ט"ו בשבט ותיקון היסוד
גמרא[1]
(תענית ה:): "רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא א''ל רב נחמן לר' יצחק לימא
מר מילתא א''ל הכי א''ר יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי
סכנה.
בתר דסעוד א''ל הכי א''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא
וחנטו חנטייא וקברו קברייא א''ל מקרא אני דורש שנאמר {ירמיה ל-י} ואתה אל תירא
עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא
לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.
א''ר יצחק כל האומר רחב רחב מיד נקרי א''ל רב נחמן אנא אמינא ולא איכפת לי
א''ל כי קאמינא ביודעה ובמכירה (ובמזכיר את שמה).
כי הוו מיפטרי מהדדי א''ל ליברכן מר אמר ליה אמשול לך משל למה''ד לאדם
שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת
המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן
במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא צילך נאה הרי
צילך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל
נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.
אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר אם בבנים הרי בנים
אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך".
רגילים העולם בט״ו בשבט להזכיר את הגמרא הנ״ל ובמיוחד את 'אילן אילן במה
אברכך' אולם כדאי שנשים לב כי זהו חלק אחד מתוך מעשה שלם עליו מספרת הגמרא.
מה הקשר העמוק בין ברכת רב נחמן לרב יצחק אילן אילן וכו' וכל שאר הדברים
הנרמזים בסיפור הזה?
הגמרא מספרת כי רב נחמן ורב יצחק ישבו לאכול יחד, באמצע הסעודה ביקש רב
נחמן מרב יצחק שיאמר לו איזה דבר תורה ענה לו רב יצחק לא עכשיו היות ואין
מסיחין בשעת הסעודה.
לאחר הסעודה אמר רב יצחק לרב נחמן שני דברי תורה האחד כי יעקב אבינו לא מת
והשני כי כל המזכיר את שמה של רחב נעשה בעל קרי (רש״י).
כשבאו להיפרד ביקש רב יצחק מרב נחמן שיברך אותו ואז רב נחמן אמר לו את
המשל המפורסם עם האילן שפירותיו מתוקים צילו נאה ואמת
המים זורמת תחתיו ובכך רמז כי כל המעלות כבר נמצאים ברב יצחק ולכן ברך אותו
שצאצאיו יהיו כמותו.
יש קשר הדוק בין דברי התורה של רב יצחק לרב נחמן ובין המשל ודברי הברכה של
רב נחמן.
במשל אומר רב נחמן שפרות האילן מתוקים רמז לדבר התורה שאמר רב יצחק
'אין מסיחין בשעת הסעודה' מסיחין נכתב עם האות סמך היינו שאין להסיח את
הדעת בזמן האכילה.
כי בתוך המאכלים נמצאים נשמות הצריכות תיקון וע״י כוונות בזמן האכילה
הצדיקים עושים תיקון לאותם הנשמות שיבואו על מקומם בשלום ולכן אין הם מסיחין את
הדעת מהאוכל[2]
כי דבר זה דורש ריכוז רב ועוד אדם צריך לכוון בזמן האכילה כי עושה זאת כדי שיהיה
לו כוח לעבודת ה' ובזה רומז לו רב נחמן לרב יצחק אם אלו כוונותיך בזמן האכילה אזי ע״י
אכילתך אתה עושה המתקה לנשמות המכונות פרות, כמו שפירש הרמב״ן (שיר השירים ב,ג)
את הפס' "ופריו מתוק לחכי" - ״הנשמות הם פריו של הקב״ה״.
האוכל לא שולט עליך – אתה שולט עליו[3].
כשאמר לו צלך נאה רמז לדבר התורה על רחב ובכך רומז רב נחמן אתה
רב יצחק כזה צדיק ושומר ברית שאתה כל כך זהיר בענייני צניעות וקדושה שאפילו
בשם של אשה אתה נזהר מלהזכיר א״כ צלך נאה היינו הצלם שלך נאה ומושלם, כי
ידוע שאדם הפגום בברית גם הצלם שלו פגום כנודע.
יש עוד קשר בין פירותיך מתוקים לרחב - ט"ו בשבט תמיד חל בימי
השובבי"ם שמסוגלים לתקון היסוד, וט"ו בשבט עצמו התיקון שלו זה ביסוד, כי כל חג מתקנים ספירה אחרת, פסח בחסד, סוכות בגבורה, שבועות בתפארת,
חנוכה ופורים מתקנים בנצח והוד, ט"ו בשבט וט"ו באב ביסוד.
