תורה, תיקון הברית, וחודש שבט
השבת חל ר"ח שבט בשעה טובה!
המזל של החודש
הוא דלי, על שם הכתוב (במדבר כד): "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו" -
כיון שבשבט כבר יצאו רוב גשמי השנה והבורות מלאים והמים שבבארות עולים, והדליים
שואבים ממרומי הבור ולא מעמקו, וכשהם יוצאים מן הבור עדיִן מימיהם נוטפים
מדופנותיהם שמבחוץ.
הגמרא
כותבת (בבא קמא פב.): "אין מים אלא תורה".
בא' שבט דבר משה
לישראל את ספר דברים כמו שכתוב (דברים א,ג): "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה,
בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל". 36 יום דִּבר משה בא' שבט התחיל, ובז' באדר השלים.
לכן אמרו חז"ל
(מדרש תהלים פ"ח): "משול אחד בשבט כיום מתן תורה". וכמו
שיום מתן תורה מסוגל לקבלת עול תורה ומצוות, אף בא' שבט נפתחים בלבות ישראל מעינות
חדשים של תורה, כיון שבו ביום נִתן לישראל משנה תורה, וכל הימים האלה שבין אחד
בשבט לז' באדר, מסוגלים להתחדשות בתורה ועבודת ה' והתקדשות וטהרה במיוחד בתיקון
שהתורה הכי מסוגלת לו – תיקון הברית.
מסופר על החתם
סופר,
שאמר: 'מעיד אני עלי שמים וארץ, שמימי לא פגמתי בברית קודש'. פששש... כמו יעקב
אבינו. פלא עצום, איך שזה בדורות האחרונים יהודי מעיד עליו כאלה דברים.
בסוף ימיו היה
לו קטטר, כאב לו מאוד מאותם הצינורות שהכניסו לו בפנים כדי להוציא לו את המי
רגליים. אבל לא רק הכאבים הגופניים כאבו לו, זה היה רק 'פסיק' קטן אצלו, כי צדיקים
רגילים ליסורים ומקבלים אותם באהבה.
כאב לו - למה
השם יתברך נתן לו את הייסורים דווקא במקום שלא פגם בו מעולם, איך זה יכול להיות?
ואמר: וחקרתי בדעתי לדעת למה זה הגיע לי, והגעתי למסקנה - שזה בגלל שאני לא מעורר
את הדור - התלמידים - על הפגם הזה.
כיוון שרק פעם
אחת בשנה - ב'כל נדרי' - אני מדבר על 'פגם הברית'. והייתי צריך לדבר על זה הרבה,
יותר ויותר...
בפרשיות
'שמות' עד 'משפטים' הקב"ה עוסק בקיום הברית שלו עם האבות.
כך מתחילה
יציאת מצרים: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים
אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות פרק ב,כד).
גם אנו נדרשים
בפרשיות
למלא את החלק שלנו בברית שיש לנו עם אלוקים - "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל
אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ
לְדֹרֹתָם".
שמירת חלקנו
בברית המילה היא עשיית ברית מילה לזכרים וגם שמירת הקדושה בכל מה שקשור ליחסים
שבין איש לאשה.
לכן יציאת
מצרים החלה כאשר ישראל עושים ברית מילה. שכל השבטים שעלו ממצרים היו טהורים
מחטא זה של עריות. ועל זה נאמר: "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ
עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל" (תהילים קכב).
מביא
רש"י בשם המדרש: "לפי שהיו האומות מליזין אחריהם כשיצאו ממצרים ואומרים
עליהם שהם ממזרים. אם בגופם היו שולטין המצרים - בנשותיהם לא כל שכן? אמר
הקב"ה: אני מעיד עליהם שהם בני אבותיהם. הטיל שמו עליהם: 'הראובני'.
'השמעוני'. הוסיף עליהם אותיות השם, אחת מכאן ואחת מכאן. נמצא השם הזה 'יה' עדות
לישראל" (תהילים שם ובמדבר כו,ה).
שיחות
התחזקות: עיקר
ההשפעה של תיקון הברית נשפעת בשבתות של ימי השובבי"ם!
תולדות אהרן: ימים אלו הם
מתנה לדורות החלשים ולכן בזמן התנאים והאמוראים לא היה את התיקון הזה!
ככל שהדור יותר
מתקרב לימות המשיח היצר מתעצם והקב"ה לא ישאיר אותנו בלי מענה נגדו!
