק מקום פיזי זה גם מקום רוחני.

אני יכול להעריך מאוד אישה, אבל אני לא ארצה להקים איתה בית. ויום אחד אני פוגש אישה, ופתאום אני במקום יותר עמוק. עם האישה הזאת אני רוצה לבנות בית!

אי אפשר להכיר אדם באמת עד שלא רואים אותו בביתו. אני יכול לפגוש אדם ברחוב וללמוד עליו המון דברים, אבל את העומק שלו אני לא יכול להכיר עד שאני מגיע לביתו... בית הוא דבר כל כך מיוחד. אני הולך ברחוב ואני סתם איש קטן, אחד מתוך מיליונים. וכשאני נכנס לביתי משהו קורה לי: פתאום אני עצמי באמת.
יש חלק מהנשמה שלי שמאיר רק בביתי, ולא בשום מקום אחר.

ליוונים היתה בעיה עם הבית של כל יהודי ויהודי - "עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו ידקר בחרב, וכל כך למה כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות, שכל בית שאין לו דלת - אין לו כבוד ולא צניעות וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה. כיון שראו ישראל כך עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולין לא לאכול ולא לשתות ולא לשמש מטותיהם" (מדרש מעשה חנוכה, אוצר המדרשים עמ' 185).

גם הקדוש ברוך הוא - נמצא ככל מקום, נכון? אבל איפה נפגשים איתו באמת?

בביתו, כלומר בבית המקדש.

רמב"ן (במדבר ח,ב): "...וראיתי עוד ב"ילמדנו" (תנחומא בהעלותך ה), וכן בבמדבר רבה (טו,ו), "אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרן 'אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו' ". והנה, דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות?
אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו".

מובא בראשונים (בעל המאור מסכת שבת דף כ"א:), שעל כן אין רשות להשתמש בנרות חנוכה אלא לראותם בלבד, כי הם כמו נרות של הקדש ממש.

הרב חרל"פ כותב (מועדי הראיה, חנוכה): "נרות החנוכה הם זכר למנורת ביהמ"ק ופעלו אז הכהנים הקדושים להעלות את כל ישראל למדרגת כהנים שתהיה גם המנורה שבפתח כל בית בישראל בכל מקום שהוא כמנורת בית המקדש וכל אחד מישראל העומד ומדליק את הנרות הרי הוא ככהן המדליק את נרות הקודש בבית מקדשו".

כמובא בבעל הטורים (שמות יט,ו): "אילו זכו ישראל - היו כולם כהנים גדולים, ולעתיד לבא תחזור להם הכהונה, שנאמר (ישעיה ס"א) ואתם כהני ה' תקראו".

בחנוכה אתה נהיה כהן גדול! ואשתך סגן הכהן הגדול, והחלות שהיא אופה בערב שבת הן כנגד לחם הפנים, והילדים שלך כהנים! החנוכיה נהיית מנורה! הבית שלך האישי נהיה בית מקדש!

הרבי מרוז'ין: "שרפים עומדים ממעל לו"- ממעל ל'לו' נרות חנוכה יש מלאכים! כמו בבית המקדש!

לכן זו שעת רצון גדולה מאד, להדליק בשמחה, לשבת מול הנרות, ולשיר עם הילדים.

הרב קרליבך: "קחו מזמרת הארץ" – יעקב אבינו אומר לבניו קחו מהניגונים של ארץ ישראל ותשירו שם במצרים לשליט וככה הלב שלו יתהפך! ובאמת זה מה שקרה. השבטים הגיעו עם בנימין אל יוסף הצדיק ביום שישי והוא הזמין אותם לארוחה למחרת וזה יצא בזמן של סעודה שלישית... אז הם שרו בסעודה שירי סעודה שלישית ויוסף הצדיק לא יכל להתאפק מלהתוודע לאחיו בזכות השירים הללו!


חנוכה זה מלשון חינוך – תשב ותשיר לילד שלך שיר לפני שהוא נרדם, תשיר איתו שירי שבת, תשיר איתו ליד החנוכיה – מזה הילד יקבל חינוך מדהים לתוך העצמות שלו כמו שכתוב שעולם התשובה זה עולם הנגינה.