לית אתר פנוי מיניה
שמות (ג,יא): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ
אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם".
שם משמואל (האדמו"ר מסוכטשוב): "...כך יש לפרש טענות משה רבינו ע"ה:
"מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" - ... משה
רבינו, מחמת ענוותו היתירה, שהיה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה ...לא
היה יכול לצייר בנפשו שהשי"ת יהיה עמו, על כן אמר מי אנוכי שפל אנשים, רועה
צאן, כי אלך אל פרעה – מלך גדול...".
אבל השכינה
נמצאת עם כל יהודי!
שמות (ב,ד): "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ".
המלבי"ם: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ – מרמז על השכינה, שלכל אדם יש אחות במרום
והיא השכינה ואחותו המיוחדה.
והיא מַשגחת
על הנפשות היקרות והיא עימהן, אחיות תאומות לא-יתפרדו.
והגם שעומדת
מרחוק בעולם העליון, היא מתייצבת על נפשות חסידיו, כמו 'ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה
ייעשה לו'. ותעמוד האחות הקדושה, השכינה, ותשגיח עד שיִימַצא בעדם".
מאור עינים (התחלת שמות): "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה - ... הנה האדם
הישראלי הוא מלא שמות הקדושים הגולגולת הוא הוי"ה בניקוד קמץ המוח הוא
הוי"ה בניקוד פתח הלב הוא הוי"ה בניקוד צירי זרוע ימין הוא הוי"ה
בניקוד סגול זרוע שמאל הוא הוי"ה בניקוד שבא הגוף הוי"ה בניקוד חולם
השוק ימין הוי"ה בניקוד חירק השוק שמאל הוי"ה בניקוד קבוץ הברית
הוי"ה בניקוד שורק בוא"ו העטרה שלו הוי"ה בלי ניקוד כי היא בקבלת
כל הנקודות נמצא כי הישראלי הוא מלא שמות הקדושים וזהו ואלה שמות בני ישראל שהם
מלאים שמות הקדושים כנ"ל אפילו הבאים מצרימה רצה לומר אפילו בשעה שהם נופלים
ממדריגתן ובאים לקליפות...".
לא רק
שהשכינה נמצאת עם כל יהודי, אלא בכל מקום ונקודה בעולם!
מדרש רבה (שמות ב,ה): " מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, שָׁאַל גּוֹי אֶחָד אֶת רַבִּי
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַבֵּר עִם משֶׁה
מִתּוֹךְ הַסְּנֶה? אָמַר לוֹ אִלּוּ מִתּוֹךְ חָרוּב אוֹ מִתּוֹךְ שִׁקְמָה כָּךְ
הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנִי, אֶלָּא לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, לָמָּה מִתּוֹךְ
הַסְּנֶה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מָקוֹם פָּנוּי בְּלֹא שְׁכִינָה אֲפִלּוּ סְנֶה...
הַסְּנֶה
שָׁפָל מִכָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם...
הַסְּנֶה קָשֶׁה
מִכָּל הָאִילָנוֹת, וְכָל עוֹף שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ הַסְּנֶה אֵין יוֹצֵא
בְּשָׁלוֹם...
מָה הַסְּנֶה
עוֹשֶׂה קוֹצִין וְעוֹשֶׂה וְרָדִין, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶן צַדִּיקִים
וּרְשָׁעִים...".
אפילו
במקומות הכי שפלים והכי קשים בעולם, מקומות שלא יוצאים מהם בשלום, אפילו ברשעים –
לית אתר פנוי מיניה!!!
אוהבם של
ישראל (עמ' 18): "מספרת הרבנית צביה אליהו, כי פעם
בא לביתם ילד בן חמש שלא דיבר כלל מאז לידתו. הוריו סיפרו על הבעיה בבכי וביקשו
מהרב אליהו ברכה. הרב מרדכי אליהו הניח ידו על פיו של הילד ואמר: ״א־דני שפתי תפתח
ופי יגיד תהילתך״. לא הספיקו ההורים לצאת מהבית והילד התחיל לדבר.
הרבנית אליהו
התפלאה מאוד ושאלה את הרב: אני לא מבינה איך הילד התרפא מיד. אם מישהו מצלצל בדלת,
לוקה לי כמה דקות עד שאני ניגשת אל הדלת ופותחת. אבל אצלך זה לוקח פחות זמן"?
אמר לה הרב:
אלוקים לא נמצא מעבר לדלת. הוא נמצא כאן בתוך הבית. ממש שומע אותנו ורואה אותנו
ומקשיב לבקשותינו!
רבי שמואל (אחד מאדמורי חב"ד) בילדותו אהב לגלף בעץ באולרו.
