Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום חמישי, 19 במאי 2016

פרשת בהר - אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ

אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ


ויקרא (כה,מח-מט): "אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ: אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל".

רבינו יעקב אבוחצירא זיע"א פירש את הפסוקים הללו על הגאולה, שאחרי שעם ישראל נמכר בגלות הארוכה הלזו, הקב"ה מבטיח כי גאולה תהיה לו. הקב"ה אמת ודבריו אמת, שהבטיח לגאלנו (כפי שאמר 'ברגע קטן עזבתיך, וברחמים גדולים אקבצך'. וכן 'הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא' וגו').

הגאולה תבוא מכמה סיבות:

א. הקב"ה יעשה למען שמו הגדול המחולל בגויים. וכמו שאומר הנביא ישעיהו (מח, יא), "ומה תעשה לשמך הגדול", משום שאין השם שלם עד שיבוא משיח צדקנו. וזה מה שאמר הפסוק "אחד מאחיו יגאלנו", שהקב"ה וישראל נקראים אחים כמ"ש "למען אחי ורעי". ואחד מאחיו, פירושו המיוחד שבאחים, שזה הקב"ה.

ב. לכסא יש ארבע רגלים, שלושה הם ג' האבות, והרביעית שחסרה היא כנגד דוד המלך ע"ה. וכנגד הצער של דוד המלך - ה' יגאלנו. וזה מה שאומר הפסוק "או דֹדו", שזה אותיות דוד.

ג. או כנגד המשיח עצמו, שנמצא בצער גדול בגלל עוונותינו. כמו שכתוב "והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו". וכפי שרבי יהושע בן לוי ראהו עם כל העניים, שהיו מוכים וחבולים, כך המשיח מלא תחבושות על פצעיו. וכשהקב"ה יראה את צערו של המשיח - יגאלנו. וזה מה שאומר הפסוק "או בן דודו יגאלנו", שזה בן דוד, המשיח עצמו.

ד. השכינה נמצאת בצער נורא, כפי שהמגיד של מרן, רבי יוסף קארו, אמר לו, שאם בני האדם היו יודעים כמה השכינה שרויה בצער מעוונות בית ישראל, לא היו מחייכים עד סוף ימיהם. וכשהקב"ה רואה את צער השכינה, ממהר לגאלנו. וזה מה שאמר הפסוק "או משאר בשרו". שאר - ראשי תיבות שכינת אל רם.

ה. או פירוש אחר, ששאר אלו הצדיקים הענווים שמחזיקים עצמם כאילו אינם חשובים, ובזכותם באה הגאולה.

ו. או הסיבה הגדולה מכולם, כמו שרואים היום שעם ישראל מתעורר לתשובה נוראה, ובכל עיר ועיר אנו רואים שנפתחים תלמודי תורה, כוללים וישיבות לבעלי תשובה, ובכל מקום אשר דבר מלך מלכי המלכים ודתו מגיעה - שמחה וששון ליהודים. ורבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד ה' עליהם, וזה מה שאומר הפסוק "או השיגה ידו ונגאל", דהיינו שמשיגים את הגאולה בזכות ולא בחסד.


אבל מציאותית לא רואים שהגאולה בפתח לפי ההיגיון הטבעי יש עוד זמן... עד שיהיה רוב דתי בארץ... עד שיהיה ראש ממשלה דתי... וכו'

גם אחרי נבואת גאולה תיתכן נפילה...

הרב בנימין כהנא הי"ד:

הפטרת פרשת "בהר" (ירמיהו לב) מספרת על פניית ה' לירמיהו, הכלוא על ידי המלך ב"חצר המטרה" ב'עוון' שניבא את דבר ה'. ה' מודיע לו שעוד מעט יגיע אליו חנמאל בן דודו, ויבקש למכור לו את שדהו שבענתות. יש להדגיש, שעל פי נבואת ירמיהו עצמו, קניה כזו היא חסרת הגיון לגמרי, כיון שהוא מנבא כבר זמן רב שה' מביא חורבן, ובשעה זו עצמה הבבלים כבר צרים על העיר. אם כן, עוד מעט יהיו כל הקרקעות בידי הבבלים ואילו התושבים היהודים יִגלו. ובכל זאת, ירמיהו מבין שה' מבקש שקניית הקרקע כן תצא אל הפועל. ואכן, ירמיהו קונה את השדה, ואף מסביר: "כי כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל: עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת!".

כלומר, הקניה הזו היא סמל לכך שלמרות הגלות שבפתח – יש לדעת שזה זמני, ועוד יחזרו לארץ בתום גלות בבל (לאחר 70 שנה).

אך כאן קורה דבר תמוה מאד. מיד אחרי שירמיהו מנבא את נבואת השיבה והגאולה, הוא פונה לה' בשבח ארוך על גבורתו: "אתה עשית את השמים ואת הארץ... לא יפלא ממך כל דבר... גדול העצה ורב העליליה... אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים... ותוצא את עמך... ביד חזקה... ותתן להם את הארץ... ולא שמעו בקולך... ותקרא אותם את כל הרעה הזאת".

וכאן תפילתו משנה לפתע כיוון בצורה חדה: "הנה הסוללות באו העיר ללכדה, והעיר נתנה ביד הכשדים... ואתה אמרת אלי, ה' אלוקים, קנה לך השדה בכסף והעד עדים?! ו(הרי) העיר ניתנה ביד הכשדים"?!?!?

