רשב"י - "נעשה אדם נאמר בעבורך"

רשב"י - "נעשה אדם נאמר בעבורך"

בספר ״אורה ושמחה״ (להרה״ק רבי אברהם שמחה מבארניב זצ״ל אות מב׳) מובא רמז נפלא על התנא האלקי רשב״י שהכתוב (תהילים לו,ז) ״אדם ובהמה תושיע ה׳ ״, הוא בגימטריא ״רבי שמעון בר יוחאי״.

מה הקשר בין ״אדם ובהמה תושיע ה׳ ״ לבין רבי שמעון בר יוחאי?

כתב החיד״א זצוק״ל, בספר "דבש לפי״, שראה בספר כתב יד ישן, שחכם אחד היה לו ספר הזהר, ומחמת דוחקו מכר אותו. והנה, כאשר ישן בלילה, חלם שמצערים אותו מן השמים, וקוראים לו בהמה.

מיד קם בבקר בצער, והלך לתלמיד חכם אחד שיפתור לו את חלומו. אמר לו אותו חכם: ״דע לך, שמן השמים הוכיחו אותך על שמכרת והוצאת את ספר הזהר הקדוש מביתך. לכן קראו לך בהמה שזה ר"ת של "בערתי הקדש מן הבית״ (דברים כו,יג). שכן, הוצאת את הקדש (הזהר הקדוש) מן הבית. וכאשר שמע כך אותו חכם, מיד הלך וקנה את הזהר בחזרה, והכניסו לביתו.

והנה ידוע שהאדם החוטא נקרא 'בהמה' כמו שדרשו חז"ל (חולין ה) על הכתוב בתורה: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה – להביא בני אדם שדומין לבהמה".

אומר רשב״י בגמרא (יבמות סא׳): ״קברי עובדי כוכבים אינם מטמאין באהל, שנאמר (יחזקאל לד,לא): ׳ואתן צאני, צאן מרעיתי אדם אתם׳ - אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם׳ ".

לפי זה נמצאנו למדים, שסגולה נפלאה היא להחזיק בבית את הזהר הקדוש. שכן, על-ידי כך יזכה האדם להיות בבחינת אדם, ולא בהמה.

רואים שכבר בזכות ההחזקה בבית של הזהר הקדוש יש לו כח של קדושה להעלות אותנו ממצב של 'בהמה'. לכן ישר כשמכר החכם הזה את הספר רמזו לו מהשמים שהוא בבעיה.

לכן המקובל הגדול ר' שמעון לביא תיקן בשיר בר יוחאי "נעשה אדם נאמר בעבורך" כי בזכות רשב"י יש לכל אחד יכולת להיות אדם!

האמת שזה פשוט בשביל רשב"י להעלות אותך דרגה מבהמה לאדם!

יש כמה סיפורים על רשב"י שהוא החיה מתים, אז מה זה בשבילו לקחת דבר חי ולהעלות אותו דרגה?

הזוה"ק מספר שר' שמעון בר יוחאי טיהר את טבריה ע"י שאמר איפה הכהנים יכולים ללכת "טיהר את העיר טבריה עשה אותה נקיה הודו לו מן שמיא".

בא גוי וקבר גופה של יהודי ישנה באחד השבילים שטיהר רשב"י ואמר לכולם הנה רשב"י טעה!

בא רשב"י אמר מה שאמר והגוי נפל לקבר מת והיהודי שהיה מת בקבר קם ואכל אותה שבת אצל רשב"י!

שנה אחת, ל"ג בעומר היה ביום חמישי בערב, וביום שישי שלמחרת. רבים מן החוגגים בחרו להישאר שם בשבת, בידיעה שהיום הקדוש שמגיע מיד אחרי ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, הוא חוויה מרוממת שאין כדוגמתה.

ערב שבת תפילת ערבית של שבת עילאית ומרוממת, קדושת ושמחת השבת היו כל כך עצומות, עד שאפשר היה לגעת בהן ממש. אחרי התפילה, התפזרו האנשים לבתים בהם התאכסנו והמשיכו לשמוח גם בזמן הסעודה ולאחריה.

שבת בבוקר, מיד כשהופיעו האורות הראשונים של השחר, החלו המניינים הראשונים של תפילת הנץ. אחריהם, הגיעו אנשי המניין "הרגיל", ולבסוף, הגיעו החסידים למניין המיוחד שלהם. אחר כך פנו לסעודת יום השבת. השירה, השמחה והאווירה הקדושה לא השאירה ספק בלב אף אדם - אווירת השבת ושמחתה ממשיכות להתפשט בכל רגע ורגע של השבת.

אבל אז, צעקה איומה ונוראית החרידה את האווירה המרוממת וגרמה לשיתוק רגעי, בה נטלו כולם חלק. ילד קטן, שהגיע עם אמו בפעם הראשונה בחייו לערוך את שמחת החלאקה ולזכות בתספורת הראשונה בחייו, חלה באופן פתאומי, ונשימתו נעצרה. כל עזרה שניסו להגיש לא הועילה. הילד מת. אמו השבורה עמדה לידו כשהיא בוכה בכי קורע לב ונפש, נשים רחמניות עמדו סביבה ומלבד תפילה לא יכלו לעשות מאום.

השמועה פשטה. באופן מיידי בהר מירון כולו, עצבות והרגשת מועקה חדה תפסה את מקומה של השמחה. השירה פסקה, הריקודים קפאו, ובכי האימהות חדר לכל לב.