אחד החסידים
פנה אליו ואמר לו: "אם תגיד לי איפה הקב"ה נמצא אתן לך את האולר החדש
שלי".
ענה לו רבי
שמואל: "אם תגיד לי איפה הוא לא נמצא אתן לך את שלי".
הגה"ק
מקאמארנא (פ' כי תבוא דף קס"א ע"א ד"ה
ובמורא גדול וכו'): מבואר בתולדות יעקב יוסף (שלהי פרשת וישלח) ששמעתי
ממורי (בעל שם טוב על התורה שמות ט"ז) כי ענין גלות מצרים שהיה אחר שמת
יעקב, שחסר מהם הדעת שידעו להכריע בזכות יעקב המכריע שיש השגחות הבורא על כל
תנועה, שהוא מחדש בכל רגע כל מעשה בראשית, עד שבא משה ועל ידי הניסים שעשה נתפרסם
בעולם שהבורא ב"ה משגיח על כל פרט ופרט, אמנם בחינת דעת זה שנתגלה במצרים היה
התגלות דעת דנוקבא, אך דעת דדכורא יתגלה לעתיד, והיינו על ידי דעת זה יהיו
עיניך רואות את מוריך, שיתגלה אור קדמאה ויהיה אדם רואה ומביט וצופה מסוף העולם
ועד סופו, ויראו אותיות התורה והתפלה שלומדים ומתפללים לנגד עיניהם, שהם
עולמות ואורות מצוחצחות ואורות ועולמות עליונים ושכינתו יתברך, ובפרסום רב יתפרסם
השגחות אלהותו ועוצם יכולתו למען תדע כי אני הוי"ה בקרב הארץ בידיעה, ולעתיד
יהיה זה בראיה על ידי אור קדמאה, עכד"ק".
סיפורי נשמה (קרליבך עמ' 130): אחד המתפללים בבית הכנסת שלי בניו יורק היה ׳יקה׳ -
נקרא לו מר פריץ. אתם יודעים שבתפילת ׳מוסף׳ של ראש השנה, כשמגיעים ל׳ואנחנו
כורעים ומשתחווים' כל הציבור משתחווה אפיים ארצה. זה היה ממש מצחיק: מר פריץ היה
לבוש חליפה נקיה ומגוהצת. כנראה שהפחד הכי גדול שלו היה שהמכנסיים שלו יתלכלכו או
ישתפשפו, מפני שלפני ההשתחוויה, הוא כיסה את הרצפה בכמויות של עיתונים. ואיך שהוא
כרע, בכל כך הרבה זהירות! הוא נשען על שני כיסאות, כדי להיות בטוח שהוא לא יפול
בטעות ויקלקל את מכנסיו. שלא תבינו אותי לא נכון: הוא היה יהודי מתוק. אבל מהי
ההשתחויה שלו?
לכל היותר - ׳יחודא
תתאה׳ - הוא כורע ברך לפני הקב״ה, אבל לא שוכח לרגע את מכנסיו החדשים.
לעומת זאת, מי
שזכה להיות בראש השנה עם הרבי ממודז׳יץ, ר׳ שאול ידידיה, חש ממש - ׳יחודא
עילאה׳. הוא היה איש גבוה וגדול-ממדים. וכשהגיע השליח-ציבור ל׳ואנחנו כורעים
ומשתחווים', הוא פשוט נפל על הרצפה! החסידים הביאו כל מיני שטיחים וכריות - שמא
ייפצע, חלילה. הרבי נפל, מפני שהוא ממש התבטל לפני הקב״ה. מול הקב״ה הוא לא היה
קיים.
בעל התניא (הילולא השבוע בכ"ד טבת),(ליקוטי תורה הוספות לפ' בחקותי נב,ב):
"צמצום
זה אינו כפשוטו שנסתלק האור ח"ו, כי באמת לית אתר פנוי מיניה (תיקוני הזהר
קכב.) וכמ"ש במדרש רבה פ' שמות פ"ב למה מתוך סנה ללמד שאין מקום פנוי
בלא שכינה אפילו סנה אלא הפירוש שהסתלקות זו היינו מבחינת הגילוי להיות בבחינת
העלם ... שנתעלם האור מהיות בבחינת גילוי והלבשה והשגה, ומסתתר להיות מכוסה ומופלא
ונעלם".
הצדיקים פועלים
בעולם ביחד עם האור אינסוף הזה, בביטול גמור!
סיפורי נשמה (קרליבך עמ' 167): ר׳ מאיר מפרמישלאן היה צדיק נשגב ובעל מופתים. כאשר
ממשלת הצאר הרוסי החלה לגייס יהודים לצבא, חויב כל בחור בגיל גיוס להתייצב בלשכה
האזורית. בדרך כלל היו מגייסים את הצעירים היהודים לשנים רבות, לעשרים שנה ויותר.