כלומר, אחרי כל ה'נאום' הארוך שנתן על כח ה', ואחרי שהוא בעצמו הסביר שקניית השדה נועדה ללמד את העם את האמונה בה' ובגאולה – ירמיהו עצמו מסתכל במציאות, רואה את המצור על העיר, את החרב, הרעב והדבר, ושם לב לכך שה'מציאות' לא תואמת את הנבואה שלו! המציאות היא – חורבן; ואילו הנבואה היא – "עוד יבנו בתים"...

ואמנם מיד מעמיד הקדוש-ברוך-הוא את נביאו על מקומו: "הנה אני ה' אלוקי כל בשר – הממני יפלא כל דבר?".

מסביר מצודת דוד: "ואם אמנם אני אלוקי עולם, וכי יהיה שום דבר שיהיה מכוסה ממני לבל אוכל עשוהו? וכאומר: אף שהארץ ניתנה בידי הכשדים, מכל מקום בידי להחזירה לישראל...".

והנה, הלשון שה' משתמש בה כדי להעמיד את ירמיהו על מקומו – "הממני יפלא כל דבר" – היא הלשון בה פתח ירמיהו עצמו את פנייתו לה': "לא יפלא ממך כל דבר"!

גם אם המציאות לא מתאימה למה שאנחנו מדמיינים שיהיה בגאולה – מה' יפלא כל דבר? מה אתה נבהל ונחלש?

דוד המלך אומר בתהלים על הגאולה העתידה "שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב".

מה הכוונה בכך שהגאולה תבוא "כאפיקים בנגב"?

בנגב, לא יורד גשם. ואילו בהרי יהודה יורד גשם, ואט אט הוא מתחיל לזרום בתוך אפיקי הנחלים. יהודי יושב בנגב ואינו רואה כלום, נראה לו שהכל יבש, ולפתע פתאום, בבת אחת, מגיע השטפון הגדול!

כך, בצורה כזו, יבוא משיח, בפתאומיות!

"פתאום יבוא אדון בהיכלו"!

אביהם של ישראל (ח"ה עמ' 126): הרב מרדכי אליהו זצוק"ל לא מסכים לענות על שאלה שקשורה לתשעה באב הבא, בטענה שלא יהיה צום בע"ה!

הקב"ה עובד במושגי זמן אחרים משלנו (או יותר נכון מעל לזמן לגמרי)...
טרם יקראו ואני אענה!

הרב פתיה (מנחת יהודה רוחות מספרות עמ' 173): "בבואי לבית יונה באה כתון וישבה לפני. ואני התפללתי לפני ה׳ תפילה קצרה בנוסח זה: יהי רצון מלפניך ה׳ שתשלח לי את יונה כדי לתקנו. ועוד לא גמרתי תיבת לתקנו, והנה יונה בא ונכנס בבתו והוא יגע ומושך נשימות תכופות זו אחר זו. ואמרתי לו, יונה, והוא הוריד ראשו למטה, כלומר כן. ורמז לי בידו שאמתין מלדבר עמו עד שינוח מטורח הדרך שהיה לו, ואחר רביע שעה אמר לי, דבר. אמרתי לו, האם הלכת לגיהנם. אמר, כן. באיזה מדור הורידוך, במדור של אש. אבל לא כמו שאמרת כבודך שהם גחלים גדולים, אלא הוא ים של אש וגליו הם עולים ויורדים כמו גלי הים, וגם המלאכים אינם יכולים לגשת אליו רק מקלעים אותנו בקלע מרחוק, וזורקין אותנו שמה אחר שנפשוט את הכתונת שעלינו ונניח אותה על שפת ים האש. אמרתי לו, אם כן איך יצאתם משם מאחר שאפילו המלאכים אינם יכולים לגשת שמה. אמר לי, רוח יצאה מאת ה׳ ורחפה על פני המים והפריחה משם בפעם אחת את כל הנשמות והשליכה אותם על חוף הים, כל אחד אצל הכתונת שלו. ובעת עלותי ועודני לובש את הכתונת בא אלי שליח מבית דין ואמר לי, קוראים אותך הבית דין. ואני זחלתי ואירא ואחזני חיל ורתת ורעדה כיולדה והלכתי לבית הדין. ואמרו לי, מי מכירך בעולם התחתון. אמרתי להם, יהודה משה אפתייא. אמרו לי, לך אצלו כי הוא קוראך ואחר גמר עסקו עמך תחזור לבוא לפנינו. אמרתי ליונה, כמה יש מרחק מפה עד מקום הבית דין ומבית הדין עד גיהנם. אמר לי, יש מרחק עד הבית דין ארבעים שנה ומבית הדין עד גיהנם ארבעים שנה. ואני הכותב הייתי תמה מאד מאד ונשאתי תהלה ורנה לאל יתברך שמו לעד, שאיך בשיעור תפילה קצרה זו שהתפללתי לפניו ואמרתי שישלח לי את יונה לתקנו, נתקפל זמן מאה וששים שנה שהם של עליית התפילה עד הבית דין, ושליחות השליח על יונה עד גיהנם, וביאת יונה עד הבית דין ומבית הדין עד העולם הזה. וזה מלבד המשך זמן דיבור הבית דין עם השליח, ודיבור השליח עם יונה, ודיבור הבית דין עם יונה ועדיין לא גמרתי את תפילתי. ועל זה נאמר, והיה טרם-יקראו וכו' (ישעיה סה,כד)".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!