גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה
שמות (ב,כב): "וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי
אָמַר: גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה".
הרב מרצבך: על איזה ארץ נכריה משה התכוון?
בפשטות משה
התכוון שהוא נמצא כעת בארץ מדין, והוא מרגיש גר משום שהוא איננו במקום ילדותו בארץ
מצרים.
זאת שאיפתו של
משה - לחזור למצרים? זה החלום שלו? על שם געגועיו לחזור למצרים הוא קורא לבנו שם?
באותו מקום שרוצים להרוג אותו? במקום שמכים את אחיו?
משה רבינו כל
הזמן חושב על הארץ המובטחת! זהו מקום כיסופיו! ארץ ישראל!
אמנם אני
נראה כמצרי, וחי במדין, ומסתובב במדברות כרועה צאן אבל בכל מקום אני "גר בארץ
נכריה"! הארץ האמיתית שלי היא ארץ ישראל!
בבחינת
דברי ר' נחמן מברסלב: "כל מקום שאני הולך, אני הולך
לארץ ישראל"!
את זה
הטביע בשם בנו גרשום!
משך חכמה (ויקרא כו,מד): "... אם היה יעקב אבי כל שבטי ישראל קבור שם, הלא
היו מתיאשים מארץ כנען והיו משתקעים במצרים ומחשיבים אותה לארץ מולדתם, והיה בטל
יעוד האלקי עליהם, כי לא יהיה זרע אברהם רק חלק אחד מעם מצרים, לכן צוה בכל עוז
לקבור אותו בארץ כנען, וידעון כי אבות האומה ויחוסה הוא בארץ כנען. ובזה נקבע
בנפש בניו קישור טבעיי להשתוקק אל ארץ אבותיהם ולחשוב עצמם כגרים, וזה ויגר שם
מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע אלא לגור שם (ספרי תבא ה), פירוש, מלמד לדורות בכל
גלות וגלות ההנהגה, שידעון שלא ירדו להשתקע רק לגור עד בוא קץ הימין, ויהיו מחשבים
בעיני עצמם לא כאזרחים... ומזה למדו גדולי האומה ובראשם עזרא ואנשי כנה"ג,
שגדרו וסיגו האומה בי"ח דבר, להבדל מן הגוים בכל דרכיהם, שידעון ישראל כי הוא
אכסנאי וגר בארץ נכריה, והוא כשתילי זיתים שאינו מתערב עם הרכבה אחרת (ירושלמי
כלאים פ"א סה"ז)...
והנה מעת היות ישראל בגוים, ברבות השנים, אשר לא
האמינו כל יושבי תבל כי יתקיימו באופן נפלא אשר לא ישער מחשבת אדם משכיל, היודע קורות
הימים והמצולות אשר שטפו באלפי שנים על עם המעט והרפה כח וחדל אונים... הנה דרך
ההשגחה כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתים ואחר זה יקום רוח סערה ויפוץ המון
גליו וכלה יבלה יהרוס ישטוף לא יחמול, עד כי נפזרים בודדים ירוצו יברחו למקום רחוק
ושם יתאחדו, יהיו לגוי, יוגדל תורתם, חכמתם יעשו חיל, עד כי ישכח היותו גר בארץ
נכריה, יחשוב כי זה מקום מחצבתו, בל יצפה לישועת ה' הרוחניות בזמן המיועד, שם יבוא
רוח סערה עוד יותר חזק, יזכיר אותו בקול סואן ברעש יהודי אתה ומי שמך לאיש, לך לך
אל ארץ אשר לא ידעת, ככה יחליף מצב הישראלי וקיומו בעמים, כאשר עין המשכיל יראה
בספר דברי הימים...".
זרובבל בן
שאלתיאל[1] (ממנהיגי
שיבת ציון לאחר הצהרת כורש, בנה את בית המקדש השני, לפי הגמרא הוא נחמיה בן חכליה.
חגי ב,כג. זכריה ד'. זכריה י'. עזרא א' ח,יא. ה,יד-טז) זהו שם
ציוני ביותר, אביו שאלתיאל, צפה ברוח קדשו שבנו יוביל את שיבת ציון וקרא לו
זר-בבבל.
זה כמו שיהודי
אמריקאי יקרא לבנו I hate america.
שמה של הסבתא (מרוסיה) של טל ויין (מקהילתנו) היה אלקה קלז על שם מזמור קלז'
בתהלים: "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ
אֶת צִיּוֹן... אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ
יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא
אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי".
הרב נריה
מביא בספרו: "מועדי הראי"ה" (עמ' רל"ז) דברים ששמע מפי הרב
קוק בפרשת ואתחנן, ומהם עולה שתחינתו של משה רבנו להיכנס לארץ, לא היתה לחינם.
בפרשת ואתחנן
אמר מרן הרב זצ"ל על שולחנו הטהור:
"מידות
גדולות שהיו צריכות להקבע במסד האומה, נפתחו בגדולי - גדולים, והם שהעמיקו בהם עד
השיתין של הנפש, והעלו אותם למרומים שברוח.
מידות החסד
והאהבה נפתחו על ידי אברהם אבינו, מידות הגבורה והיראה נפתחו על ידי יצחק אבינו,
וכיוצא בזה.
והנה רצה
הקב"ה לפתוח שערי מידה חדשה, להעמיק בלב האומה הישראלית, מידת געגועים לארץ
ישראל, שגם בהיותם על אדמת נכר, תהיינה עיניהם נשואות לציון, וליבם יהיה מלא המיה
לארץ אבותיהם, ועמד ופתח מידה זו על ידי רעיא מהימנא, השליח הראשון אשר נשתלח
לגאול את ישראל.