וכל מי שלא הופיע בלשכת הגיוס היה מוכרז עריק. בחור יהודי אחד שהוכרז עריק ברח אל
בית מדרשו של ר׳ מאיר בפרמישלאן ושהה שם כמעט תשעה חודשים - משבועות ועד פורים.
געגועיו לבני משפחתו גברו, אבל כמובן חשש לחזור לרוסיה, כי ידע מה מחכה לו שם.
אחרי פורים
אמר לו הרבי: ׳אמור לי, איש צעיר, למה שלא תשוב הביתה לעשות את חג הפסח עם המשפחה?
(כמו הרבי ר׳ זושא, גם ר׳ מאיר מפרמישלאן לא אמר על עצמו ׳אני׳) ענה לו הבחור שהוא
התחמק מגיוס לצבא הצאר, ואם ישוב לרוסיה הוא עלול להיתפס, וזה יהיה סופו.
שמע ר׳ מאיר
ואמר לו: ׳אל תפחד, ידידי. סע לשלום. אתן לך אישור - מעבר'.
הוציא הרבי
חתיכת נייר חלק והחל 'לכתוב' עליו בקולמוס ללא דיו...
הבחור קיבל
לידו את הנייר החלק בלי לומר מילה. נראה שבאמת בטח ברבו.
הרבי הורה לו
שכאשר יבקשו ממנו את אישור המעבר, יאמר שזה אישור מיוחד, והוא מוכן להראות אותו רק
לשופט הצבאי הראשי שבעיר למברג.
ואמנם, כשהגיע
הבחור למעבר הגבול ונתבקש להציג תעודת מעבר, הוא אמר בדיוק מה שציוה עליו הרבי.
למרבה ההפתעה נענה לו הקצין מיד והביאו ללמברג, וכשביקש השופט שם לראות את האישור,
הושיט לו הבחור את הנייר החלק שקיבל מהרבי. משהחל השופט להתבונן בנייר אחזה בו
התרגשות גדולה. הוא החליף צבעים כמה פעמים.
הבחור החוויר
מפחד. הוא ידע ששום דבר לא כתוב בנייר. מה ראה השופט? את החריטות שחרט בו הרבי
בחודו של קולמוס? אחרי כמה דקות שנדמו לו לבחור כנצח, פנה השופט הראשי לעמיתיו
ואמר: ׳הראיתם אי פעם תעודת מעבר שכזו?' שאל בהתרגשות. הבחור המסכן שלנו כמעט מת
מפחד. הוא התכונן לגרוע ביותר. אבל השופט לא יכול היה להסיר את עיניו מהפתק.
תדהמתו הלכה וגדלה. הוא אמר לחבריו: ׳ראיתם אי פעם דבר מופלא שכזה? אם אני רוצה
לקרוא את האישור הזה ברוסית, הוא נראה לעיני כתוב רוסית! ואם אני רוצה לקרוא אותו
בגרמנית, הוא מופיע לעיני בגרמנית! וניסיתי גם בפולנית! אני בטוח שאילו הייתי יודע
שפות נוספות היה המסמך הזה מופיע מול עיני גם באותן שפות'. הוא שאל את הבחור:
׳תגיד לי, איש צעיר, מי נתן לך את המסמך הפלאי הזה?׳
הבחור לא יכול
היה להתחמק. ׳הרבי שלי - הרב הקדוש מפרמישלאן׳, אמר. אמר השופט: ׳אם הרבי שלך הוא
כזה איש קדוש ובעל מופת, אתה חופשי להמשיך בדרכך'.
אחר כך הוסיף:
׳לפי גילך הצעיר אתה נראה לי מועמד לגיוס. אבל לדעתי, אדם שיש בידו נייר הנקרא בכל
שפה שבעולם, אינו מתאים להתגייס לצבא ולהיות מעורב במלחמות בין עמים'. בו במקום
חתם לו השופט על פטור מלא משירות צבאי, ציווה שיתנו לו כסף להוצאות הדרך ופטרו
לשלום.
כידוע התורה
נכתבה דיו שחורה על גבי דיו לבנה, הדיו הלבנה (המקום הריק בקלף) יותר גבוהה מהדיו השחורה (האותיות הגבולות בדיו).
הצדיק כתב
מכתב עם קולמוס (פעולה שלו) אבל בלי דיו שחורה, מכתב לא מוגבל, מכתב שהאור אינסוף
יכול להופיע דרכו בשלימות, לכן הוא נקרא בכל השפות שבעולם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!