פרשת ויגש - ערבות הדדית ובית המקדש

ערבות הדדית ובית המקדש

בראשית (מה,יד): "וַיִּפּוֹל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו".

רש"י: שניהם בכו, בנימין בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף, ויוסף בכה על בית המקדש שעתיד להיות בחלקו של בנימין.

למה בית המקדש נקרא צואר?

זוה"ק (ויגש רט:): "וַיִּפּוֹל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, הָא אוּקְמוּהָ, דְּבָכָה עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְעַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי.

פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים ד) כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים. כְּמִגְדַּל דָּוִיד, מַאן מִגְדַּל דָּוִד. ושואל, ראשית צריך להבין מה הוא מגדל דוד בלא כ' הדמיון. ומסביר דָּא מִגְדַּל דָּוִד וַדַּאי, דְּבָנָה לֵיהּ דָּוִד, וְסָלִיק לֵיהּ גּוֹ יְרוּשָׁלַיִם זה מגדל דוד בודאי שבנה אותו דוד המלך שהוא בית המקדש, ונקרא כך כי הוא קנה את המקום והכין כל מה שצריך לבנינו ובנה אותה לגובה באמצע ירושלים. אֵלָא כְּמִגְדַּל דָּוִד, דָּא יְרוּשָׁלֵם דִּלְעֵילָא, דִּכְתִיב בֵּיהּ, (משלי יח) מִגְדַּל עֹז שֵׁם יְהֹוָה בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב אלא מה שאמר כמגדל דוד בכ' הדמיון זו ירושלים של מעלה שהיא המלכות בחינת דוד שכתוב בו מגדל עז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב, ה' היא המלכות, במלכות יש יחוד עם הצדיק שהוא היסוד. מַאן נִשְׂגָּב, אֵלָא הַהוּא מִגְדַּל נִשְׂגָּב, בְּגִין דְּבֵיהּ יָרוּץ צַדִּיק ומפרש מי הוא נשגב, כלומר האם תיבת נשגב מתייחסת אל היסוד או אל המלכות, ומפרש, אותו מגדל שהיא המלכות היא נשגב בשביל שבה ירוץ היסוד לצורך היחוד.

צַוָּארֵךְ, דָּא בֵּית מַקְדְּשָׁא דִלְתַתָּא, דְּאִיהוּ קָאֵים בְּתִקּוּנָא דְּשַׁפִּירוּ, כְּקַדְלָא לְגוּפָא מי זה צוארך, ומפרש. זה בית המקדש שלמטה ונקרא צואר מפני שהוא עומד בתיקון נאה ויפה כמו הצואר לגוף. מַה צַּוָּאר אִיהוּ שַׁפִּירוּ דְּכָל גּוּפָא, הֲכִי נָמֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא, אִיהוּ שַׁפִּירוּ דְּכָל עָלְמָא ומפרש מה הצואר הוא היופי של כל הגוף, כך גם בית המקדש הוא היופי של כל העולם.

בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת, תִּלָּא, דְּכָל בְּנֵי עָלְמָא הֲווּ מִסְתַּכְּלָן בֵּיהּ, פירוש תל גבוה שכל בני העולם היו מסתכלים בו ומתפללים להקב"ה וְהֲכִי אוּקְמוּהָ תַּלְפִּיּוֹת, תֵּל דְּכָל פִּיּוֹת דְּעָלְמָא מְשַׁבְּחָן וּמְצַלָּאן לְגַבֵּיהּ וכך פירשו במסכת ברכות (ל.) תל שכל פיות העולם משבחים ומתפללים דרכו לקב"ה.

אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, אִלֵּין אֶלֶף תִּקּוּנִין, דִּמְתַקְּנִין בֵּיהּ כִּדְקָא יָאוּת פי' אלו תיקונים שמתקנים בו כראוי, שהן העשר ספירות שכל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הרי אלף, והן נתקנות ע"י הקרבנות שהיו מקריבים בבית המקדש, וידוע שהמלכות נתקנת ע"י הגבורות שהם אלהים במילוי ההי"ן שהאחוריים שלו גימט' אלף, וכן ע"י שם א"ל שד"י שבעולם הבריאה ש"א"ל שד"י" במילואו עולה אלף וז"ש אלין אלף וכו'. כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים, דְּכֻלְּהוּ קָא אַתְיָין מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא פי' שכולם הם באים מצד הדין הקשה, מכיון שעיקר תיקון המלכות הוא ע"י החמש גבורות, שעל ידם היא מתקשטת.