'ואתחנן אל
ה'... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה' (דברים ג', כג-כה) - שיטח משה רבנו תחנונים
ותפילות כמנין ואתחנ"ן, והרחיב והעמיק רבות רבות בהפצרותיו, ככל המבואר בספרי
הקדמונים, ובמיוחד ב"מגלה עמוקות", ובתחנוניו - תפילותיו המרובות של
משה רבנו, נפתח מעין עמוק ביותר של געגועים לארץ ישראל שכוחו המרווה יפה לכל
הדורות. ומאז כל השואב ממעיינו של משה רבנו, גם אם הוא נמצא במרחקים, מתגעגע
הוא לארץ ישראל, ואין סוף לצימאון, ואין גבול לכמיהה, כי גדול המעיין ועמוק הוא".
ר' יהודה
הלוי:
לִבִּי
בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב
אֵיךְ
אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב.
אֵיכָה
אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד
צִיּוֹן
בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב.
יֵקַל
בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ
יֵקַר בְּעֵינַי
רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב.
מובא בשלשלת
הקבלה (לרבי גדליה בן יוסף אבן יחיא): ״וקבלתי מזקן אחד,
שבהגיעו אל שערי ירושלים, קרע (ריה״ל) את בגדיו וילך בקרסוליו על הארץ, לקיים מה
שנאמר: ״כי רצו עבדיך את אבניה, ואת עפרה יחוננו״, והיה אומר את הקינה שחבר
האומרת: ״ציון הלא תשאלי״ וכו' וישמעאל אחד לבש קנאה עליו מרוב דבקותו, והלך עליו
וירמסהו וימיתהו״.
ר' יעקב
אבוחצירא זצוק"ל (היום היתה ההילולא שלו!) רצה
לעזוב את תפילאלת ולעלות לארץ ישראל, אך בני הקהילה שאהבוהו לא הניחו בידו בטוענם
כי לא יוכל להפקיר את הקהילה ללא רב ומורה דרך.
ששה פעמים
ניסה לעלות לארץ ובכל פעם מנעוהו בני הקהילה, בפעם השישית בשנת ה'תר"מ הצליח
רבנו לשכנע את בני הקהילה שבנו רבי מסעוד יכול לשמש כרב במקומו ולא שעה יותר
לתחינותיהם ועזב את מרוקו.
רבנו נסע דרך
אלג'יריה משם נסע לתוניס, לוב ומצרים, ובט"ו טבת הגיעה לאלכסנדריה גם שם לא
התמהמה ויצא מיד לדמנהור שם הוצרך להתארח אצל משה סרוסי עקב חוליו.
רבנו לא הצליח
לעלות ארצה אבל מסר את נפשו תוך כדי נסיון, בכ' טבת ה'תר"מ נפטר רבנו ונשמתו
עלתה בסערה השמיימה ומנוחתו כבוד בדמנהור.
נכון, ארץ
ישראל נקנית בייסורים, וזה לא פשוט, יש בעיות פרנסה למי שמגיע מחו"ל, צרות
ופיגועים ופחד לפעמים (למרות העובדה שבאושוויץ נרצחו ביום אחד יותר יהודים מאלו
שמתו בכל המלחמות והפיגועים מאז קום המדינה...).
אבל, כותב הרב
קוק: "הצרות בארץ ישראל הן חבלי לידה, הצרות בחו"ל הן חבלי גסיסה"!!!
מה אנחנו
יושבי ארץ ישראל יכולים להתחזק בענין זה?
א. לזרז את
מכרינו וקרובינו שבחוץ לארץ שיעלו ברחמים עכשיו לארץ ישראל ויפה שעה אחת קודם.
ב. לעורר
בליבנו את חיבת ארץ ישראל, ליישב אותה, לטייל דווקא בה, ולא למסור ח"ו
אף שעל מאדמותיה, ובזה יתעוררו ממילא גם נשמות ישראל הדרות בחו"ל כי נשמה אחת
לנו.
ג.
בדברי האר״י הקדוש (שער הכוונות דרושי פסח דרוש א. שער הפסוקים
פרשת שמות) אנחנו רואים שיש לכל אחד עבודה של העלאת הניצוצות שלו מהגלות חזרה
לקדושה.
התקופה הזאת
של השובב"ים מאוד מסוגלת לדבר הזה והיא כמו עשרת ימי תשובה של העוון הזה. כל
אחד צריך להשתתף בתיקונים האלו, או בשביל עצמו או בשביל הגלגולים הקודמים שלו או
בשביל כל מי שנמצא בשורש נשמתו.
ברגע שכל
הניצוצות הפרטיים יחזרו לקדושה, יבוא המשיח, וממילא כל יהודי חו"ל יגיעו
לקדושת ארץ ישראל.
כל תיקון
כזה מקדם את עלייתם של אחינו מחו"ל וכל עליה של יהודי מקדמת את התיקון הזה!!!
[1] גמרא (סנהדרין לז: - לח.): "אסיר - שעברתו אמו
בבית האסורים, שלתיאל - ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין - נתעברה אמו מעומד (רש"י:
"שהיה בבית האסורים מקום צר ואין מקום לשכב ושלשלו שם אשה"). דבר אחר
שלתיאל שנשאל על אלתו אל (רש"י: "להתיר לו גזירה, שנשבע שלא יהיה לו בן,
והתירו לו פמליא של מעלה")".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!