גבורה ואמונה
מספר
המדרש (תנחומא ויגש ג): "מעשה ברבי חנינא בן דוסא שראה את הארי ואמר לו:
״אי לך, מלך חלש. כלום לא השבעתיך שלא תראה בארץ ישראל״. מיד ברח. רץ אחריו רבי חנינא,
אמר לו: ״נעניתי לך, שקראתיך חלש ומי שבראך קראך גבור, שנאמר (משלי ל, ל): ליש גבור
בבהמה ולא ישוב מפני כל!״
וצריך
להבין מלכתחלה מה סבר, שקראו חלש, ולבסוף מה סבר שקראו גיבור?
רבי
חנינא השביע את הארי שלא יראה בארץ ישראל. והנה, הגיע! מדוע, מה ארע, רעב היה, ומשחר
לטרף. אבל נשבע, הרי השביעו רבי חנינא בן דוסא שלא יבוא, נכון, אך הרעב דחק בו. תתגבר.
איני יכול. מדוע, כי חלש הוא. הגבור, כובש את יצרו. והוא, אינו גבור. בצדק הרויח את
כנויו: ״מלך חלש״. גער בו רבי חנינא, והאריה קבל תוכחה. לא התמרמר, לא הזכיר שבוראו
קראו גבור, לא התנצל שהוא רעב. אלא הסתובב, וברח. אם מקבל הוא תוכחה ומשנה דרך,
אזי גבור הוא! רץ אחריו, ובקש סליחתו.
נכון! עבירות זה לחלשים! אבל! תהיה גיבור ותחזור בך!!!
הגעת למסקנה שזאת הדרך הנכונה? "אִם
ה' הָאֱלֹקים לְכוּ אַחֲרָיו"!!! (מלכים א' יח).
אבל מה אני אעשה עם העבודה? והילדים? ומה אשתי תגיד?!?
"כִּי תֵצֵא" – "וּנְתָנוֹ"!
אתה תצא למלחמה – והקב"ה ידאג שהוא ינתן בידך!!!
ישנם שני סוגים של 'הכרזה' אחד מכריז שהוא איבד משהו, ואחד מכריז
שהוא מצא אבידה.
רבי נחמן כותב שידוע לכולם, שבראש השנה ובחודש אלול אנחנו תוקעים בשופר ובורא
עולם תוקע בשופר.
מדוע אני תוקע בשופר? כי אני קורא: 'עם ישראל איבדתי את ליבי, איבדתי את נשמתי, איבדתי כל-כך
הרבה זמן, הצילו!'
בורא עולם גם תוקע בשופר. הוא משיב לי: 'מצאתי כל כך הרבה חלקים מנשמתך.
מצאתי את הזמן האבוד שלך. בבקשה, בוא, קח אותם'!
כשאנו
חוזרים בתשובה, אנחנו אוספים את כל מה שאיבדנו. כל מה שאיבדתי חוזר אלי, ממש לא יאומן!
כמו
שמפרש האוה"ק על "ושבית שביו" – כל מה שהיצר הרע לקח לך בשבי, אתה שובה
בחזרה!
כמובן,
אתה יכול לשאול: גם אם נניח שבזבזתי את זמני במשך מאה שנה, איך ייתכן שהזמן הזה
יחזור אלי?
והתשובה:
כן, אני יודע שבזבזת זמן של מאה שנה, אבל בורא עולם יכול להחזיר לך את הכל, בדקה
אחת.
החיילים שבגבול שפשפו את עיניהם שוב ושוב: מה מנסה האיש הזה לעשות?
מולם צעד יהודי חייכן, שלא החזיק בידו כל מזוודה, מלבד מריצה מלאה בחול ים. החשד של החיילים התעורר במהירות, ובליבם כמעט נדו למסכן שניסה להערים עליהם בתחבולה כה זולה.
תעמוד בצד, הורו לו.
היהודי עמד בצד, והחיילים ניגשו אל המריצה ושפכו את כל החול שבה. בראשם כבר עלתה התמונה של חפצי ערך, או חומרים אסורים המסתתרים בין גרגרי החול, אלא שלהוותם לא נמצא דבר.
הם משכו בכתפיהם והורו ליהודי לעבור אל מעבר לגבול.
עברו שלשה ימים, והיהודי מגיע שוב, רק שהפעם היתה המריצה מלאה בחול לבן, מן הסוג שעושים אתו שימוש בבנייה. החילים שוב חיטטו באצבעותיהם, אך לא מצאו מאומה.
בפעם הבאה כשהופיע היהודי, עם מריצה מלאה בול זך וצבעוני, כבר המתין לו מפקד משמר הגבול, וביקש ממנו להמתין לבדיקתו האישית.
המפקד קרא לכל החיילים ואמר: אתם חושבים שהוא מסתיר חפצים שקל למצא? היהודי הזה מסתיר יהלומים קטנטנים, קצת יותר גדולים מן גרגרי החול עצמם, עם צבע הזהה לגוון החול.
הוא לקח מסננת, וסינן את כל החול לאט לאט, אך גם הוא נאלץ לגרד את פדחתו במבוכה כשהתברר כי המריצה אכן מלאה בחול. חול צבעוני, אבל חול פשוט.
החיילים התפזרו בגיחוך קל, והמפקד ניגש ליהודי ואמר לו: סלח לי יהודי, תספר לי מה אתה מבריח, ואני נותן לך את דיברתי שלא תיענש על כך. אני כבר לא מסוגל לעמוד בהשפלה הזו, מידי שבוע.
היהודי ביקש ממנו לכתוב את הבטחתו על נייר, ואז אמר לו:
אתה יודע מה אני מבריח?
אני מבריח מריצות...
היצר
הרע לא רוצה להבריח דברים הוא רוצה את המריצה...
אתה מתיאש ונעצב כי עשית עבירה, אבל היצר הרע רוצה את היאוש שלך, לא את
העבירה!
זו העבודה שלנו בימים האלו – להתגבר ולחזור בתשובה ולשמוח ולהאמין שה'
יתברך ברחמיו מרחם עלינו, ומחזיר לנו את כל האבדות שאבדנו במשך השנה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!