ועוד לפני שהספיקו להתאושש מן ההלם שאחז בהם ממותו הפתאומי של הילד, שדקות לפני כן היה נראה בריא, התפתחות נוספת הכתה בקהל. שוטרי המנדט הבריטי החליטו פתאום לשמור על סדר, ובלי כל אזהרה, נעלו את שערי החצר המובילה אל תוך הציון. טענתם הייתה שהם חייבים לנקוט באמצעי זהירות, כי מי יודע, אולי מדובר במחלה מדבקת מאוד, לכן הם חייבים לעשות כל שביכולתם כדי למנוע את התפשטותה.

המהומה פשטה. משפחות רבות נותרו מאחורי השערים הנעולים. ילדים קטנים נשארו בחוץ ואילו הוריהם בפנים, וכן להיפך. לשוטרים הבריטים, כך היה נראה, לא היה אכפת כל כך, אוזניהם נאטמו לכל פנייה ותחנונים מצד המתפללים.

ובפנים, היהודים ההמומים נדחפו פנימה, עד למצבת ציונו של רבי שמעון בר יוחאי, והחלו להתפלל בלב כואב ושבור.

לפתע, הקהל כאילו נחצה לשניים, כמו בקריעת ים סוף, ושביל ברור נגלה. האמא המתאבלת פסעה בו בהליכה נחושה עד שהגיעה לציונו של רבי שמעון בר יוחאי, כשהיא נושאת בידיה את בנה המת.

המראה הזה היה בו מספיק כדי לשבור את הלב עוד יותר. היו כאלה שרק התבוננו, והיו גם אלה שבכו, ואחרים הנידו ראשם כאות הבנה. האם ניגשה אל ציונו של רבי שמעון, הניחה את בנה על הרצפה, ומבלי להתייחס לסובבים אותה, כשקולה רועד ודמעות זולגות מעיניה, אמרה: "אוי! רבונו של עולם, באתי אל הצדיק! אני, אמתך הנאמנה. רק אתה יודע שהבאתי את בני לכאן אחרי נדר שנדרתי כאן, לפני ארבע שנים, בטרם זכיתי להיות לאם. אמש, הגענו לכאן, בני ואני, מלאים בשמחה, שרנו, רקדנו והודינו. והילד זכה לתספורת הראשונה - לפיאות. ועכשיו, אוי לי, איך אחזור הביתה בלי הבן שלי, בבת עיני , שכה חיכיתי לו?!"

שקט אפף את הכל, כולם היו רתוקים לשמוע את מילותיה התמימות והאמיתיות של האם שיצאו מלב קרוע וכואב.

האם הפסיקה לבכות. היא הזדקפה, נשמה נשימה עמוקה, ובקול ברור ונחוש אמרה: "רבי שמעון! הנחתי את בני על הרצפה לידך, כשהוא מת. אנא ממך, אל תאכזב אותי. החזר את בני חי ובריא כמו שהגענו לכאן. 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא' - וגם שמו של התנא רבי שמעון בר יוחאי. כולם יודעים שאתה צדיק, ותפילות על ציונך לא שבות ריקם. אנא, החזר לי את בני!"

היא סיימה לדבר, הסתובבה ויצאה. כל הנוכחים יצאו יחד איתה וסגרו את הדלת, כשהם משאירים את הילד המת מאחור, אצל רבי שמעון.

דקות ספורות עברו, ומבפנים, מאחורי הדלתות, קול חלש נשמע: "אמא, מים. אני צמא".

כולם עמדו רועדים, עם רגשות מעורבים בפחד והתרגשות, מאמינים ולא מבינים למה שהם שומעים ורואים, המומים וגם שמחים, עדים לנס של תחיית המתים. האם פתחה את הדלת רצה אל בנה השקתה אותו, וחיבקה אותו. לקול קריאת הקהל "ברוך מחייה המתים".

הבריטים הנבוכים פתחו מהר את השערים. היהודים שהמתינו בחוץ חסרי סבלנות זרמו פנימה כמו נהר. וכששמעו על הנס שקרה ממש באותם רגעים, השמחה וההודיה הכפילה את עצמה שבעתיים.

שירת "בר יוחאי" התחדשה הפעם ביתר שאת ועוז, מתוך שמחה אמיתית עילאית, שירה שנשמעה למרחקים, וללא ספק בקעה את כל הרקיעים!

״בר יוחאי, נמשחת אשריך, שמן ששון מחבריך...״

השבוע יש לנו את האורות של פסח שני ר' מאיר בעל הנס ורשב"י!

הרב אהרוני בשם הרב שטיינזלץ: פסח שני זה "אין יאוש בעולם כלל" מדאורייתא כי הם לא מתחרטים אלא אומרים אנחנו חטאנו, אבל עדיין "למה יגרע חלקנו" מהצד של ספירת ההוד שהיא "כל היום דוה" ובצדדים מסוימים היא לכאורה הכי נמוכה בספירות , ולא כמו הנצח שזה ניצחתי ואנצח בכל מחיר אלא ההוד זה: אני הכי חלש אבל אני עדיין עם הקב"ה ולא אכנע,

לכן בהוד שבהוד נכנס רשב"י ש"בספרא דא יפקון מן גלותא", "וכדאי רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק!".

לכן פסח שני הוא הפתיחה של שבוע ההוד ורשב"י הוא הוד שבהוד, ולכן הוא יכול למשוך אליו גם אנשים במדרגות הכי תחתונות...

בזמן כזה אפשר לסמוך עליו שיחזיק את העולם על כתפיו ויעלה את עמ"י לה' יתברך, ויזכה אותנו ע"י תורתו לגאולה שלימה בקרוב! אמן!