יום הכיפורים - קחו עמכם דברים

קחו עמכם דברים

אורות התשובה (פסקה ה'):"הנני רואה איך העוונות עומדים כמחיצה נגד האור הבהיר האלהי, הזורח ברב זהרו על כל נשמה, והם מחשיכים ומאפילים את הנשמה. התשובה, אמנם אפילו אותה שהיא מחשבית בעלמא, גם היא פועלת ישועה גדולה, אבל לידי גאולה שלמה באה הנשמה דוקא ע"י ההוצאה לפועל את התשובה שבכח..."

לידי גאולה שלימה בא רק בהוצאה לפועל!!! "קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ".

מה לקחת?!?

דבר אחד קטן של עשה. אחד של לא תעשה ואחד בלימוד התורה!

קודם כל תחשוב על דבר של "סור מרע" – לא הגיוני לבוא לפני המלך בבגד מלוכלך...

משהו אחד להתחזק בו (תפילין, שבת, כשרות, טהרת המשפחה).

אבל "סור מרע" לא מספיק – צריך גם "ועשה טוב"!

סופת שלגים עזה פקדה את האזור, והסוסים שמשכו את העגלה כבר התקשו לצעוד בשלג הטובעני. בתוך העגלה ישב אחד מרבני האזור שהיה בדרכו לעיר אחרת, אבל עכשיו, כשהשלג החל להיערם, הוא הבין כי יצטרך למצוא לעצמו מקום לינה באחד הכפרים, ולהמתין עד שהסערה תחלוף.

אחרי כמה דקות אכן נראה לצד הדרך כפר קטן. העגלון הפנה את הסוסים ונכנס אל הכפר, ועד מהרה פגש אותם אחד היהודים והזמין את הרב ואת העגלון לביתו, לשתות כוס תה ולהתחמם מול האח הבוערת.

היהודי המארח סיפר לרב שבכפר קיימת קהילה של כמה עשרות משפחות יהודיות. יש להם בית כנסת ובית קברות, אבל רב ומורה דרך אין להם. רבה האחרון של העיירה נפטר לפני כמה עשרות שנים, ומאז לא היה רב אחר.

'ומה המצב הרוחני של היהודים פה?' שאל הרב את היהודי.

'ברוך השם, כולנו בעיירה צדיקים. אם כולם היו כמונו, המשיח היה מגיע מזמן', אמר היהודי.

הרב התפלא לנוכח ההצהרה, אבל אמר בליבו: אולי באמת הגעתי לעיירה כל כך נידחת, שאפילו היצר הרע לא מגיע לפה...

היהודי סידר לרב מקום להתאכסן בו, אצל אחד מידידיו, וגם כאן התעניין הרב על מצב הדת של הקהילה. 'כולם פה בסדר גמור,' אמר היהודי השני. 'לא גונבים, לא רוצחים, לא משקרים – ממש כמו שצריך'.

'ומה עם תפילה במניין, לימוד תורה, גמילות חסדים?' שאל הרב.

על פניו של המארח עלתה הבעת אי נוחות, והוא אמר: 'למה לקטרג, כבוד הרב? מספיק שאנחנו לא עושים עבירות. גם זה לא קל בעיירה כזו. לגבי מצוות – השם יעזור...'

הבין הרב שבקהילה השתרשה תפיסה מוטעית ולפיה מספיק להימנע מעבירות, ובכך היהודי ממלא את חובתו בשלמות. כבר עשרות שנים לא היה להם רב ומורה דרך, ולא היה מי שיסביר להם את הטעות שלהם.

למחרת שלח הרב את שמשו להודיע ליהודי המקום שמישהו מת במפתיע, והרב האורח מבקש שהם יגיעו ללוות את המת בדרכו האחרונה.

כשהיהודים הגיעו לבית הכנסת, עמד הרב ליד ארון המתים העטוף בטלית, ופניו עצובות. איש לא ידע מיהו הנפטר, והם המתינו בסקרנות להספדו של הרב.

'רבותי היקרים', פתח הרב בהספדו, 'אנו מלווים היום למנוחות מישהו שלא דיבר בכל חייו לשון הרע. הוא לא נטל פרוטה שלא שייכת לו ולא הוציא מפיו דבר שקר.'

'לא רק שהוא לא דיבר דיבורים אסורים', המשיך הרב, 'אלא שהוא לא דיבר בכל ימי חייו שיחה בטלה. למרות כל ייסוריו הוא מעולם לא התלונן. לעיתים קיללו אותו, לפעמים אפילו הכו אותו, אבל מעולם, מעולם, לא שמענו מפיו אפילו מילה אחת נגד שום אדם. את סבלו נשא תמיד בדומיה ולא שיתף איש בכאביו.'

