פרשת אמור - כהנים ועין טובה

כהנים ועין טובה

ויקרא (כא,א): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו".

אחרי חטא העגל הכהנים נבחרו להיות אנשי הקדש העליונים, נשמה שתחיה ותאיר באור הקדושה את הגוף שזה עם ישראל!

הכהנים צריכים להיזהר מטומאת מת כדי לא להיות שייכים לכל דבר שפל בעולם הזה, כל המריבות והמשטמות והמוות והכליון לא שייכים לכהנים!

המוות, ההיפרדות של הנשמה מהגוף, הוא תוצאה ישירה של חטא אדה"ר, תוצאה של באג במערכת לא דבר רצוי בעולמנו.

העומק של הציווי הזה הוא שהכהנים צריכים להתרחק מכל מצב של קטנות, של חוסר בקדושה או בשמחת השכינה.

הכהנים צריכים להיות מלאים תמיד באור אלוקי בטוב ובאור הנשמה.

המחשבות שלהם צריכות להיות תמיד בשמחה ובראיה חיובית על כל אדם ואדם!

כותב הזוה"ק: ״תא חזי, עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר, והוא אקרי אבן טבא, ועלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא, אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא, כדין הכי נהרין ליה מעילא, ואי איהו קיימא בעציבו, יהבין ליה דינא כקבליה. כגוונא דא (תהלים ק,ב) 'עבדו את ה׳ בשמחה׳, חדוה דבר נש משיך לגביה חדוה אחרא עלאה, הכי נמי האי עלמא תתאה, כגוונא דאיהי אתערת הכי אמשיך מלעילא״.

תרגום חופשי: בוא וראה, העולם התחתון עומד תמיד בהקבלה לעולם העליון, והוא נקרא אבן טובה. והעולם העליון אינו משפיע לעולם התחתון אלא על פי הגוון שבו העולם התחתון נמצא. אם הוא בנהירו ושמחה למטה, כך גם מנהירים לו מלעילא. אם הוא בעצבות, מביאים לו דין, כפי מעמדו ומצבו. כך, עבדו את ה׳ בשמחה, כי החדווה של האדם מושכת לגביו חדווה אחרת מלמעלה. כך גם, העולם התחתון, כפי ההתעוררות שבו, כן נמשך מלמעלה.

על הכהן מוטלת המשימה להמשיך לעולם שפע של שמחה וראיה חיובית וקדושה!

אוה"ק (ויקרא כא,ח): "ואומרו אני ה' מקדשכם, נותן טעם לחיוב ישראל בדבר זה, כי באמצעות קדושת כהן ה' ב''ה משרה שכינתו בתוכינו ומקדש אותנו, ואם אין כהן אין עבודה ואין מקדש ואין שוכן".

זוה"ק (ח"ג פט.): "בגין דרישא דכהנא עלאה ההוא שמן עלאה הוי ועל דא לא לבעי ליה לכהנא דלתתא לאחזאה ביה בגרמיה פגימו כלל והא אתמר... והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ללבוש את הבגדים כמה דאמרן. ובגין דאיהו קדישא כגוונא דלעילא כתיב ומן המקדש לא יצא. ר' אבא פתח ואמר לך יי' הצדקה ולנו בושת הפנים כהיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלם זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו מכל עמין עכו"ם ומגו רחימותא דלהון יהיב להו אורייתא דקשוט למנדע ארחא דמלכא קדישא. וכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו אשתדל ביה בקב"ה דאורייתא כלא שמיה דקב"ה הוי. ובגין כך מאן דאתעסק באורייתא אתעסק ביה בשמיה ומאן דאתרחק מאורייתא רחיקא הוא מקב"ה. ת"ח לך יי' הצדקה כד"א לך יי' הגדולה והגבורה. מאן צדקה אתר דכל אנפין נהירין אחידן ביה והוא אחיד בכלהו וביה אשתכחו. ולנו בושת הפנים אתר דכל אנפין נהירין אתרחקן מניה. צדקה אמת קשוט ונהורא דכלא ונהורא דאנפין חידו כלא. בשת כסיפא רחיקו דקשוט מאן דאכסיף. בגין דאמת דאיהו צדקה אתרחק מניה. רחיקו דאנפין נהירין. ת"ח כהנא עלאה בעי לאתחזאה בשפירו דאנפין בנהירו דאנפין בחידו יתיר מכלא. ולא בעי לאתחזאה ביה עציבו ורוגזא אלא כלא כגוונא דלעילא. זכאה חולקיה דעליה כתיב אני חלקך ונחלתך. וכתיב יי' הוא נחלתו. וע"ד בעי לאתחזאה שלים בכלא בגרמיה בלבושיה דלא יפגים גרמיה כלל כמה דאתמר".