אחת הטעויות הגדולות שהיצה"ר
מנסה בכל כוחו להטעות אותנו היא שרק כשהכל הלך חלק ולא נפלת בכלום ולא היית צריך
להילחם על שום דבר אז זה נקרא יום או שבוע מוצלח!
אבל ימים שהעבודת
ה' הולכת בקושי וצריך להיאבק עם היצר על כל דבר, גם על דברים שאתה נלחם בהם כבר
עשרות או מאות פעמים ונדמה לך שלא הולך - אלו ימים שאתה אומר לעצמך פה לא הצלחתי,
עובדה אני עדיין נלחם על זה...!
חלק מהתיקון
של השובבי"ם הוא לתקן את הטעות הנפוצה הזאת!
האמת היא שחז"ל
גילו לנו שכל נשמה ונשמה שירדה לעולם יש לה את התיקונים שלה ואת המלחמות שצריכה
לעבור ואת זה הקב"ה רוצה, מלאכים יש לו מספיק!
תניא (פכ"ז):
"בכל דחיה ודחיה שמדחהו ממחשבתו, אתכפיא סטרא אחרא לתתא, ובאתערותא דלתתא -
אתערותא דלעילא, ואתכפיא סטרא-אחרא דלעילא המגביה עצמה כנשר, לקיים מה שנאמר
(עובדיה א,ד): 'אם תגביה כנשר וגו' משם אורידך נאם ה' '.
וכמו שהפליג
בזהר פרשת תרומה (דף קכח) בגודל נחת רוח לפניו יתברך כד אתכפיא סטרא-אחרא לתתא,
דאסתלק יקרא דקודשא-בריך-הוא לעילא על כולא יתיר משבחא אחרא, ואסתלקותא דא יתיר
מכולא וכו'.
ולכן, אל יפול
לב אדם עליו, ולא ירע לבבו מאד, גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו, כי אולי לכך
נברא וזאת עבודתו, לאכפיא לסטרא-אחרא תמיד".
הנחת רוח
של הקב"ה היא כשנלחמים!
אומר דוד
המלך ע"ה: "חגור חרבך על ירך גיבור הודך והדרך", וזה
"חמושים עלו בנ"י מארץ מצרים"! זה ההוד וההדר שלנו! כמו שחז"ל
אומרים: "תכשיטין הן לו".
כתוב
"אתם קרבים היום אל המלחמה" כל יום ויום, גם כשלא מנצחים זה עושה
נחת רוח לקב"ה!
היינו חושבים
שההכנה של עם ישראל למתן תורה צריכה להיות דרך הבית מדרש סגורים שם כל הזמן, מתחזקים
בתורה,
ומנצחים בכל המלחמות הרוחניות.
אבל זה לא מה
שקרה...
עמ"י הגיע
למצב שמשה רבינו מתפלא בסנה באיזו זכות יצאו משם.
לא ברור בכלל
איך בנ"י שהיו במצב שהמלאכים לא מבדילים בינם לבין המצרים התכוננו ככה למתן
תורה.
עוד יותר מזה
דווקא מתי שכבר משה הגיע ואמר להם פקוד פקדתי - התחזק השיעבוד.
כמו שאומר
היהודי הק' מפשיסחה: שאפילו את מה שהיה להם לקחו מהם (התבן) - הרבה פעמים
יהודי אומר לעצמו, כבר קניתי את המידה הזאת ועכשיו אני עוד פעם נלחם בזה...
אפי' משה לא
מבין את זה
איך בתהליך של גאולה יכולות להיות כאלו הסתרות!!!
ועוד יותר
אחרי יציאת מצרים והם כבר עם ענני כבוד ועמוד ענן ובמדבר בדרך אל
"החופש" – פתאום פרעה שוב רודף אחריהם!!!
דוקא מה שנראה
כנפילה למ"ט שערי טומאה במצרים היה בעצם ההכנה למתן תורה כשליקטו את
כל הניצוצות של מצרים והשאירוה כמצולה שאין בה דגים, וזה יכל לבוא רק דרך כור
הברזל של מצרים!
הגאולה ממצרים
הייתה על כלל ישראל, כולנו היינו שם, מצרים זה המצרים שעוברים על כל אחד ואחד
בכל מיני ניסיונות ברוחניות ובגשמיות.