לכן יום ט"ו בשבט הוא תיקון היסוד של השנה כולה, והתיקון נעשה במה
שתיקנו רבותינו לאכול הפירות ולברך עליהם ולתקנם. וכמו שעל ידי התפילה האדם
מתקן ומברר ניצוצי קדושה כן הדבר באכילה, שהרי בפירות שאדם אוכל יש ניצוצי קדושה,
חוץ מגלגולי נשמות שמגולגלים בהם. וכשאדם אוכל בקדושה ובטהרה הוא מברר ומתקן
ניצוצי הקדושה שבמאכל – ומתקן את תיקוני היסוד!!!
כשאמר לו אמת המים זורמת תחתיך רמז לו על דבריו כי יעקב אבינו לא
מת היינו שבדבריו אלו הוא מראה את הקשר שלו לאבות הקדושים ואת הרצון שלו
להמשיך את דרכם ואין הוא ח״ו מתנכר לעבר.
כמו טיפת המים באמה שאם טיפה אחת תרצה לנטוש את
הזרם היא פשוט תתייבש אך הטיפה הזורמת יחד עם כולם היא נשארת בחיותה ובסוף מביאה
היא תועלת.
בכל הדברים הנ״ל רמז לו כי הוא מושלם ויש לו את כל מה שהוא צריך בעבודת ה'.
לכן רב נחמן מברך אותו 'יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך'[4]!!!
[1] עלון בית שלמה (טו בשבט) עם הוספות.
[2] במרוקו היה יהודי אחד בעל פונדק בדרך באמצע המדבר, כל עוברי דרכים היו חונים אצלו לפוש מן
הדרך, והיה לו מעיין מים חיים נובעים ליד הפונדק, והיו נחים אצלו אוכלים שותים קצת
מים קרים על נפש עייפה, וקונים צידה לדרך והיהודי היה מתפרנס מזה בכבוד.
חבר שלו
יהודי קיבל ירושה וחיפש מקום להשקיע את כספו ראה שהפונדק מניב רווחים וחמד לקנות
את המקום והציע לבעל הפונדק לקנות את הפונדק בכל מחיר, בעל הפונדק שהיה ירא שמים
ראה בכך הזדמנות לשבת וללמוד תורה ומכר לו את הפונדק.
הקונה
נוכח לראות שהפונדק לא כל כך מוצלח כמו שחשב, אנשים לא עוצרים, המעיין יבש, אין
הכנסות ונגרם לו הפסד גדול, הלך לאור החיים הקדוש ר' חיים בן עטר זיע"א וסיפר
לו קורותיו, שאל אותו אור החיים האם כשאתה אוכל אתה מברך לפני ואחרי? ענה לו האמת
לא! שאל אותו מה שמך? ענה ששון. אמר לו ר' ששון אם תקבל עליך לברך ברכה בכוונה על
כל דבר ודבר לפני ואחרי שאתה אוכל, תראה איזה שפע יהיה לך, איזה ברכה תהיה לך. בעל
הפונדק הקודם הוא צדיק היה מברך היה לומד בפונדק, אתה לא הלכת בדרכיו והמעיין לא
מוכן לתת מים, אתה שותה מהמעיין בלי ברכה, איך יתן לך? תתחיל לברך, תקבל! היהודי
קיבל עליו לברך, אמר לו אור החיים ושאבתם מים בששון בששו"ן – שתי ברכות שהכל
ונפשות, ואז ושאבתם מים ממעייני הישועה יהיה לך מעיין של ישועה.
[3] אבא סיפר על חבר מהכולל שנסע לצרפת והתארח אצל משפחה שומרת כשרות עם שני כיורים...
בשעת הארוחה אומר לו בעל הבית "היין והגבינות לא כשרים", האורח היה בהלם
ושאל למה? ענה הצרפתי "בגבינות ויין – לא משחקים!!!".
[4] בנוסף, מן הסתם בן אדם ששומר
על היסוד בצורה כזאת, זרעו יהיה מוצלח.
יפה מאוד ומעורר מחשבה.
השבמחקיישר כח.