תורה וארץ ישראל
ישנם כאלו ההולכים עם הלאומיות עד
הסוף, אבל מזניחים את התורה והקדושה:
יזהר ברק: פעם
אחת בן של צפונבון אחד נפל לשיגעון שהוא דוס הנקרא 'דתי לאומי'. וצריך לשים כיפה
גדולה וציצית, לזרוק את הטלוויזיה, לקיים כל המצוות בהקפדה, ולילך לגור בקהילה
תורנית, כמו דתי לאומי.
וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאותו
מזה, והצפונבון היה בצער גדול מזה.
עד שבא חכם אחד ואמר: "אני מקבל על
עצמי לרפאותו".
והלך ושם גם כן כיפה גדולה וציצית, והלך
לגור בקהילה התורנית אצל בן הצפונבון הנ"ל, וגם כן זרק הטלוויזיה והקפיד
במצוות.
ושאלו בן הצפונבון: "מי אתה ומה
אתה עושה פה?" והשיב לו: "ומה אתה עושה פה?" אמר לו: "אני דתי
לאומי" אמר לו: "אני גם כן דתי לאומי", וישבו שניהם יחד כך איזה
זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה.
ואז רמז החכם לחבריו להשליך להם כיפות
גרוש, ואמר החכם ה'דתי לאומי' לבן-הצפונבון: "אתה חושב שדתי לאומי אינו יכול
לילך עם כיפה גרוש ובלי ציצית?, יכולים להיות עם כיפה גרוש ובלי ציצית ואף על פי
כן יהא דתי לאומי. כי במקום אחד ראיתי דת"לים עם כיפות גרוש ובלי
ציצית". וחבשו שניהם הכיפות גרוש ופשטו הציצית.
ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם טלוויזיה,
ואמר לו החכם גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם טלוויזיה לא יכולים להיות דתי
לאומי?" וכו' עד שישבו וראו טלוויזיה.
ואחרי-כן רמז והשליכו להם כרטיסים לסרטי
קולנוע, לתיאטרון הבימה ולבריכה מעורבת. ואמר לו: אתה חושב שאם נהנים קצת מתרבות
טובה, ושחיה מהנה כבר לא יכולים להיות דתי לאומי? אפשר ליהנות ולהמשיך להיות דתי
לאומי. והלכו וצפו ושחו.
ואחר-כן אמר לו: אתה חושב, שדתי לאומי
מוכרח להיות בקהילה תורנית?! יכולים להיות דתי לאומי ולהיות לבד בצפון תל אביב!
וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי...
מצד שני, ישנם אחרים החורתים על דגלם
תורה וקדושה, אבל מתעלמים מבנין ארץ ישראל:
בשבילם מסופר במדרש (ספרי ראה פ') כי בעקבות גזירות הרומאים החלו רבי אלעזר בן שמוע
ורבי יוחנן הסנדלר ללכת לנציבין, שהייתה מחוץ לארץ ישראל, כדי ללמוד תורה מרבי
יהודה בן בתירה, וכשהגיעו לציידן (נתב"ג דאז...) נזכרו בארץ ישראל -
"זלגו דמעות מעיניהם, קרעו בגדיהם וקראו המקרא הבא: 'וירשת אתם וישבת בארצם'
(דברים יב,כט), (קרעו את הכרטיס טיסה...) חזרו ובאו להם למקומם. אמרו: ישיבת ארץ
ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה".
"יעקב אבינו תיקן מטבע שוקים
ומרחצאות בשכם דוקא, שצפה ברוח הקודש שהוא מקום המוכן לפורעניות של חלוקת מלכות
בית דוד, ויסוד מאסן במלכות בית דוד.. הוא מפני שנחסרה האמונה שמלך עוסק בתורה
וחכמה כדוד ושלמה יוכל לעסוק יפה בעסקי העולם של הנהגת המלכות, ובא יעקב איש
יושב אהלים, ונתן סימן שהוא מתקן גם מטבע שוקים ומרחצאות" (אגרות הראי"ה תשמ"ג).
"יניקת תורה שבעל פה היא בגניזו מן
השמים ובגילוי מהארץ. וצריכה ארץ ישראל להיות בנויה וכל ישראל יושבים עליה מסודרים
בכל סדריהם... אז חיה היא תורה שבעל פה בכל זיו תפארתה, פורחת ומעלה
ניצה..." (אורות התורה א' ג1).
האור של תורה שבעל פה, שהוא אור נשמת
כנסת ישראל, היא השכינה הקדושה, זקוק לשם גילויו ופריחתו בתוכנו, לבניינה של ארץ
ישראל.
הבניין הארץ ישראלי, הוא מעורר את
השכינה מחדש, וממלא את בתי המדרש ואת כל לומדי התורה,
בתוך כלל עמו ישראל, באור תורה שבעל פה, בזרימה יותר חיה, יותר רעננה, יותר נושמת
ומנשימה חיים.
מי שרוצה לזכות לקרבת התורה, לקרבת ה'
בתוכו, צריך יחד עם לימוד התורה שלו, להתאמץ בכל היכולת, בבניינה של ארץ ישראל,
הבונה גם את קומת תורה שבעל פה בתוכנו, ומשיב את השכינה לציון!
"וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם
מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם
מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה
וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם
וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-הִים... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ
אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי... וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'".
למרות שהמספר החזק בליל הסדר הוא 4... מי
שקורא את פרשת וארא רואה, שאין 4 לשונות גאולה, יש 5!
יציאת מצרים לא נועדה רק להפוך אותנו
לעמו של הקב"ה, הגאולה אינה מסתיימת ב'ולקחתי'. אלא ב'והבאתי'!
ההגעה לארץ ישראל היא חלק מהותי בגאולה
שלנו!
הרמב"ן קורא לספר שמות
"ספר הגלות והגאולה", אבל ספר שמות אינו
מסתיים בגאולה שלמה, אלא רק בהקמת המשכן. סופו של הספר מבטא בצורה חדה את
הפסוק של 'ולקחתי' – יש משכן, והקב"ה שוכן בתוכנו.
להיכן נעלמה הלשון 'והבאתי'? למה הוא נפרד לספר בפני עצמו – ספר במדבר?
התורה מפצלת בין שני חלקי הגאולה, כי
הקב"ה יודע, שהתורה וארץ ישראל הם שני ערכים, שלא פשוט לחבר אותם ביחד.
התורה היא ביטוי לקדושה של עם ישראל, היא לא צריכה לכאורה מגורים במקום מסויים, והיא מנותקת מדברים חומריים
יחסית כמו ארץ, טריטוריה, חיי לאום מלאים.
ארץ ישראל היא
במובן מסויים ביטוי ללאומיות של עם ישראל. עם ישראל, כשהוא במצבו הבריא, שוכן לבטח
בארצו, ככל העמים. במובנים רבים, זוהי הקומה ה'חילונית' של עם ישראל.
מאוד קורץ, לנסות למצות את אחד
המהלכים במלואו, אבל הגאולה השלמה מורכבת משניהם:
מהלך של חיזוק הקדושה,
המהלך שמתחיל במעמד הר סיני ומסתיים במשכן.
והמהלך של חיזוק הלאומיות, המסתיים
ערב הכניסה לארץ בסוף ספר במדבר.
בפרשה שלנו מתברר ששני המהלכים הם
דבר אחד - "והיו לאחדים בידך"!
שאלו את 'מניטו' (הרב יהודה ליאון אשכנזי זצ"ל): ב'דתי-לאומי' מה יותר חשוב,
ה'דתי' או ה'לאומי'?
ענה הרב: המקף שבין שני המילים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!