פרשת כי תבא - ערבות הדדית

ערבות הדדית

מנהל צעיר ומצליח טייל במכוניתו במורד רחוב שכונתי, נוסע קצת מהר מדי ביגואר החדשה שלו.

הוא הביט סביב לוודא שאין ילדים המזנקים להם מבין מכוניות חונות, והאט כשחשב שהוא רואה משהו.

במהלך הנסיעה, לא נראה אף ילד החוצה את הכביש.

לפתע, בהפתעה גמורה, התעופפה לבנה אל כיוון מכוניתו והתנפצה אל תוך הדלת הצדדית של היגואר.

המנהל המבוהל לחץ על הבלמים וסובב את היגואר אחורה.

הוא קפץ החוצה מן המכונית, תפס בכוח ילד, דחף אותו כנגד מכונית חונה, וצעק עליו: "מי אתה ומה זה צריך היה להיות? מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?"

בכעס ההולך גובר הוא המשיך, "זו מכונית חדשה ,  והלבנה הזו שזרקת עומדת לעלות לי הרבה כסף. מדוע עשית זאת?"

"בבקשה, אדוני, בבקשה. אני מצטער, לא ידעתי מה לעשות," התחנן הצעיר. "זרקתי את הלבנה כיוון שאף אחד אחר לא עצר..."

דמעות זלגו על סנטרו של הילד כשהצביע סביב על המכוניות החונות.

"זה אחי," הוא אמר. "הוא התגלגל מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים שלו, ואני לא יכול להרים אותו".

ביבבה, ביקש הילד מהמנהל, "האם תוכל בבקשה לעזור לי להחזיר אותו לתוך כיסא הגלגלים? הוא נפגע והוא כבד מדי עבורי."

הנהג זע ללא מילים, מנסה לבלוע את הגוש הגדל במהירות בגרונו.

הוא הרים את הבחור הצעיר בחזרה לתוך כיסא הגלגלים, הוציא את הממחטה שלו וניגב את השריטה והחתך, מוודא שהכול יהיה בסדר. "תודה ושהאל יברך אותך," אמר לו הילד האסיר תודה.

אחר כך הביט המנהל על הילד הקטן דוחף את אחיו במורד המדרכה לעבר ביתם.

הייתה זו הליכה ארוכה בחזרה ליגואר שלו... הליכה ארוכה, איטית.

הוא מעולם לא תיקן את הדלת הצדדית, הוא השאיר את הפגיעה כדי להזכיר לעצמו לא לעבור יותר דרך החיים כה מהר, עד שמישהו יאלץ לזרוק עליו משהו כדי ללכוד את תשומת לבו...

דברים (כו,א): "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ".

קדושין (לז:, מובא ברש"י): "מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו הארץ וחלקוה".

אבל זה לקח שבע שנים??? שהראשונים יתחילו לתת כבר מהתחלה ולאט לאט יצטרפו השאר?

לא!!! אם לחבר שלך אין עדיין בית ושדה לתת ממנו איך אתה יכול להיות שמח???

איך אתה יכול לחיות את החיים שלך רגיל כשלשני אין???

מסופר על הבעש"ט שהגיע לאחת הקהילות והתפלל איתם שינצלו מגזירה של פוגרום, אחרי שהגזירה התבטלה שאלו אותו תלמידיו: כבודו יכל להתפלל עליהם במז'יבוז', למה נסע עד לכאן? ענה הרב: אם לא הייתי מצליח להצילם לפחות הייתי מת איתם ביחד!

הרב אשר סבג:

שמעתי פעם הרצאה מאדם שמטפל בכל החילוצים של מטיילים ישראלים בעולם, והוא אמר לנו בשיחה, שמהיום שהוא התחיל להתעסק בענין הוא באמת רואה בעיניו כל יום את הייחודיות של עם ישראל.

בכל פעם שמטייל נקלע לצרה, והם מפרסמים בקבוצות שצריכים עזרה בחיפושים וכדו', כל מטייל ישראלי באזור, מיד מגיע, ומתגייס לעזרה, מוכן לותר על המשך הטיול שלו ולהשקיע ימים שלמים בשביל לסייע במאמצי החיפוש והחילוץ. הוא סיפר שפעם פרסמו שצריכים עשרים אנשים , והגיעו מאתים...


הוא עבד עם עוד מדינות ועם חילוצים של מטיילים לא יהודים, ומעולם לא ראה תופעה דומה, אנשים מעטים היו מוכנים לאבד מזמנם או מהטיול שתכננו למען אחרים מאותה מדינה שלהם.

כשיש אחדות אז אפשר שהקב"ה יברך את כל עמ"י בזכות מצוה אחת של אחד מהם – (דברים כו,טו): "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל".

כולם מכירים את הסיפור עם האיש שעשה חור באניה ואמר מה אתם רוצים זה החדר שלי... אבל לא כולם מבינים שיהודי אחד יכול לסתום חור אחד וכל האניה ניצלת בזכותו!!!

בשעה שהשר נאפוליון היה הולך וכובש העולם תחת ממשלת צרפת, פגש בחכם אחד, ושאל אותו, אולי תוכלו להגיד לי במה כוחה של מדינת רוסיה גדול, ואיך אוכל להתגבר עליה? כי נאפוליון ראה שהם מנצחים שלא כדרך העולם, ורצה לדעת סוד כוחם.

אמר לו החכם, אני אמשול לך משל, היה פעם עשיר גדול שנסע עם מרכבה רתומה ומפוארת, רתומה לארבעה סוסים בריאים וחזקים, אבל היתה עת גשמים, והעגלה נכנסה לתוך בוץ סמיך ועמוק, ולא היתה יכולה לצאת ממנו, ופתאום עברה על ידיהם עגלה קטנה רתומה לשני סוסים חלשים, והעגלון שאל את העשיר, האם אתה רוצה שאוציא אותה מהבוץ, וגיחך העשיר: איך אתה רוצה להוציא אותי מן הבוץ עם סוסים חלשים כאלו? אבל העגלון התעלם מדבריו, וקשר את העגלה והסוסים שלו לעגלת העשיר הגדולה והחסונה, והכה פעם אחת עם השוט שלו את סוסיו, ובמשיכה אחת מהירה הוציאו את העגלה והסוסים מן הבוץ.

והתפלא העשיר מאד איך הצליח לעשות זאת, ובמה היה כוחו? הסביר לו העגלון: נכון ואמת שהסוסים שלי חלשים, אבל הם מאוחדים מאד בדעה אחת לקיים את כל צוויי, ולכן יש להם כח גדול לעשות נפלאות, ועל ידי זה הצליחו להוציא אותך מן הבוץ...

כן הדבר עמך, המשיך החכם להגיד לנאפוליון, באמת יש לך צבא גדול מאד המורכב מכמה בני עמים: צרפתים, איטלקים, ספרדים וכו', אבל כל אחד לוחם עם כוחו הפרטי, ואין אחדות ביניהם, אבל הצבא הרוסי, אף על פי שבאים ממדינה עניה וחלושה, והם איכרים ואנשים פשוטים, אבל יש אחדות עצומה ביניהם, וכולם לוחמים בכוונה אחת להגן על מדינתם ולכבוש את האויב, ולכן הם מצליחים מאד שלא כדרך הטבע...