תושבי העיירה הביטו זה בזה בתימהון. כיצד ייתכן שצדיק גדול כזה חי בקרבם, והם כלל לא ידעו?!

והרב המשיך בקול בוכים: 'הנפטר שלנו הסתפק במועט. לא היה לו עניין במותרות. בכל חייו הוא לא אכל בשר ולא שתה יין. הוא לא בא בטענות לאף אחד וחי בפשטות מוחלטת.'

'אבל מי זה?' נשמעו קולות מתוך הקהל. 'מי האיש ומה שמו?'

הרב נתן אות לשמשו, והוא הוריד בבת אחת את הסדין מארון המתים.

כל משתתפי הלוויה נרתעו בבהלה, אבל אחרי רגע הפכה הבהלה לכעס ולתדהמה. בתוך הארון שכב... חמור מת.

הרב המתין רגע עד שסערת הרוחות תירגע והמשיך: 'כפי שאתם רואים, לא שיקרתי בשום מילה. החמור לא משקר, לא גונב, מסתפק במועט ולא מתלונן - אבל בכל זאת הוא נשאר חמור, ומדוע? כי כדי להיות בן אדם לא מספיק לנקוט ב'סוּר מֵרַע'. לא מספיק להימנע מעבירות וממעשים רעים, אלא צריך גם 'עשֵה טוֹב' – לעשות מצוות, להתפלל, ללמוד תורה ולגמול חסד האחד עם השני'.

יהודי הכפר הבינו את הלקח. הם ביקשו מהרב להישאר אצלם תקופה מסוימת, ולהדריך אותם כיצד להיות יהודים טובים.

לחשוב היום מה אנחנו יכולים לקחת ולהוסיף עוד יותר בלימוד התורה הקדושה!

הערבי נחל (דברים ראש השנה דרוש א, בשינוי קל) מביא משל:

היה מלך אחד גדול מאד שכל באי עולם היו נכנעים לו, והייתה לו בת אחת יחידה אשר אין כמותה בכל העולם והייתה נפשו קשורה בנפשה.

כשהגיעה הזמן של השידוכים עלה בדעתו שלא תשתדך עם איזה נסיך או מלך כי כולם שווים אצלו כקליפת השום אלא תשתדך עם מי שהוא הכי אוהב בעולם שהוא כ"כ אהבו עד שחקק את צורתו בכסא מלכותו כדי שיזכור אותו תמיד כי נמצא במדינה רחוקה, ועימו ישתדך!

הבן של האוהב היה איש פשוט וכולם קינאו בו והעלילו עליו כל הזמן עלילות אבל בזכות בת המלך זכה בכל טוב ושפע של המלך בעצמו!

כל זה היה טוב ויפה כל עוד החתן כיבד את בת המלך כראוי, אבל יום אחד רב איתה ובגלל שהיה איש פשוט וגס גם ביזה אותה מאוד ולא נרגע עד שהרביץ לה מכות ועשה אותה בעלת מום ואח"כ לא מספיק בזה אלא זרק אותה מהבית עם כל החולי והכאב לאיפה שמרכזים את האשפה ולא היה איכפת לו בכלל שהיא בת מלך נכבדה וענוגה ועדינה ועל כל הטוב שאביה עשה לו...

אחרי כמה ימים המלך שלח לו מכתב להודיע לו שהוא בא לבקר בתאריך הזה והזה כדי לראות את ביתו היקרה כי כבר הרבה זמן לא ראה אותה...

כשהוא קרא את המכתב התחיל לרעוד ולצעוק מה יהיה עליי גם אם הייתי יכול לפייס אותה שתסלח לי אבל מה יקרה כשהמלך יבוא ויראה אותה ככה?!?!?!?!?!?

רץ לאביו אוהבו של המלך ואמר לו אבי מה אעשה? כשאביו ראה את המצב של בת המלך צרח עליו מה עשית? איך אני יכול לדבר בכלל עם המלך אחרי זה? יודע מה אני אלך לדבר עם המלך שידחה את הביקור ועד אז אתה תפייס את ביתו ותנקה אותה מהאשפה ותעשה לה את כל הרפואה שאפשר ואת השאר ירפאו רופאי המלך, אבל אתה צריך לעשות שלפני שהמלך יבוא כ"כ תפייס אותה ותשקיע בה עד שתהיה לך לאוהב ולא לאויב! ואז אני אבוא עם המלך והכל יהיה בסדר...