כל יום אנחנו
מזכירים את יציאת מצרים כמה פעמים, הקב"ה רוצה להראות לנו יסוד בעבודת ה'
שההכנה למתן תורה ואסיפת הניצוצות והתהליך של להיות עם כדי להגיע ל"תעבדו את
האלוקים על ההר הזה", זה לא כמו שאנחנו חושבים בלי מלחמות או עם נצחונות
בלבד, אלא הנסיונות והמלחמות והחומר ולבנים והשקיעה במ"ט שערי טומאה זה הביא את
הגאולה!
זה אחד
הפירושים לפסוקים בתהילים (קיח,כב-כג): "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים
הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה: מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ".
דוד המלך אומר שאת ה'אבנים'
שאלו המכשולים שנראה שהם מפריעים לנו בעבודת ה', 'מאסו הבונים' אלו התלמידי חכמים
("אל תקרי בנייך אלא בונייך") – כשיבוא המשיח נראה שהם ה'ראש פינה'
עליהם עומד הכל!
'היא נפלאת
בעינינו' – 'כימי צאתכם מארץ מצרים אראנו נפלאות' – זה פלא מה שה' הראה לנו ביציאת
מצרים שחשבנו שאנחנו על הפנים והגיעה הגאולה!
זה הזמן לשנן
את היסודות האלו בעבודת ה' ולהמשיך להילחם על תיקון הברית!
אמנם נכון ש"וַיַּשְׁלִכֵהוּ
אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ" – השפע של הבנים וההמשך של כל הדורות נהיה נחש כשזורקים
אותו ארצה ח"ו.
אבל! לא להתיאש!
אם אתה מתחזק ומחזיק בו בקדושה - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה שְׁלַח יָדְךָ
וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה
בְּכַפּוֹ" - הוא נהיה שוב מַטֶּה
הָאֱלוֹקִים!
הרב קוק (אורות הקודש
ג' ,שער דרך הקודש, סדר פרישות, פסקה ל"ו. מקבילה בשמונה קבצים, קובץ א' פסקה
שנ"ו ):
"יצרא דעריות
יוכל ללפף את האדם יותר עמוק מהשורש של קישור החיים שלו עצמו, מפני שהוא נעוץ
בנטיית המשך החיים של הדורות כולם.
ולעומת זאת בקדושה יכולים
לעלות על ידי קדושת הברית למדרגת דוגמא של צדיק בכל הדורות"!
לפחות שהחטא לא יהיה טעים לך...
הרב ניסים פרץ זצוק"ל (עלון פרשת תזריע התשפ"ד): האדמו"ר הזקן הקדוש מלעלוב הרב משה מרדכי בידרמן זצוק"ל שזכיתי לשמש אותו מעט, הוא יהודי זקן שהיה בקי בכל הש"ס.
אני זוכר שבפורים אחד, למרות שהוא היה אדם מאד רזה, וגם חולה. אבל שהוא היה נכנס לעולמות העליונים, הוא יכל להזיז הרים, את הבניין הוא יכל להזיז. היה לו בטיש שולחן של סבא של סבא שלו שהם שומרים את זה, וזה שלחן כבד. אפילו שכל שנה בפסח מנסרים אותו במקום לשטוף אותו כמו המנהג שכתוב ברמ"א, מביאים הקצאה ועושים אותו חדש, ובכל פעם מורידים ממנו קצת, אפילו הכי הוא היה כבד מאד מאד. והיו לו שני חסידים ששומרים עליו שלא יפול כי הוא היה מתנדנד והיו תופסים את הכיסא, אבל הרב'ה באמצע הטיש של פורים הרים את הרגליים נתן מכה לשולחן, והזיז את השולחן עד לסוף. זה פלא, הוא התאדם כולו, והתחיל לדבר דברים נוראים. ואמר- מי שלא שומר ברית קודש שילך מפה, אין לו רשות להיות בשולחן שלי. ככה הוא צעק!
אנשים נבהלו התחילו כולם לקום. הוא ראה שלא יישאר אפילו מניין כל אחד מתחיל לקום, אז הוא אמר בואו אני יגיד לכם מה שהאדמו"ר ר' דוד מלעלוב אומר: כתוב בשיר השירים "הַדּודָאִים נָתְנּו רֵיחַ" (שיר השירים ז,יד) אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. (מדרש שיר השירים) אז הוא אמר להם, הסבא שלי ר' דוד מלעלוב היה אומר, מה זה שלא טעמו טעם חטא? שהחטא לא היה טעים להם, כאב להם שעשו חטא. ואמר להם גם מי שלא טעים לו החטא, גם כן יכול להישאר בטיש. אז כבר נרגעו העולם שיכולים להישאר…
וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!