מַה צַּוָּאר, כָּל תִּקּוּנִין דְּאִתְּתָא בֵּיהּ תַּלְיָין. כָּךְ בְּמַקְדְּשָׁא, כָּל תִּקּוּנִין דְּעָלְמָא בֵּיהּ תַּלְיָין וְשַׁרְיָין עוד מפרש, מה צואר כל תיקוני וקישוטי האשה בו תלויים כך בבית המקדש כל התיקונים של העולם, דהיינו השפע והברכה של כל העולם תלויים ושורים בו...

מַה צַּוָּאר, כֵּיוָן דְּאִשְׁתֵּצֵי, כָּל גּוּפָא אִשְׁתֵּצֵי עִמֵּיהּ. הֲכִי נָמֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא, כֵּיוָן דְּאִיהוּ אִשְׁתֵּצֵי וְאִתְחַשַּׁךְ ועוד, מה צואר כיון שנכרת כל הגוף נכרת, עמו כך גם בית המקדש כיון שהוא נכרת ונחרב ונעשה חושך, כך, כָּל עָלְמָא הֲכִי נָמֵי אִתְחַשַּׁךְ, וְלָא נָהִיר שִׁמְשָׁא, וְלָא שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְכֹכְבַיָא כל העולם גם כן נחשך אורו, ולא האירה השמש, והשמים והארץ והכוכבים לא נתנו ולא השפיעו את כחם".

ר' יחזקאל מקוזמיר: מדוע בכה יוסף על חורבן חלקו של בנימין, ובנימין בכה על חלקו של יוסף, הרי מן הדין היה שיוסף יבכה על חלקו ובנימין יבכה על חלקו?

כל אדם צריך להצטער ולבכות על אסון הפוקד את חברו, יותר מהצער על אסונו, ואפילו שמקבל באהבה את אסונו שלו, אבל של אחרים - אסור לו לקבל באהבה. לכך בכה יוסף על חלקו של בנימין ובנימין על חלקו של יוסף.

הפסוק הזה נדרש גם על ההשתתפות בצער אחרים וגם על בית המקדש, כי בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, והוא יבנה בזכות אהבת חינם!

הרבי מחב"ד (ע"פ לקוטי שיחות ח"י עמ' 146 ואילך): מדוע בכו איש על צוארי אחיו, ולא על ראש אחיו, הרי הראש הוא החלק העיקרי והנעלה של בן אדם?

הצואר הוא הממוצע בין הראש לכל הגוף. כי, כללות חיות האדם הוא במוח שבראש, והמשכת חיות זו מהראש אל הגוף היא באמצעות הצואר (הקנה, הוושט והעורקים שבגרון).

בעבודת האדם לקונו, הראש מורה על הבחינה הכי עליונה של האדם, שהוא נשמת האדם, והצואר מורה על עבודת האדם ותכליתו לקחת את חיות ה"ראש" – היא הנשמה – ולהמשיכו בעולם כולו, להאירו ולזככו.

לכן בכו יוסף ובנימין איש על צוארי אחיו, כי:

א. על ראשו ונשמתו של יהודי אין מה לבכות, כי נשמת ישראל "גם בשעת החטא היתה באמנה אתו ית'" (לשון אדמו"ר הזקן בתניא פכ"ד), וכמאמר רז"ל "אף על פי שחטא ישראל הוא" (סנהדרין מד, א) – ישראל אותיות "לי ראש".

ב. תכלית האדם אינה ב"ראשו" – עבודת הנשמה כשלעצמה, אלא ב"צוארו" – לפעול על שאר הגוף ובכל העולם, להאירם באור הנשמה. ועליו דווקא בכו יוסף ובנימין.

אם אפשר להוסיף עוד משהו,

עינינו רואות שבענייני אהבת חינם ובית המקדש אנחנו מרבים לדבר אבל ממעטים לעשות...

צריך לקחת בעניינים אלו דווקא את הצואר שמעביר את ענייני המחשבה לגוף עצמו ולחיי המעשה!

"וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו"!!!