ראינו שהכהנים הם המחנכים הגדולים, מאמינים בכל לבבם בעם ישראל מלאים בעין טובה ובלב רחום, אוהבי ישראל ואוהבי ה׳, מכירים בכל פנימיותם את הגשמה של ישראל, ובכך מחברים את ישראל אל נשמתם, אל קדושתם הפנימית, וממילא - אל אביהם שבשמים.

אסור לכהנים להיות אנשים חיצוניים, אנשים הרואים ומרגישים את הגוף ללא הנשמה. זו בחינה של טומאת מת, של השתקעות רק בגוף ללא הנשמה.

הכהנים צריכים לראות את החיים שגנוזים בכל, את הפוטנציאל הגנוז בכל אחר ואחד בישראל שמלא בתוכו מצוות כרימון (ברכות נז.). זו מעלתם של אנשי הכהונה, אנשי החסד, ללמוד להביט על הפנימיות, כמו מבטו של הקב״ה, אשר בעינא עילאה, עינא דכולא חיוורא, מביט על ישראל ורואה שכולם קדושים וטהורים. הקב״ה, טהור עיניים מראות רע והביט אל עמל לא יוכל, ומעולם לא ראתה חמה, בחינת קודשא בריך הוא, פגימתה של לבנה (ראש השנה כג:), בחינת כנסת ישראל. כך הכהנים, אנשי החסד, צריכים להביט על המציאות. כמו מבטו של הקב״ה.

כותב הרב קוק (שמונה קבצים ג קנח): ״עבודה גדולה ומאירה היא להסיר את הכעס מן הלב לגמרי, להביט על הכל בעין יפה, בחמלה של חסד שאין לה גבול, להידמות לעין העליונה, עינא עילאה, עינא דכולא חיוורא, גם על מה שעושים הרשעים... לחמול על היותם נשקעים בבוץ הרשעה, ולמצוא את הצד הטוב שבהם״.

הכהנים צריכים לעמוד מול הקב"ה ולהתחנן אליו שירחם על עמ"י ויסתכל על פנימיותם שהיא קדושה וטהורה ויסלח להם על כל פשעיהם!

הרב קוק (שמונה קבצים ו רסג): ״אוהבים אנו את כולם, ומשנה אהבה אנו אוהבים כל נשמה זכה בכל מקום שהיא... את אהבת האמת והטוב, את החסד והתפארת אנו אוהבים. וכל משטמה, כיעור, הגבלה גופנית קצופה, אנו שונאים. מרחמים אנו על הבריות כולם. רואים אנו כל הנפשות עורגות אל הטוב, אל האמת והזוך, עורגים בעומק פנימיותם, אבל רגליהם ברשת נתונים הם, ולפדות הם מחכים. כל חפץ טוב שפועם בעוז בכל, כל דורש א-להים באמת, כל צדיק יסוד עולם, בכל מקום שהוא נמצא, בין נגלה בין נסתר, הרי הוא פודה נפשי תדירי לכל הבריות... מרוח המשיחיות נשמתו היא חיה, נזר א-להים על ראשו, ושמן משחת א-להיו עליו״.

לכן דוקא במוצ"ש שהנשמה היתירה עוזבת את הגוף והעצבות משתלטת על עמ"י זה הזמן להדגיש את הזכויות שלהם ולעורר עליהם שפע ממרום!