הנמשל: הנה הקב"ה הוא מלך שאין לפרש גדולתו, והתורה הקדושה היא הבת שלו שנקראת ברתא דמלכא ואין כמוה בכל העולמות, וכל מיני חכמות לאפס ותוהו נחשבים אצלה. ויהי ברצות הקב"ה להראות גדולתה וחכמתה טובה ויופיה אמרו מלאכי מרום תנה הודך על השמים מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח, ב ה) וראוי ליתן התורה למלאכי אש.

אכן לא כשעלה על לבם עשה השי"ת, כי אצלו שוים כל העולמות, כל הנבראים המה עבדיו, ואיך ימצא עולם אשר ראוי ונכון לפי ערכו ליתן להם בתו שהיא תורתו הקדושה אפילו אם לא היה ערכה רק כשאר החכמות, מכל שכן שארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וכל החכמות לאפס ואין נחשבו לנגדה. לכן עלה על לבו להשתדך עמה מצד האהבה, שהיה לו במדינה רחוקה שהוא זה העולם אוהבים נאמנים, האבות הקדושים אשר אהבם יותר מכל באי עולם עבור שמצא לבבם נאמן לפניו, ולרוב חשקו ואהבתו באבותינו הקדושים, ועלה בלב הקב"ה ליתן בתו שהיא התורה הקדושה לבניהם, וחפץ בנו יותר מליתנה למלאכי מרום אף שאין אנחנו רק בני אדם, ועשה רק מצד האהבה של אבותינו הקדושים אע"פ שאנחנו בני אדם בגוף וחומר, ונתן את בתו שהיא התורה הקדושה עמנו למדינה הרחוקה דהיינו זה העולם.

והנה הנקל להתחתן במלך, שזה באמת דבר גדול שנעשו בני אדם חתן המלך, ואנחנו סתם בני אדם פחותי ערך ולא כמלאכים, מחמת זה יש לנו שונאים הרבה, כי כל הקליפות והשרים מתקנאים בנו, ולזאת תמיד יש משטינים ומקטרגים על בני האדם לפני מלך מלכי המלכים לומר בניך חוטאים, וצועקים על בני האדם.

אבל בעת שהיצר לנו ויש מקטרגים הרבה, הנה אנו אומרים (סוף סליחות דצום גדליה) "תורה הקדושה התחנני בבקשה...", כשהתורה הקדושה עומדת לצידנו נסתם פי המקטרגים ואחזתם פחד ורעדה חיל כיולדה וישימו יד לפה בראותם אותה.

אכן כל זאת היה בעת שכיבדנו התורה כראוי לה בלימוד לשמה, אזי מגינה בעידנא דעסיק ובעידנא דלא עסיק (סוטה כא.), אך בעוונותינו הרבים אירע לנו מקרה בלתי טהור, שנתקוטטנו עם תורתנו הקדושה, לא קבענו עתים לתורה השלכנוה אחרי גיוינו, ולא די בזה אלא הכונו אותה כביכול ועשינוה בעלת מום ומחוסרת אבר, כי רמ"ח מצוות עשה הם רמ"ח איברים, ושס"ה גידים שהם לא תעשה, ומי שעובר עליהם הרי נעשית נשמתו מחוסר אבר ח"ו, ולא זו בלבד אלא השלכנוה למקום אשפה ומטונף שידוע שנמסרו רזי התורה לחיצונים בעוונותינו הרבים, וגם הלומד שלא לשמה לגאוה או לקנטר מוסר תורתו לקליפות, ככה עשינו לה ולא העלינו על לב כל טובתה שעשתה לנו תמיד.

והנה כתוב "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל", שה' מגיד לישראל מתי הוא בא לבקר, וגם הזהירנו להראותו כל תלמוד תורתינו של כל השנה כי הוא שעשועיו ועליה שמים וארץ קיימים.

בטח ובטח שביום הביקור של הקב"ה פה למטה אנחנו מבקשים מהאבות הקדושים שיעזרו לנו בדין!

אבל! לא רק שלא נכה את ביתו של המלך בעת ביקורו אלא נשתדל להבטיח לה בכל ההבטחות שבעולם שבשנה הקרובה המצב בבית יהיה אחרת!

לקחת רק דבר אחד בכל קטגוריה, אבל לקבל אותו על עצמך במסירות נפש – כל מצוה שעושים במסירות נפש מעלה אותך למקום אחר לגמרי ששום עבירה לא נחשבת שם!!!

כתיבה וחתימה טובה!!!