הרב קוק (עולת ראיה ב עמ׳ ריא): ״אליהו יושב בכל מוצאי שבת קודש תחת עץ החיים, וכותב זכיותיהם של ישראל. על כן ראוי לכל מי שיש שייכות של תשוקה לרזי תורה, שהיא מידת גילוי אליהו באיזה דרגא, אפילו אם הוא רק בדרך דמיון או הרגשה או השגת השכל האנושי, וקל וחומר אם עלה בחסד עליון למדרגות יותר גבוהות, שבכל מוצאי שבת קודש יעשה גם הוא כמעשיו של אליהו, ויעסוק בזכיותיהם של ישראל. ויכיר בהכרה שכלית, ובהשגה בהירה וברורה, את קדושת ישראל ויקרת מעלתן, וידבק עצמו בכללות עם קדוש, עם ה', וסגולת נחלתו, שאין קץ ותכלית להופעת אור קודשו של כל יחיד ויחיד שבהם, שגם על הריקנים שבישראל כל העולם כולו משותת עליהן. ויש להתרעד ביראה קדושה מקדושת הנשמה הא-להית העליונה של כל נפש מישראל, ולהיות מלא שוקקות וחמדת עולמים לקדושת רוממות קרן ישראל בכלל, ולהצלחתו של כל יחיד מישראל בכל מעשי ידיו, בחומריות וברוחניות ובכל טוב. אשריכם ישראל, 'אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' (דברים לג,כט). אהבתיך עמי ולאומי, איוויתיך בכל לבי, ובכל נפשי, אחמדך בכל חום לב, בכל אש עצמותי. אשתוקק לראות כבודך, יופיך והדרך, עת תרומם ותינשא, עת תגדל ביפי צביונך, ויצאו כל סגולותיו הנפלאות הכמוסות בך מן הכוח אל הפועל, עת תנטע ותתאזרח בארץ צביונך, בארץ פארך, ויגלו לצפון ולים לקדם ולמערב תפארת עוזך וגובה קרניך. 'וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ: וְהָיִיתְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה' וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִךְ' (ישעיה סב,ב-ג)".

הרב קוק (שמונה קבצים ג,לב): "האחדות הגדולה, שצדיקים טובים, אדירי הקודש, מרגישים בעצמם מרוב אהבתם את כל היצור, שהיא הולכת ומתרכזת בצדיקי ישראל באהבת ישראל האידיאלית, היא ממשכת אליה את אור החיים ויסודו של כל יחיד ויחיד, ומהפכת את כל הנטיות היחידיות והמעשים שלהם לטובה ולקדושה. מרוב תשובה מאהבה של אנשי מופת הללו מתהפכים כל הפשעים לזכיות. ואור החיים היותר רוממים וקדושים מאיר על ידי כל פעולה וכל שיג ושיח של כל יחיד ויחיד שבישראל, והוא עומד הכן להתגלות בשעת הכושר, אשר מהרה יבוא ויגלה ויראה, והיה בימים ההם ובעת ההיא נאם ד' יבקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר. בכח עליון של אחדות מאירה זו היא סגולת הסליחה לכל חטא ועון, המיוחדת לצדיקים בני עליה . אמר ר' שמעון בן יוחאי, יכולני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, ואלמלי אלעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן עוזיה עמנו מיום שנברא העולם ועד סופו. וכל בר לבב ידע וישכיל, כי כל פלא היותר עליון איננו כי אם התגלות זעירה של החסד האלהי, שאין קץ לטובו, אשר צדיקים רמי מעלה מסירים באור נשמתם את הקיר החוצץ של החולשה האנושית, המבדלת ביניהם ובין האלהים וטובו".

רשב"י אמר (סוכה מה:) שהוא יכול לפטור העולם כולו מן הדין!

איך הוא יפטור את הדין? ע"י כף זכות והסתכלות טובה על כל יהודי!

הרב קוק (שמונה קבצים א,תרסט): "והצדיקים שבדור יכולים להמשיך שפע של חסד גדול כזה, עד כדי למחוק לגמרי את כל עונות הדור ולהפכם לזכיות ממש, גם בלא תשובה גלויה מצד הדור, כ"א ע"י התשובה השכלית של הצדיקים לבדם, שהם שבים בעד הדור כולו, ובמחשבתם הם מחברים אליהם את כל הנשמות כולן של הדור, עד שהן מתחברות עמהן, ונעשו כולן שלמות ומזוככות. וההזרחה החיצונה החסרה להם מתמלאה מיד מהבהקת האור שבנשמת הצדיקים, מה שלא היה אפשר לעשות בעת שהיה חסר הביסום הפנימי".

אומרים המקובלים שבדור שלנו לקראת סוף עבודת הבירורים של הניצוצות (ובגלל שהס"א כבר חלשה מאוד וכמעט לא נשארו לה ניצוצות אצלה) כל יהודי יכול להסתכל ככה על עמ"י ולהפוך אותם לכף זכות!!!